מלחמת הבוטים: ירון אברהם מתסיס נגדכם על סמך חשבונות מזויפים

קצת יותר מ-3 שבועות לקראת הבחירות הגורליות שלפנינו, וריח הספין עולה על גדותיו. זה היה צפוי לגמרי שמכונות הרעל יפעלו בכל הכוח כדי להפוך את הזירה הפוליטית לביצה של השלכת רפש, כי כמו באימרה המפורסמת על למה לא כדאי להיאבק עם חזיר – כולם יתלכלכו, אבל רק נתניהו יהנה מזה. ובכל זאת נראה שיש מי שמתנדב לקפוץ לתוך הביצה, לאסוף יש מאין כדורי רפש ולהטיל אותן לעבר הצד השני בתנועה סיבובית ולא חיננית. חבל שהמישהו הזה קורא לעצמו עיתונאי, ועוד יותר חבל שהוא לא השכיל לבדוק אם הרפש שהוא הטיל זה לא במקרה מבצע השפעה זרה של בוטים שנועדו בדיוק לכך – להציף את מערכת הבחירות הזו ברפש. מעניין למי יש אינטרס שכזה.
>> שפת אם: הדוקו על "שפתיים" הוא שיעור בחיבור שישראל חייבת ללמוד

הפתי התורן הוא ירון אברהם, שבמהלך יום שבת פרסם ציוץ ל-124 אלף עוקביו שעסק בתגובות שראה ברשת על ריאיונות שנערכו עם יניב חיון, השרברב הגיבור שהיה חלק מחבורת האנשים שהצילה את טיסה 1073 של חברת פליי דובאי. "השנאה מעבירה אנשים על דעתם", פתח את הציוץ הנוקב, לו צורפו שני צילומי מסך עם ארבעה ציוצים, אותם אברהם ציטט. "יניב חיון הגיבור (…), הוא מבחינתם לא מישהו שצריך לראיין כי הוא 'ביביסט'. אימוג'ים של הקאה, 'נותנים לו במה' ואיך לא – 'השרברב הביביסטי'. כמה שנאה, כמה גועל, כמה עיוורון. הכל זה כן ביב לא ביבי? אין טיפת שכל במוח שטוף השטנה שלכם?".

בדיקה מאוד קלה וזריזה של החשבונות אותם הדהד אברהם – להיכנס לפרופיל שלהם, לגלול למטה ולקרוא עוד כמה ציוצים, עניין של 6 דקות לכל הארבעה יחדיו – היה מגלה לאברהם שלפחות שלושה מהם אפשר לזהות בניקל כבוטים מובהקים. כל המאפיינים שם: שם יוזר מעורר שאלות, תמונת פרופיל של AI וחתולים מהאינטרנט, ציוצים מתריסים שסותרים את עצמם, עברית משובשת ומוזרה, תיוגים, האשטגים וכל מה שאדם עם אוריינות דיגיטלית מינימלית אמור לזהות כזיוף שקוף. הרביעית, אגב, גם מעלה סימני שאלה על אמינותה – ובכל אופן מחזיקה ב-19 עוקבים.

עכשיו תראו, מדובר בתרגיל התעמולה הכי פשוט בספר הספינים הדיגיטלי: תאספו מספר טוקבקים זניחים, תוו מהם סיפור שמציג את הצד השני כמפלצת ותפדו את האסימונים הפוליטיים כרווח נקי. כל ילד הודי בן 15 יכול לעשות את זה, ולמעשה אני בטוח שכמה מהם עושים זאת ברגעים אלו ממש. כמעט מיותר לציין כמה קל יהיה לעשות זאת גם למחנה השני. אבל הפשטות הזו היא לא העיקר – השאלה המתבקשת שמרחפת מעל הבחירה של ירון אברהם להכליל ציבור שלם על בסיס ציוצי בוטים היא מי גרם לו לעשות את זה? האם הוא גלל מתחת לריאיון של בן כספית כדי למצוא תגובות כאלו? האם מישהו אסף ושלח לו אותם, רק כדי שאותם ציוצים בדיוק יתפרסמו בחשבון השופר הליכודניקי "מלוכדים News"? ולמה, גם אחרי שצייצנים רבים כבר הגיבו לו שהוא משליך רפש על בסיס שקרים, אברהם בחר להשאיר את הציוץ באוויר?

התשובה הפשוטה והכואבת היא כי אין לזה שום השלכות. זה אמנם ציוץ שהופיע בחשבונו הפרט ולא דיווח חדשותית של ממש, אבל המערכת שבה עובד אברהם – וגם סיון כהן ששיתפה את הציוץ עם המילים "כל מילה של ירון" – היא זו שמאפשרת לעיתונאי לארוז סיפור מצוץ מהאצבע כדי לנגח מחנה פוליטי שלם. אין אף עורך, מנכ"ל או בעלים שידאג לשלום הציבור וינזוף בעיוות האמת המחפיר הזה. כל אחד יכול להנפיץ שאחותכם צייצה נגד גיבורי טיסה, ולכו תוכיחו שאין לכם אחות. אין חשיבה ביקורתית, אין שאיפה לדיוק האמת, ובמילותיו של אברהם עצמו – "אין טיפת שכל במוח שטוף השטנה". רק פרובוקציה של בוטים, עיתונאי שאם ניתן לו את מלוא הקרדיט היה לכל הפחות פתי, וקמפיין פוליטי נוסף שמציף את המציאות ברפש פיקטיבי. האופציה לא לדחוף את היד לתוכו ולזרוק אותו קיימת, אבל ירון אברהם לא יכל לחשוב קצת, לבדוק ולהימנע מליפול בפח השקוף הזה. אתם יודעים, כמו שעיתונאי אמור לעשות.