הכינו את האוסקר: ג'יין קמפיון מזכירה איזו יוצרת אדירה היא

הטרגדיה של הגבר הרעיל. בנדיקט קמברבץ' ב"כוחו של הכלב" (צילום: יחסי ציבור)
הטרגדיה של הגבר הרעיל. בנדיקט קמברבץ' ב"כוחו של הכלב" (צילום: יחסי ציבור)

"כוחו של הכלב", סרטה הראשון של קמפיון מאז 2009, הוא מערבון-לכאורה שבו היא בוחנת את הגבריות הרעילה במסגרת הז'אנר הקולנועי הגברי מכולם, יצירה שמותירה אחריה הד מתמשך. בדצמבר הוא יגיע לנטפליקס אבל הוא נועד לצפייה על המסך הגדול

19 בנובמבר 2021

"הצילה מחרב נפשי; מיד־כלב, יחידתי". שם סרטה החדש של ג'יין קמפיון לקוח מהתרגום האנגלי לפרק כ"ב בספר תהילים. השאלה היא מי או מה הוא אותו כלב מסוכן שמפניו יש להתגונן. על פניו הסרט נראה כמו מערבון – יש בו קאובויז על סוסים, עדרי פרות ונופים רחבים. אבל מהווייס-אובר בפתיחה ועד הסוף המהדהד מפזר הסרט רמזים לקולנוע מסוג אחר, כזה שמתבהר לנו ממש רק בדקות האחרונות. הסיום מזמין אותנו לצפייה חוזרת מתוך מודעות אחרת, שמכוונת אותנו לשים לב לכל פרט בתמונה, בפסקול, ובתסריט המדוקדק. 

זה סרט על הטרגדיה של גבר שבחר להתכחש לעצמו ולכלוא את נפשו בתוך שריון של גבריות אגרסיבית, תוך שהוא מזיק לאחרים ולעצמו. הוא אמנם מבוסס על ספר מאת תומאס סאוואג' שיצא לאור ב-1967 וזכה לתשומת לב מחודשת במאה הנוכחית, אך זה מתאים ביותר שהוא הגיע למסך דרך הפריזמה של במאית, שבוחנת את הגבריות הרעילה (במלוא מובן המילה) במסגרת הז'אנר הקולנועי הגברי מכולם. 

"כוחו של הכלב" מצטרף למספר הולך וגדל של סרטים מהשנים האחרונות, בהם "הרוכב" של קלואה ז'או ו"יום נפלא" של לין רמזי, שבהם קולנועניות חודרות לטריטוריות גבריות קלאסיות ומפוררות אותן מבפנים. כמה שוטים ב"כוחו של כלב" מאזכרים דימויים מיתולוגיים מהמערבונים של אבי הז'אנר ג'ון פורד (כמו המבט על הגיבור/הנבל מבפנים החוצה), וההיכרות שלנו איתם מוסיפה להם רובד של משמעות. זה סרטה הראשון של קמפיון מאז "כוכב בהיר" ב-2009 (בין לבין היא יצרה לטלוויזיה את הסדרה המעולה "קצה האגם"), והיא חוזרת לקולנוע עם יצירה שמזכירה לנו איזו יוצרת אדירה היא. רוב האנשים ודאי יצפו בסרט בנטפליקס, לשם יגיע ב-1 בדצמבר, אבל הוא ללא ספק נועד לצפייה על המסך הגדול.

קירסטן דאנסט ב"כוחו של הכלב" (צילום: יחסי ציבור)
קירסטן דאנסט ב"כוחו של הכלב" (צילום: יחסי ציבור)

במונטנה של 1925 האחים ג'ורג' (ג'סי פלמונס) ופיל (בנדיקט קמברבץ') חיים יחדיו בבית גדול ומבודד, ומגדלים עדר פרות ענקי. הוריהם עברו לגור בעיר, שם החיים נוחים יותר. שני האחים, שנוהגים לישון באותו חדר, לא יכלו להיות שונים יותר זה מזה. ג'ורג' רגוע, פשוט וטוב לב. פיל הוא בריון גס רוח, שנוהג להשפיל כל מי שנראה לו פחות גברי ממנו, כולל אחיו כבד הגוף שמקבל את העלבונות בדממה.

לפיל יש תואר מאוניברסיטת ייל, ונראה שהשפה הירודה שבה הוא מדבר, תוך כדי שהוא מדגיש כל הברה, היא משהו שאימץ כדי להשלים את הדימוי השורשי שיצר לעצמו. כשפיל מעליב את פיטר (קודי סמית-מקפי), בנה הרך של האלמנה רוז (קירסטן דנסט) שיצר פרחים מנייר עבור השולחנות בבית ההארחה שלה, ג'ורג' ניגש לנחם אותה וזה מוביל לחתונה. פיטר נוסע ללמוד רפואה בקולג', רוז עוברת להתגורר בבית האחים, והאיזון המסוים שהיה שם קודם – מופר. 

גבר אבוד ומעונה. בנדיקט קמברבץ' ב"כוחו של הכלב" (צילום: יחסי ציבור)
גבר אבוד ומעונה. בנדיקט קמברבץ' ב"כוחו של הכלב" (צילום: יחסי ציבור)

ג'ורג' קונה לרוז פסנתר כנף שסצנת הבאתו לבית מזכירה אירוע דומה ב"הפסנתר", סרטה המפורסם ביותר של קמפיון. גם הסרט המופלא ההוא עסק בסוגים של גבריות ובהתנגשות בין פרא ותרבות, אבל היו בו רוך ותשוקה שמוכחשים כאן בעקשנות. כשרוז מנסה לנגן בפסנתר, בעיקר כדי לרצות את ג'ורג', פיל מתגרה בה באמצעות הבנג'ו שלו – רפרנס מהופך ל"גברים במלכודת" – ורוז מתפרקת. 

רק כשהוא לבד עם עצמו ועם זיכרונותיו מברונקו הנרי המנוח, שלימד אותו איך להיות גבר, פיל נחשף בפנינו כגבר אבוד ומעונה. גם את הטינופת על גופו, שהוא מטפח בהתרסה כנגד החברה התרבותית, הוא שוטף בסתר במי נחל סמוי מעין. במהלך חופשה מהלימודים, כשפיטר מגיע לבקר את אמו, מרכז הדרמה נע אל עבר היחסים בין הגבר הקשה והעלם הצנום, שנראה מגוחך עם כובע גדול מדי על ראשו.

מסתיר יותר משהוא מגלה. בנדיקט קמברבץ' ב"כוחו של הכלב" (צילום: יחסי ציבור)
מסתיר יותר משהוא מגלה. בנדיקט קמברבץ' ב"כוחו של הכלב" (צילום: יחסי ציבור)

"כוחו של הכלב" צולם בניו זילנד, ובמצלמתה של ארי ווגנר (שוודאי תזכה במועמדות לאוסקר, כמו גם הסרט, הבמאית והשחקנים) הגבעות החומות נראות חיות וחושניות, כמו הפרות והסוסים, בעוד בני האדם אוטמים את עצמם. ג'וני גרינווד הלחין את הפסקול החמור והלא מלודי, שנסמך בעיקר על כלי מיתר ספורדיים. שימו לב מתי צלילי הפסנתר חוזרים לפסקול – זה חיווי בעל משמעות ספציפית לדרמה שמניעה הסרט. 

קמברבץ' הבריטי הצליח לעטות על עצמו חזות של קאובוי מחוספס, שידיו המיומנות מסרסות פרים, קולעות חבלים ופורטות על הבנג'ו, אך בעיניו מסתתר כאב עמוק. הצימוד הוויזואלי שלו עם סמית-מקפי בן ה-24, שנראה כמו ילד מגודל שעדיין לא התעצב לגמרי, הוא נפיץ. דנסט מצוינת כאישה העדינה שבעברה התפרנסה כפסנתרנית ליווי של סרטים אילמים וניהלה בית הארחה, ועכשיו מסתתרת בביתה שלה. ופלמונס, בן זוגה גם בחיים, תורם עוד הופעה מרובדת שמבססת את מעמדו כאחד משחקני המשנה הבולטים בקולנוע האמריקאי. זה סרט אפי ונזירי גם יחד, שכוחו בכך שהוא מסתיר יותר משהוא מגלה. הוא דורש מאיתנו צפייה פעילה, והוא מותיר אחריו הד מתמשך.

★★★★✯ 4.5 כוכבים
The Power of the Dog בימוי: ג'יין קמפיון. עם בנדיקט קמברבץ', קירסטן דנסט, קודי סמית-מקפי, ג'סי פלמונס. ארה"ב/ניו זילנד 2021, 126 דק'