עם סיום סדרת גיבורי העל של HBO, יש מי שחלם על קרבות בין טבעות ירוקות ופיצוצים ב-CGI - אבל אנחנו דווקא אהבנו את הטייק הבלשי המעניין על הגיבורים בירוק, כי מי בכלל מתעניין בלראות את דרקולה גולש? רגע, מבטיחים שזה יהיה הגיוני
קצת אחרי שסיימתי לצפות בפרק האחרון של "לנטרנים", נתקלתי בציוץ של אדם שסיפר שברגע שסיים לצפות בסדרה הוא צעק על המסך "דרקולה הגולש", ואז נאלץ להסביר לחברתו מה "דרקולה הגולש" בעצם אומר. גם אני הייתי צריך את ההסבר בתגובות, שהגיע בדמות ציוץ מ-2021 שטבע את המונח, והלך בערך ככה: "פעם אם עשית סדרת טלוויזיה שנקראת 'דרקולה הגולש' היית רואה את הדביל הזה גולש בכל שבוע בהרפתקה חדשה, אבל בעידן הסטרימינג כל העונה הראשונה צריכה להיות פלאשבק ארוך לאיך הוא קיבל את הגלשן, עד שאתה סוף סוף רואה אותו גולש ל-5 דקות בפרק הסיום".
>> בלי תופעות לוואי: "סקראבס" שורדת (גם) את מבחן העונה השנייה
מעבר לכך שמדובר בציוץ מצחיק מאוד, הוא באמת מצליח לשים את האצבע, להגדיר ואף לתת שם קליט לתופעה שהפכה לנפוצה בשנות הסטרימינג האחרונות, ובמיוחד בכל הנוגע לדמויות גיבורי על. הצורך לבנות את הסיפור בסבלנות אין קץ לקראת עונות מרובות (או גרוע מזה, לקראת חיבור ליקום קולנועי שלם) הוביל לכך שסדרות רבות נמנעות מהמובן מאליו, מוותרות על קרבות גיבורי על מפוצצים או תצוגת יכולות, ומתנסות בכיוונים שונים על חשבון אקשן פיצוצים פאו פאו. ראינו את זה עם סדרות מארוול מבוצע בהצלחה ("לוקי") ומבוצע למבוכה ("הפלקון וחייל החורף"), ועכשיו גם ב-DCU של ג'יימס גאן מתחילים להבין את הקטע.
"לנטרנים" היא דוגמה מצוינת, וגם מצטיינת, לתופעה הזו – סדרה שבה כוחות העל הם לא העיקר, אלא רק אלמנט נלווה בה. מכשיר עלילתי במקום הסיבה לה. במקום לצפות בהאל ג'ורדן וג'ון סטיוארט מנפיצים יצירות ירקרקות מתוך טבעת, קיבלנו תעלומת בילוש במצוד אחר ציידי אדם מהחלל החיצון, וסיפור חונכות עקומה בין גיבור מותש שלא רוצה לוותר על מקומו לחייל שהוסלל לרשת אותו. דיימון לינדלוף, לא בפעם הראשונה, השתמש ביצירת גיבורי על כדי ליצור בכלל סדרה בז'אנר אחר, משהו שהרבה יותר מתאים לבית של HBO מאשר למקור של DC.
העניין הוא שעם סיום שמונת הפרקים שבה, וההבנה שגם פרק הסיום לא הולך להציג איזה קרב אימתנים שני לנטרנים ואף טבעת לא תיצור מכונות של מלחמה, היו מעריצים שנשארו מעט מאוכזבים. בכל זאת, הבטיחו להם סדרת גיבורי על, והם קיבלו "בלש אמיתי" עם ציפור דמיונית. אני, בכל אופן, לא אחד מהם. לא קראתי את הקומיקס, לא הכרתי את מערכת היחסים המורכבת בין ג'ורדן לסטיוארט, מבחינתי הם תמיד היו גיבורי העל המוזרים האלו שמנפיצים שטויות מתוך טבעת שמתחברת לעששית – קונספט דבילי להחריד לעיניים בלתי מזויינות בספרי קומיקס, וסליחה אם אני פוגע במישהו שהיה דבוק בילדותו לדפי המקור.
מה שכן מעניין אותי זו טלוויזיה טובה, ו"לנטרנים" בהחלט היתה כזו. דמויות מורכבות, מערכות יחסים מאתגרות, תעלומה מסקרנת ואלמנט מד"בי שמבוצע היטב הפכו אותה ליצירה שכיף לראות, בין אם הכרתם את המקור שלה או לא. בכנות, די נמאס לי מניטפיקריות של מעריצים שמחפשים רק נאמנות לדפי הקומיקס המקורי. אני מעדיף חופש יצירתי – קחו את ספיידרמן לסרט נואר, הפכו את באטמן לסרט אימה, תנו ללנטרנים להיות סדרת בלשים מחוספסת. יש מספיק קרבות CGI בסרטי גיבורי העל כדי שלא נצטרך לדחוף קרבות גנריים של לייזרים מהשמיים גם לסדרות (זוכרים איך נגמרה "וונדה-ויז'ן"?).
המדיום הטלוויזיוני מחמיא לעלילה מתפתחת על פני מבנה מהיר של בילד-אפ ופיי-אוף בני שעה. זה לא אומר שכך צריכות להיראות סדרות גיבורי העל שלנו מהיום (בכל זאת, זה היקום שהביא לנו גם פצצת רוקנרול כמו "פיסמייקר"), אבל הרבה יותר כיף שיש את האופציה הזו. הרבה יותר מאתגר, גם לנו וגם ליוצרים, שיש את האופציה הזו. אחרי עשרים ומשהו שנים שבהן ראינו את סיפורי גיבורי העל מתרחשים רק בדרך אחת, טוב שיש גם סאטירות כמו "הבנים", יצירות מעמיקות כמו "בלתי מנוצח" ויציאות כמו "לנטרנים". כן, זה אומר שיהיו גם נפילות כמו הניסיון להפוך את "שי האלק" לסיטקום משפטי, אבל לפחות לא נקבל שוב את אותה הסדרה בפעם המיליון. או במילים אחרות, למי פאקינג אכפת לראות את דרקולה גולש בכל שבוע? תנו לנו להבין איך הערפד קיבל את הגלשן שלו.
לנטרנים, עכשיו ב-HBO Max