לפני שמונה חודשים מלביהו עזב את גבול לבנון, ועכשיו הוא נוחת בנמל יפו

לפני כשמונה שנים, לירון בירנצויג פתח את מלביהו בקיבוץ דפנה, מרחק 2 קילומטר בסך הכל מגבול לבנון. הוא בכלל גדל ברמת אביב, והגיע לקיבוץ כסטודנט בתל חי, אז התאהב בשקט ובשטחים הירוקים, ואהב את החיים הסטודנטיאליים הרגועים הרחק מהעיר הגדולה. כשהיה חוזר לביקורים בסופ״ש בבית הוריו גילה שהמלבי – הקינוח שרובנו זוכרים מהאייטיז – חזר לקדמת הבמה, והחליט להביא אותו גם לצפון. מלביהו צבר תאוצה והפך לספוט ידוע באזור, שמלבד מלבי הגיש גם כנאפה וסחלב שזכו לשבחים והפכו לידועים ומוכרים בצפון.

>> ליד השוק וליד הים: פתיחת השולחן המפורסמת של שישקו עברה לוקיישן

הסניף הראשון בדפנה הפך למוסד ולנקודת מפגש של הקהילה, החל מתושבי הקיבוץ ועד הסטודנטים מהסביבה שישבו בנעימים על הדשא, נשנשו מלבי צונן ושתו בירה. אולם בשמונת החודשים האחרונים, מלביהו בקיבוץ דפנה עומד סגור, ולירון שב לעיר ילדותו. את הזמן הוא ניצל כדי לפתוח שלוש נקודות מכירה למלביהו, כשהחדשה בהן היא בבית המכולות בנמל יפו – שם מצא בימים אלה המלבי הצפוני בית, וגם קצת מתחושת הקהילה שאבדה.

בתחילת המלחמה הבינו לירון ובת זוגו כי שיכון במלונות במימון המדינה פחות רלוונטי בעבורם, כי הם רוצים להמשיך להפעיל את מלביהו. על כן הזוג מצא סבלט ברמת אביב, והחלו להפעיל נקודת משלוחים צפונית באזור רמת החייל. משם התרחבו לנקודה נוספת ברחוב הירקון, ובימים אלה התמקם המלבי בבית המכולות בנמל יפו. במכולה הכתומה מגיש בירנצויג (בשלב הזה רק בשישבת, בהמשך גם במהלך השבוע) מלבי מופלא, נעים וצונן (חלבי או טבעוני) ועם תוספות לבחירה (15 ש"ח), לצד כנאפה חמימה בעבודת יד (38 ש"ח), וגם מיצים סחוטים במקום (16 ש"ח לכוס מיץ) שמקורם בפירות ממשקי הגליל.

"מדובר בפירות שהצלנו, כי אין מספיק ידיים שקוטפות. התוצרת טרייה ומופלאה ולא יכולנו לראות אותה הולכת לפח. בכלל, זו חלק מהגישה האקולוגית של בית המכולות, מקום שמושתת על קיימות ואיכות הסביבה", מסביר בירנצויג. "וזה ממש מגניב להיות חלק מהדבר הזה. גם הכלים שבהם המלבי מוגש הם כלים שמתמחזרים באופן מלא לשימוש חוזר. היה לנו חשוב להקפיד על זה. אנחנו לא אורחים לרגע כאן, אלא לגמרי מדברים את השפה".

אתה חושב שתישארו כאן לעוד זמן ממושך?
"כן, אפשר לומר שלגמרי השתקענו פה. בבית המכולות אנחנו קבועים לפחות לשנה הקרובה. מה שאני אוהב ספציפית בבית המכולות היא שיש פה תחושה של קהילתיות, שממש חסרה לי מאז שאנחנו לא בצפון. זו קהילה אחרת כמובן, אבל יש הדדיות בין העסקים במקום, ויש מסביב אמנים וסטודיואים ותחושה של קהילה משותפת. גם מי שמגיע לכאן בסופ"ש, חלק תושבי יפו שכבר מכירים אותנו, וחלק שגם מכירים אותנו מהצפון ומגיעים. זו תחושה שמאוד התגעגעתי אליה".

ומה המחשבות על מלביהו בקיבוץ דפנה?
"מההתחלה אמרתי שאנחנו נחזור לדפנה. לא סתם בחרנו לבנות את חיינו שם. אני מאמין במקום הזה, בקהילה המטורפת שלו ובפוטנציאל האדיר שגם מומש בשנים האחרונות, עד שהתחילה המלחמה. אני מאמין שיגיע היום ונפתח שוב, גם אם לא במתכונת מלאה אלא רק בסופי שבוע, אני יודע שמתישהו נחזור לשם. ובינתיים אני כן שמח על ההזמדנות להכיר את מלביהו לקהלים נוספים, וגם למצוא תעסוקה ופרנסה לצוות שלי, שחלק גדול ממנו איתי מהימים הראשונים".
בית המכולות בנמל יפו, האנגר 3. מכולה כתומה, ימי שישי: 10:00-16:00, שבת: 10:00-17:00