כל המדינה חולון: בדרך לדיקטטורה קוברים את התרבות הישראלית

נפרדים מרונית אלקבץ ז"ל, סינמטק תל אביב 20.4.2016 (צילום: ג'ק גואז/AFP/גטי אימג'ס)
נפרדים מרונית אלקבץ ז"ל, סינמטק תל אביב 20.4.2016 (צילום: ג'ק גואז/AFP/גטי אימג'ס)

המתקפה הרב-זרועית של הממשלה ושלוחיה על התרבות הישראלית העבירה הילוך, הניסיונות לצנזר סרטים תיעודיים נפלאים וחשובים כמו "המושל" מתרבים, האיומים בהפסקת תקצוב מוסדות תרבות אהובים מתחילים להתממש. אלה מהלכים דיקטטוריים קלאסיים שמבוצעים בידי מופע המריונטות של נתניהו ממש עכשיו. חובה להתנגד

11 בדצמבר 2024

1. מצבה של התרבות הישראלית מעולם לא היה טוב וגרוע יותר. היצירה הישראלית פורחת ומצליחה בארץ ובעולם מצד אחד, מגוונת מתמיד מצד שני, אבל גם גוססת אנושות מבחינה כלכלית מצד שלישי, ובעיקר מאוימת על ידי שלטון שמשתוקק להחריב אותה מצד רביעי. יש עוד צדדים אם אתם רוצים, אבל מאיפה שלא תהפכו את הקוביה הזאת ועל כל צד שלא תיפול, בסוף הכל יהיה חולון. מה שמתרחש בימים אלה בעיר השכנה מדרום הוא פרומו למה שקורה ויקרה במדינה כולה אם ההפיכה המשטרית לא תיבלם.

>> היצירה הישראלית זקוקה לחמצן. השר קרעי מזריק לה רעל // דעה
>> יום הדין הרבני: מה שמתחיל בנשים דתיות יגיע בסוף אל כולנו // דעה

2. במקרה שהחמצתם: ראש עיריית חולון הנכנס, ביביסט-בנגביריסט בשם שי קינן, עומד לקצץ 90 אחוז מתקציב התרבות בעיר ולייצר מנגנון ריכוזי שיאפשר לו לשלוט בפירורים שיוותרו אחרי שירסק את מוסדות התרבות בעיר. במשך 30 השנים האחרונות נבנתה חולון כעיר תרבות מפוארת, עם כמה וכמה מוסדות תרבות מובילים שגם תל אביבים מקנאים בהם כמו המדיטק, המוזיאון לעיצוב והמוזיאון לקומיקס והמוזיאון לתיאטרון בובות עם האוסף היפהפה שלו, וכל אלה יחד עם עוד מוסדות עירוניים אחרים יסגרו עכשיו או יגססו ויחנקו לאיטם. השליט יחליט איזו תרבות תקבל כסף ציבורי, מי יהיו מנכ"לי המוסדות ומה יעשו בהם. תושבי חולון שהצביעו לדבר הזה גזרו על העיר שלהם חורבן תרבותי. הם יכולים להתנחם בכך שהם לא לבד. זה קורה בכל הארץ וזה קמפיין ממשלתי.

3. כמעט מדי יום אנחנו מתעוררים עם סימנים חדשים למחלה המתפשטת. אתמול זה היה המהלך של המועצה לביקורת סרטים למנוע את הקרנת הסרט התיעודי המבריק "המושל" בסינמטק תל אביב. היום זה היה השר להרס התרבות מיקי זוהר שמאיים להפסיק את תקצובו של סינמטק תל אביב בגלל סרטים שהוקרנו בו במסגרת פסטיבל סולידריות הוותיק לסרטים העוסקים בזכויות אדם. חוקים משנת 1927 נשלפים מהבוידעם כדי להטיל צנזורה על סרטים שהשלטון רוצה להעלים מעין הציבור. השר לשליטה בתקשורת שלמה קרעי מציג רפורמת סלאמי להרס השידור הציבורי והיצירה המקורית. זאת מתקפה של השלטון על התרבות הישראלית עצמה במטרה למחוק אותה ולכפות על הציבור שלל גוונים של ערוץ 14.

4. הניסיון למנוע את הקרנת "המושל", סרטה של דנאל אל-פלג, זוכה פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים האחרון, הוא ניסוי כלים מעניין דווקא משום שהוא תוקף יצירה שיש לגביה קונצנזוס נדיר. בסרט מביאה אל-פלג את סיפורו של סבא שלה, שהיה מושל צבאי בשטחים שנים רבות. כשהיתה חיילת היא ראיינה אותו לטובת כתבה ב"במחנה", ואחרי שהכתבה נפסלה בהוראת הצנזורה, היא יצאה למחקר אישי ומשפחתי על רקע שני עשורים של משטר צבאי בכיכובו של סבא שלה. אין בסרט החכם והרגיש הזה אף עובדה לא נכונה. אבל המועצה לביקורת סרטים, גוף ארכאי וקיקיוני שכבר עשורים עסוק רק בסיווג סרטים לפי גילאים, נעור לפתע לחיים צנזוריאליים חדשים, והחליט שצריך לבחון כאן את "צדקת תוכנו" של הסרט. כי אם אפשר לנטרל את הסרט הזה – אפשר לנטרל את כולם.

5. הרדיפה השלטונים של סרטים תיעודיים שמציגים את המציאות הישראלית הפכה זה מכבר לאובססיה של ממשלת הימין הקיצוני וחייליה בשלל ארגונים קיקיוניים, כפי שיוכלו להעיד נועם שיזף ועידית אברהמי, יוצרי "H2: מעבדת השליטה", ונטע שושני, יוצרת "1948 – לזכור ולשכוח", שנרדפו על ידי פעילי ימין וגורמים בקואליציה בתנועת מלקחיים. אבל בשבועות האחרונים, כחלק מבליץ החקיקה המחודש של ההפיכה המשטרית, מתגברות התקפות השלטון על התרבות ויוצריה באיומים עם גוון עברייני, כמו גם ניסיונות חוזרים ונישנים לפעול בחוסר סמכות כדי לפגוע במוסדות תרבות שאינם מיישרים קו.

6. זה לא מקרי כמובן שבנק המטרות של קואליציית העבריינים מתביית תחילה דווקא על סינמטק תל אביב, מוסד מפואר של אהבת קולנוע ומעוז של האינטלקט התל אביבי, או רומס ברגל גסה דווקא מוסדות תרבות נפלאים לילדים, או מנסה לצנזר דווקא סרטי דוקו מטלטלים, מדוברים וזוכי פרסים על המציאות מעבר להרי השיכחה הישראלית. זו מתקפה פוליטית רב-זרועית על הציבור בזמן מלחמה, דוקטורינת ההלם על מלא, שמטרתה להמם ולשתק את המתנגדים בנחשול של חקיקה ואיומים להכות איפה שיכאב, לפגוע בנפשם של יוצרי ושוחרי התרבות, ומשם לסרס את התרבות הישראלית על כל גווניה ולייצר תחתיה את התרבות שהשלטון יאשר. אפשר לדמיין איך היא תראה.

7. הניסיון להשתלט על התרבות, לרסן אותה, לעצב אותה ולהגביל אותה, הוא מהלך קלאסי של כל שלטון דיקטטורי בניסיון לבסס את עצמו. חייבים להשתיק את כל הקולות הביקורתיים, חייבים להטיל אימה על כל היוצרים, חייבים לרסק את מעוזי הרוח הליברלית. זאת לא שיטה שהמריונטות של נתניהו המציאו. אבל זה קורה עכשיו, וזה מכריח את את היוצרים ואת מוסדות התרבות להתפצל לעשרות ואולי מאות מאבקי הישרדות והצלה קטנים. קצת כמו קבוצת אנשים ששוקעים יחדיו בביצה ומנסים למשוך זה את זה מהשיער כדי להיוושע. זה לא קרב נגד סגירתו של מוסד כזה או אחר. זאת מלחמה על דמותה של המדינה ועל נשמתה. מעניין מתי נתחיל להילחם.