ציפור קטנה לחשה לנו: מקומות קטנים ונסתרים שתל אביבים אוהבים

תל אביב היא עיר שעמוסה באוצרות חבויים. גם אם חשבתם שאין מה לחדש לכם בעיר (כמונו), תמיד יש מה ללמוד מתל אביבים אחרים – ואנחנו מגלים את זה בכל פעם מחדש עם המדור היומי "העיר שלי", בו מקומיים חולקים איתנו את המקומות האהובים עליהם בעיר. ולא פעם הם מבריקים עם איזה פנינה שלא הכרנו – בין אם זו חנות מיוחדת שחלפתם על פניה אלף פעם מבלי להיכנס, בר נסתר שלא ידעתם עליו או אפילו פסל שהסתתר לכם מתחת לאף – אלו המקומות הנסתרים של העיר, כפי שסיפרו לנו משתתפי מדור "העיר שלי".

>> לא עוד מלחמה: מי בישראל ירצה לראות סרט כזה בימים כאלה?

סהר ש. סרברניק ובניו פיגמנטים | חנות לצייר

על דרך יפו יש חנות שיש בה הכל לציירת ולצייר! המקום פתוח מ-1929 ועובר מאב לבן. מה נגיד, חנות עתיקה ומרגשת. בין מדפים עמוסים כל טוב מחכה לכם משה, הבעלים, שמזה שנים מספק פיגמנטים ודבקים כמעט לכל הציירים שאני מכיר. מדובר בחנות נדיבה ומיוחדת בנוף של העיר שלא חודלת להתחדש. דרך יפו 43
(לעיר של עומר שך, אמן שעבודותיו נעות בין צילום, מיצב ואמנות דיגיטלית)

הבלינצ'ס | מסעדה הונגרית

שירקה: קצת מוזר אבל הבלינצ'ס ההונגרי הוא מקום נהדר בעיניי, הוא בצפון הישן על ירמיהו לא רחוק מהנמל, יש שם זוג הונגרים זקנים וחמודים, אני נכנס ואני מרגיש כאילו אני בסלון של סבא וסבתא שלי. הם מגישים בלינצ'ס ממולאים בטעמים לבחירתך (מתוך תפריט שלא השתנה אף פעם בערך), ואחרי זה גם מציעים לך ליקר שוקולד וליקר וניל. מקום שזכור לי תמיד לטובה, מהתקופה ששירתתי לא רחוק משם. אה וכמעט תמיד יחסית ריק שם שזה מושלם לדעתי. ירמיהו 35
(לעיר של הרכב האינדי לייקה, "ארבעה אנשים שעושים מוזיקה יחד ויוצא להם יפה")

טוי קלאב | חנות צעצועים

חנות הצעצועים של יוסי בבית רומנו. צריך לראות כדי להאמין, חנות מפעם (הייתה עוד של סבא של יוסי בשנות ה-50, ולא השתנתה במילימטר מאז), מסדרון צר מאוד תחום משני צדדיו בערימות של צעצועים עד התקרה, גבב מופלא ומט לנפול, אם כבר למות, אז להימחץ על ידי צעצועים – הכי סטייל. פתוחה בשעות הכי מוזרות, לרוב נפתחת בסביבות 12 בצהריים, לעיתים נסגרת בחצות, אבל אל תתפסו אותי במילה, אין באמת חוקיות, מחירים שוברי שוק, והכי חשוב – יוסי עצמו, מגיח מבין הצעצועים, עיניים של ילד, מארח אותך בלבביות בממלכה שלו, שולף אוצרות מתוך הסבך האינסופי ותמיד מחייך. דרך יפו 9
(לעיר של מאיה קניג, במאית, תסריטאית, עורכת ושחקנית)

יולטה | חנות מוצרי נייר

יש לי פטיש מאוד רציני למוצרי נייר, מדבקות ועטים מכל סוג. ככל הנראה זה קשור לעובדה שגדלתי עם אבא בעל בית דפוס ומגיל צעיר יש לי גישה לניירות מכל סוג, חומרי גלם כמו סלוטייפים, שקפים, מלאי משרדי ועוד כל מיני, שהסבו לי שעות על גבי שעות של תעסוקה, יצירה ומדיטציה מאז שאני זוכרת את עצמי. ככוריאוגרפית וכותבת אספתי לי אוסף די מרשים של מחברות מכל סוג שמשמשות אותי בתהליכי יצירה שונים, יש תחושה מאוד כיפית להתחיל מחברת חדשה שתתמלא ברעיונות, מחשבות, טקסטים, רשימות, ציורים – ולדעת שכל זה בסוף הופך ליצירה בימתית, או לסדנה מרתקת לריקוד, לעיתים זה טקסט שמתפרסם לעולם או איור שהופך לתלבושת. אחת החנויות המתוקות למוצרי נייר מהממים, שבכל כניסה אליה יש לי צמרמורות בגוף, זו יולטה. מומלצת לכל מי שמתרגשת כמוני ממוצרי נייר, אסתטיקה וצ'צ'קס של ילדות גדולות. שדרות מסריק 17-19
(לעיר של אורין יוחנן, כוריאוגרפית, רקדנית ויוצרת עצמאית)

Coffee Lab | גן עדן לחובבי קפה

בלב קרית המלאכה, שבו מבני התעשייה הענקיים המכוסים בחמש שכבות של גרפיטי, יש גן עדן לאוהבי הקפה. אפשר גם לשבת וגם לקנות כל מיני סוגים של פולי קפה. אם שילבתם אחרי סיור גלריות – בכלל הרווחתם. הר ציון 108
(לעיר של אסיה נלן, VJ ואמנית וידאו)

סדנת חד-קרן | נגרייה חברתית

בקיץ האחרון הכרתי את סדנת חד-קרן, נגרייה חברתית עם אורינטציה אקולוגית. הסדנא, מקום שכולו טוב, נמצאת בסמטה קטנה שיוצאת מסלמה, ונראית למרחקים כי היא צבועה בוורוד. הגעתי לשם כדי לבנות בעצמי ספריית משחקים לבן שלי. תכננתי אותה שתראה כמו שני הדגמים הנפוצים של בניה בערים – שיכון שהיה הביטוי האדריכלי לסוציאליזם ומגדל שבראשו מנחת מסוקים מסתובב והוא ביטוי לכלכלת שוק חופשי. במשך שבועיים ניסרתי, קדחתי, הברגתי, שייפתי, צבעתי והדבקתי את המתנה הכי מושקעת שהענקתי לו עד היום. הקסם הזה קרה גם הרבה בזכות בזכות מי עומדת בראשה של הנגרייה; האדריכלת שיר טלאור ואודי מור שהוא איש שכולו לב ובעל ידיים שיש בהן ברכה. סלמה 99
(לעיר של הילה שמר, אדריכלית בוגרת בצלאל וה-AA בלונדון, מרצה בבצלאל, עיתונאית ומבקרת אדריכלות)

דיזייר | בר רוסי

בר רוסי סודי בלב תל אביב, ממש מול קניון TLV יש בר שקהל היעד שלו הוא לרוב דוברי רוסית. חיפשתי מקום להעלות את ההצגה שלי "חוזר לרוסיה", רציתי שההצגה תתרחש בתוך מסעדה רוסית אמיתית עם הוודקה והסילודקה (דג מלוח בתרגום חופשי), המקום הזה שנתקע אי שם באייטיז או בניינטיז. עשיתי סבב לוקיישנים, ואז ולד פסחוביץ, אחד השחקנים שבהצגה אמר לי שיש מקום שהוא אוהב לצאת אליו ואני חייבת לראות אותו. נכנסנו לבר מסעדה מהמם, עם במת קברט קטנה, ואז הבנתי שזה המקום שלי. כבר שלוש שנים שההצגה רצה שם. ההצגה מתחילה כחגיגה רוסית עם מוזיקה חיה, רחבת ריקודים אוכל רוסי ואלכוהול, וגולשת להצגה שנוגעת בפצעי ההגירה של השחקנים שעלו מברית המועצות לשעבר. זה מקום שאני עושה בו ביזנס ונהנת לבוא סתם לפלז'ר. קרליבך 25
(לעיר של ירדן גלבוע, יוצרת תיאטרון, חיה ופועלת בתל אביב)

הפסל של אורי קצנשטיין ברחוב הרכבת | פסל

טוב, זה לא ממש מקום אלא פסל, אבל באמת שזה פסל מאוד אהוב ומשמח. זה ממש כיף לפגוש במרחב הציבורי עבודות אמנות שאני כל כך אוהבת, ואם אני עוברת באיזור אני אוהבת להתעכב ליד הפסל, לעצור ולהגיד לו שלום. אני ממליצה לכל מי שגר באיזור או עובר שם ללכת לראות אותו. יש לנו לפעמים נטייה להתעלם מדברים כאלו כשהם פשוט נעלמים לנו במרחב ונהפכים שקופים, אבל זה פסל נהדר ומאוד טקטילי שפשוט ניצב שם באמצע העיר וכולם יכולים לחוות ולהתרשם ממנו בלי לשלם על כרטיס למוזיאון, וזו בחירה נהדרת למקם אותו שם.
(לעיר של דניה ויינר, אמנית שחזרה אלינו לא מזמן מברלין)

חוף גורדון | הטריק הסודי לקצת שקט

וואו, כמה שאני מתגעגע לקיץ. חוף גורדון הוא החוף הקרוב ביותר אליי, מרחק הליכה בכפכפים, בין שובר גלים מסוים לחוף יש רצועה שנמשכת בגובה של בריכת ילדים, ובקצה ליד שובר הגלים יש שקט, נקודה מבודדת, רק אני והדגים, מרחק עשרות מטרים מזרחה ממני אנשים קופצים עם הגלים צפופים כמו סרדינים, אני מסתכל עליהם ואומר תודה שהם לא גילו את הטריק שלי.
(לעיר של רן מיטרני, מוזיקאי בן 38 מתל אביב, חבר בלהקת אלמנה שחורה)

הקיר של דור | נקודה מנחמת

דור פלג, חבר קרוב ואמן מוכשר, עשה קיר לעירייה ברחוב ראש פינה 25 פינת הרכבת. עבודה מרגשת ויפהפיה, שבקטע מצמרר העבודה עליה הסתיימה ב-6 באוקטובר 2023, מה שהפך אותה למדויקת יותר מתמיד, כמו חץ בלב וכמו חיבוק חם מלא בנחמה. ראש פינה 25
(לעיר של טליה רסנר, הבעלים והמייסדת של נולה אמריקן בייקרי)