סקורסזה עושה בית ספר: לראות את הקולנוע מתוך עיניים של גאון

באמת שאין צורך להציג את טיטאן הקולנוע מרטין סקורסזה, אבל אולי לפני שנדבר על סדרת הדוקו שהוא עומד במרכזה, נחזור רגע שלוש שנים אחורה, כשהשווה את סרטי מארוול ל"מתקנים בלונה פארק". אנשים זעמו עליו, אמירות נאמרו, מאמרים נכתבו ואנשים לא הצליחו להבין איך במאי כל כך ניסיוני ופורץ דרך, אבי הקולנוע ההוליוודי המודרני בעיני רבים, מבטל את סרטי הקומיקס באופן כזה. ובכן, אחרי שתצפו ב"מר סקורסזה", סדרת הדוקו של אפל TV+ על חייו ויצירתו, תבינו בדיוק איך סקורסזה רואה קולנוע (ודרכו את העולם) – ותשתכנעו גם אתם.

הסיפור עוקב במשך חמישה פרקים אחר חייו ויצירתו של סקורסזה, או כפי שרבים קוראים לו במהלך הסרט – מרטי (שזה אגב קל הרבה יותר מלכתוב על הזמן "סקורסזה" למרות שהוגים את זה "סקורסייזי"). אנחנו מתחילים מהילדות שלו, ומגיעים עד לימינו אנו והכל תוך כדי ריאיונות עם הבמאי בכבודו ובעצמו וכל מכריו והכוכבים עימם נהנה לעבוד, כולל רוברט דה נירו, לאונרדו דיקפריו ואפילו דניאל דיי לואיס שלא מרבה להראות את פניו על המסך מאז פרישתו בשנת 2018 (והופיע השנה בסרט "כלנית" שביים בנו, והופעתו אמנם זכתה לשבחים מהמבקרים, אך הם לא ממש התלהבו מהסרט עצמו).

כמובן שכולם מפארים את עבודתו של מרטי, ובצדק, אבל הם גם מספקים הצצה מרתקת לתהליך היצירה שלו. מה אנחנו בעצם אוהבים בדוקו מהסוג הזה בעצם? את הג'וס. לא באנו לפה רק לשמוע רק כמה הוא מקסים וגאון, אנחנו רוצים את כל הסיפור המלא, את הסמים, את המאפיונרים, את הכישלונות. את מערכות היחסים הגרועות. ו"מר סקורסזה" היא סדרת דוקו שמספקת מכל זה בשפע. 

כדי להבין את סיפורו של מר סקורסזה, אנחנו צריכים להכיר קודם כל את מרטי, וזה קורה כבר בשנייה הראשונה של הסדרה כשהוא מתחיל לתת לבמאית הסדרה, רבקה מילר, הוראות בימוי. זה רגע מקסים ומשעשע שבו הוא נותן שיעור קטן בקולנוע והבמאית גומעת אותו בשקיקה ומודה לו, וזה גם רגע שבו אנחנו רואים כמה תפקיד הבמאי הוטמע בו. הוא עושה זאת בחן ובהומור, ועדיין – הרגעים שבאמת מעניינים בסרט הם הרגעים בהם הוא נכשל כבמאי, הרגעים בהם הוא "מת" לדבריו. אלה הרגעים שבהם הוא למד הכי הרבה.

אף על פי שברפרטואר של סקורסזה יש בעיקר יצירות מופת, סקורסזה רחוק מלהיות אדם ממושלם. הוא היה מכור לסמים, הוא היה דיכאוני והיה לו קושי לייצב את מערכות היחסים שלו. הוא היה אנושי, ואת האנושיות הזאת הוא העביר לסרטיו, בין אם מדובר בסרט על מאפיונרים באמצע המאה הקודמת ובין אם מדובר בכמרים ביפן במאה ה-17 או בברוקרים על קוק. כל אחת מהדמויות האלה שניצבת במרכז סרטיו היא מרטי. עם הקשיים, ההתמכרויות, הדיכאון – והיכולת המדהימה להרים את עצמו בכל פעם. 

>> בעיניי המתבונן: 15 יצירות הדוקו הכי טובות בדיסני+
>> מסך מפלצת: דירוג 20 הסדרות הכי טובות על המסך כרגע

אבל בדיוק כמו בסרטיו, גם בסדרה הזאת אודותיו, אנחנו לומדים מי הוא לא רק מהדיבור על סרטיו, אלא גם מהאנשים סביבו שמספרים על תהליך העבודה איתו, כמה הוא ניזון מהשחקנים שלו ומהסביבה הקשה שבה גדל, כמה הוא היה צריך להילחם עם חברות הפקה על הסרטים שלו, כמה הוא תמיד עמד מנגד לתרבות הזכיונות, מעולם לא היו לו כאלה, הוא מעולם לא ייצר המשכים או סרטי ספין-אוף או פריקוולים. אפילו לטרנטינו יש סוג של יקום קולנועי, אבל סקורסזה נתן לכל אחד מסרטיו חיים משלו שלא תלויים בסרט שבא לפניו או בסרט שיבוא אחריו. הוא רצה להצליח, הוא רצה את האוסקר, אבל יותר מכל הוא רצה להתבטא והוא לא אהב שהכתיבו לו כיצד לעשות זאת.

אחרי הצפייה ב"מר סקורסזה" קל להבין את נקודת המבט הקולנועית של גדול הבמאים החיים כיום, ואפשר להבין מאוד בקלות למה הוא אמר את מה שהוא אמר על מארוול. כשהוא עובד על סרט הוא היה בונה עולם ייחודי ובלעדי לסרט ודרכו היה כותב את חייו, גם אם מעולם לא סחר במניות או הטיס מטוס. אנחנו מקבלים כאן מאסטר קלאס בקולנוע ממרטין סקורסזה בכבודו ובעצמו, לצד היכרות עמוקה ומורכבת עם האנושיות שבקולנוע דרך עיניו ומחשבותיו של סקורסזה עצמו.

זה עשוי להיות העשור האחרון שבו קולנוענים מסוגו בכלל קיימים. סקורסזה שייך לדור הולך ונעלם של אמני קולנוע בעידן שבו אמנויות הכתיבה, המשחק והבימוי הלכו לאיבוד כתוצאה מחמדנות ופחדנות של פס הייצור ההוליוודי. זה גם עשוי להיות העשור האחרון שלנו איתו. סקורסזה כבר חצה את גיל 80, ויתכן שזו הזדמנות אחרונה לערוך עימו שיחה אינטימית ומעמיקה. הוא מתכנן להיות עסוק מאוד בשנים הקרובות עם כמה פרויקטים מסקרנים, והלוואי שיהיה איתנו עוד שנים ארוכות, אבל מתישהו גם המוח המדהים שלו יהפוך לפירה. כדאי ליהנות ממנו כל עוד אפשר.