הבראנץ' האחרון: יתכן שהקונספט של ארוחת הבוהריים מיצה את עצמו

הגיע הזמן להודות באמת – נמאס לנו מבראנצ'ים. כן, אנחנו מבינים טוב מאוד שמעצם פרסום הטור הזה אנחנו יורים לעצמנו ברגל – הרי רשימת הבראנצ'ים הכי טובים בתל אביב היא הלחם והחמאה (והבריוש והאבוקדו) של מגזין טיים אאוט. אבל מהי עיתונות אמיצה אם לא לפקפק גם באמיתות הכי בסיסיות שלנו? ומה לעשות, עייפנו מבראנצ'ים ואנחנו מרגישים צורך שהגיע הזמן לדבר על הבעייתיות של הארוחה הכי מומצאת ביום.

>> השניצל שלא השתנה והמסעדה שהיא השראה. העיר של תום ניומן

עוד לפני שמגיעים לארוחה עצמה, בואו נתחיל עם האקסקלוסיביות המדומה – נטייתם של הבראנצ'ים להתקיים רק בסופי שבוע (ולא פעם, רק באחד מימי הסופ"ש) מובילה להתנפלות לא נורמלית על אונטופו, ולהשיג מקום לבראנץ' נהיה קשה כמעט כמו להוציא מביבי טיפת אמת (אמרנו כמעט, אל תהיו קטנוניים). ואם נתקפתם ברוח ספונטנית וחשבתם לנסות את מזלכם ולפקוד בראנץ' בלי להזמין מקום מבעוד מועד – בהצלחה עם השעה וחצי שתאלצו להמתין בתור.

ובכלל, נראה לנו שהיינו שמחים לתפוס איזה בראנץ' דווקא בימי השבוע – נכון, רובנו אנשים עובדים, אבל לפעמים יש סיבה למסיבה והיינו מתים לאיזה ארוחת בוהוריים מוגזמת באמצע השבוע אם רק היה אפשר. לא נעמים פנים שאנחנו לא אוהבים ביצה עלומה על בריוש אבוקדו, אבל למה שהוא יהיה פחות טעים בימי שלישי? כי אחת הבעיות הגדולות של הבראנץ' היא לא רק ההמתנה, אלא העומס שמרגישים מרגע שנוחתים במסעדה.

בראנצ'ים תמיד מפוצצים עד אפס מקום. הנגזרת מכך היא שלא כיף לשבת ולקחת את הזמן כשכל האווירה סביבכם הופכת עצבנית ומתאמצת. שלא לדבר על זמני ההמתנה שעלולים לגרום לכם לאכול את הבראנץ' בשעת הלאנץ'. רגע אחד בניתם על ארוחת בוקר מאוחרת, רגע אחרי זה אתם כבר מוצאים את עצמכם דוחים את התוכניות לארוחת ערב. ברור שיש צרות יותר גדולות, אבל היי – אנחנו אלו שמשלמים על זה.

ואם כבר אנחנו בנושא, הגענו שוב לסוגייה שמלווה את עולם המסעדות התל אביבי מדי יום – המחיר המתנפח. כן נו, הכל יקר וזו המציאות וגם אם לא נרצה להשלים עם הגזירה, אין לנו יותר מדי ברירות. אנחנו מאוד אוהבים לאכול במסעדות, ומבינים שכל ארוחה בה אנחנו משלמים אנחנו עוזרים להחזיק את הדנ"א הבסיסי של עירנו האהובה. עם זאת, האם באמת שווה להוציא את הכסף שלנו על ארוחה יקרה, כזו שאנחנו מרשים לעצמנו רק מדי פעם, דווקא על אגז בנדיקט, סלמון מעושן או מטיאס כבוש? במחיר של סטייק, אולי פשוט נעדיף לשמור את הכסף לסטייק.

כמה אפשר את אותו אוכל? תתחילו לגוון קצת. מרבית התפריטים מציעים מנות די זהות, רובן מתומחרות ב-70 ש"ח במקרה הטוב. אז למה שנעדיף לבזבז את הכסף שלנו על בראנץ' במקום על ארוחה כמו שצריך? ובואו, לשלם על מימוזה 50 ש"ח זה פשוט מעפן. חלאס, בראנץ' זו ארוחה שאו מותירה אותך רעב, או משאירה אותך כזומבי לשארית היום. ולמרות ההבטחה להיות ארוחת ביניים, אין אמצע. אנחנו בעד לחזור למקורות: אוכל בבוקר, בצהריים ובערב בליווי מלא אלכוהול. וכן, כל הנכתב כאן לא ימנע מאיתנו לפרסם גם בשבועות הקרובים עוד רשימה של בראנצ'ים הטובים בתל אביב. הכלכלה צריכה להחזיק, שוק הבריוש צריך לנוע ועולם כמנהגו נוהג. אבל הבחירה אם להשקיע את הכסף שלכם על בראנץ' שמורה רק לכם.