קורעות בסטרימינג: הנשים הכי מצחיקות שאפשר למצוא בדיסני+
לכבוד יום האישה הבינלאומי, לכבוד פורים ולכבוד כל המיזוגנים: ספריית הסרטים של דיסני+ שופעת בנשים נהדרות שיצרו, כיכבו והפכו את הסרטים בהן היו מעורבות לחוויה מצחיקה יותר, ובהתאם, שווה את הזמן שלכם. אלו הנשים שקורעות אותנו בצד הדיסני-פלוסי של הסטרימינג
כבר אמרו הכל לגבי האמירה המיזוגנית לפיה "נשים אינן מצחיקות", אבל האמת – אין כבר צורך להדוף את האמירה הזאת, כי יש מספיק קומיקאיות ויוצרות שמפריכות אותה לחלוטין. וגם עיון קצר בספריה של דיסני+ יוכיח לכם את זה. חלק יקרעו אתכן מצחוק, חלק יגרמו לכם לגחך בעונג ולהגיד בקול "הו איזו הלצה", אבל מה שבטוח – הן חזקות, הן עצמאיות והן מצחיקות. מיני מאוס צדקה!
>> צוחקות איתכם: 10 הנשים שהכי מצחיקות אותנו בכל העולם
>> קורעות בסטרימינג: הנשים הכי מצחיקות שאפשר למצוא בנטפליקס
אן פלטשר ("ההצעה", 2009)
זאת קומדיה שכיף להיזכר בה בנוסטלגיה. ממבט ראשון היא נראית כמו קומדיה זחוחה, אבל היא גם הייתה תצוגת יכולות קומיות נהדרת עבור ריאן ריינולדס רגע לפני שנכנס אל הספנדקס האדום של דדפול והתחיל להילחם עם חרבות סמוראים, וזה בעיקר בזכות הבמאית אן פלטשר ("27 שמלות", "סטפ-אפ" ואפילו טקס אוסקר) שיצרה קומדיה קורעת מצחוק עם פרוטגוניסטית חזקה שחייבים לתת גם לה קרדיט – סנדרה בולוק. אין ספק ששתי הנשים האלה ביחד עובדות מצוין וזה מהסרטים האלה שתמיד כיף לחזור אליהם.
ג'וליה רוברטס ("אישה יפה", 1990)
קומדיה רומנטית אגדית ואיקונית שמבוססת על אחת הקומדיות הותיקות בעולם – "אילוף הסוררת" מאת וויליאם שייקספיר. אולי סיפור כזה היה נעשה באופן שונה לחלוטין היום, אבל הסרט הזה זכה למעמד קאלט בזכות ולא בחסד, ומי שהופכת אותו לכזה היא כמובן ג'וליה רוברטס, שממש רחוקה מלהתנהג כמו מיליונרית בסרט הזה. לראות אותה אוכלת בחוסר נימוס או אומרת דברים לא במקום זה בדיוק מה שהפך את "אילוף הסוררת" לקומדיה כה אהובה לאורך מאות שנים, ואין ספק שהליהוק הזה השתלם לכל הצדדים. חבל שרוברטס מיעטה לעשות קומדיות, יש לה את זה.
בט מידלר, שרה ג'סיקה פרקר, קתי נאג'ימי ("הוקוס פוקוס", 1993)
אם לא צפיתם בפנינת הקאלט הזאת – רוצו לראות, כי זה פשוט כיף אדיר לראות את שלושת הנשים האלה ביחד. הסרט הזה רחוק מלהיות יצירת מופת, אבל הוא מבדר והכימיה בין שלושת הנשים כל כך נפלאה ומופרעת בו זמנית שלא תוכלו להוריד את העיניים מהמסך. בסרט הזה הן משחקות מכשפות אחיות שמתעוררות לתחיה כשילדים סקרנים מעיינים בספר עתיק ומקולל. זה רחוק שנות אור מהקומדיות שעושים היום ולא דומה לשום דבר אחר ברשימה הזאת. למעשה, לצפות בזה כיום מרגיש כמו לצפות בצ'אפלין בתחילת שנות האלפיים. וזה תמיד כיף.
אקוופינה ("גברת החידונים", 2023)
אקוופינה יצרה לעצמה שם בתור אחלה ראפרית, שחקנית מעולה וקומיקאית קורעת, וכאן אנחנו מקבלים 2 מהכשרונות שלה (בלי הראפ, ואנחנו בסדר עם זה), וסרט בהובלה נשית מלאה עם הבמאית ג'סיקה יו והתסריטאית ג'ן דאנג'לו. הסרט עוקב אחרי אן, אישה מכורה לשעשועונים שכתוצאה מכך פיתחה כישרון יוצא דופן – ידע כללי. יחד עם אחותה היא הולכת להשתתף בשעשועון כדי לכסות את חובות ההימורים של אמא שלה. "גברת החידונים" הוא סרט כיפי עם המון הומור לא צפוי ולפעמים אקראי. ועם המון אקוופינה.
ברי לארסון, טיונה פאריס, אימאן ולאני ("המארוולס", 2023)
אני מכריז על הסרט הזה באופן רשמי כסרט הכי אנדרייטד ברשימה הזאת, ואחד האנדרייטדים של העשור בכלל. "המארוולס" הוא לא סרט קומדיה בהגדרה, אבל הוא אחד הסרטים הכי מבדרים ומצחיקים שיצאו למארוול בשנים האחרונות. השילוב בין לארסון, ולאני ופאריס הוא אחד מהמוצלחים שנראו על המסך בשנים האחרונות. אימאן ולאני במיוחד מגלה שם יכולות קומיות שלא כל כך נראו ב"מיס מארוול". כן, זה סרט מוזר של "מארוול", אולי כי הוא לא מבוסס על שום סיפור מרכזי ודי מתנתק מחומרי המקור, אבל אחרי כל הפרויקטים הבינוניים שהוציאו שם בשנים האחרונות, "המארוולס" היה משב רוח מרענן שהציג נשים בתפקיד גיבורות על בתוך ז'אנר מאד גברי. אולי זאת גם הסיבה שבגללה הרבה מעריצים לא אהבו את הסרט. אל תהיו אינסלים, תנו לו צ'אנס, אתם תהנו.
אליוט פייג' ("ג'ונו", 2007)
עוד פיסת נוסטלגיה משובחת. "ג'ונו" הוא סרט אינדי נפלא העוקב אחר נערה סרקסטית בת 16 שנכנסת להריון לא מתוכנן עם מייקל סרה. סרטים באותה תקופה הכילו המון אנשים מבוגרים שלא נראו כמו בני נוער בתפקידים של בני נוער, ולמרות שהשניים היו אז בני 20 הם נראו כמו בני נוער וזה היה ליהוק ריאליסטי שעבד. פייג' עשתה אז עבודה משחקית מדהימה ובלתי נשכחת – כ-15 שנה לפני שתשנה את שמה ותזדהה כגבר טרנס – וזה השתלב כל כך נהדר בטון הציני ובהומור השחור בסרט. "ג'ונו" הציג את כל הקשיים של הריון לא צפוי בגיל הנעורים בצורה קלילה ולא מתחנפת, והפך לאחד מקומדיות הנעורים הכי טובות שהיו על המסך.
דומי שי ("אדומה אש", 2022)
רק עכשיו פיקסאר שחררה את "ניצחון או הפסד", סדרת האנימציה הראשונה שלה שכבר המלצנו עליה כמיועדת גם לילדים וגם למבוגרים, אבל לפני שהיא הגיעה קיבלנו את "אדומה אש", סרט שהיה הצהרת הכוונות של פיקסאר לגבי הנושאים בהם יעסוק אולפן האנימציה הותיק והמפורסם. הגישה הנוכחית שפיקסאר נוקטת בה היא הנגשה של נושאים מורכבים ובוגרים להורים וילדים, ו"אדומה אש" בניצוחה של הבמאית, דומי שי, עושה את זה בענק. הסרט שעוקב אחרי ילדה שאחת לכמה זמן יכולה להיהפך לפנדה אדומה עצומה כשרגשות עוצמתיים עולים בה הוא אחת מהדרכים הכי מעניינות ומיוחדות להנגיש לילדות את הנושא של התבגרות נשית. דומי שי עושה את זה עם הומור שגם מבוגרים יצחקו ממנו ועם המון לב, וכמובן עם המון פנדות אדומות ענקיות – שזה תמיד נהדר.