בכל צבעי הקשת: 20 סדרות הלהט"ב הטובות של העשור (בינתיים)

במהלך השנים האחרונות הטלוויזיה שלנו התמלאה בסדרות שנותנות הרבה מקום לקהילה הגאה במצעד הבינג'ים העולמי, בין אם בסיפורים שפונים לחברי הקהילה ובין אם בדמויות שמאפשרות הזדהות גם למי שלא סטרייט כמו חץ. אלו הסדרות הכי גיי פרינדלי שהופיעו על המסך בחמש השנים האחרונות.

>> צועדים ורוקדים: המסיבות הכי לוהטות של סופ"ש הגאווה בתל אביב

פיצוי יתר (2025)

הסדרה הטרייה ביותר ברשימה הזו היא גם אחת הקומדיות היותר מהנות של השנה, עם ובלי קשר לזהות מינית: בניטו סקינר הוא לא סתם תופעה ויראלית, אלא גם קול קומי רענן וסיפור מתוק-מצחיק המבוסס על חייו: נער שגדל במשפחה קתולית טובה וכיוון להיות גוד-אול-אמריקן-בוי לרבות להפוך לשחקן פוטבול חתיך והום קאמינג קינג והכל רק כדי שלא ידעו שהוא בעצם הומו, אבל עם הגעתו לקולג' דברים חדשים נפתחים בפניו ואין יותר איך להדחיק. אה, וגם צ'ארלי XCX מגיעה לביקור, אם חיפשתם עוד סיבה.

ילדות סכסכניות (2021)

שיר ראובן, רבקה אלנבי וטליה לביא יצרו סדרה חמודה ונפלאה בה נבחנת הגבולות (או חוסר הגבולות) בין חברות נשית לזוגיות לסבית, וכל זה עם הכיף של מיה לנדסמן בתפקיד ליהי, צעירה בת עשרים וארבע, שעוברת לגור בתל אביב עם לאה, חרדית לשעבר. מעבר להיותה הסדרה של שיר ראובן, שמאז ומתמיד היתה לנו פרשנית לסביון עליון, היא שוחה בשטח האפור היפה הזה שמעניין תמיד לצפות בו, ולהימתך דרכו.

המורה לאנגלית (2024)

סדרה שהתחיל בתור המשך לטרנד "קומדיות חדר המורים" ששטף את הטלוויזיה האמריקנית, ובמרכזה עומד אוון מארקז (בריאן ג'ורדן אלוורז) – מורה לאנגלית וגיי מוצהר שניהל מערכת יחסים עם מורה אחר, לפחות עד שהם התנשקו מול תלמידים. קומדיה יחסית קלילה ואופטימית, אך זה לא אומר שאין לה מה להגיד – במיוחד בהתחשב במיקום בית הספר: טקסס, בלב טראמפלנד השמרנית, שם המורה מחוץ לארון הוא סיפור של ממש.

אקדמיית המטרייה (2019-2024)

יהיו ברשימה הזו סדרות שפשוט הצליחו לספק דמות להט"בית אחת במקום מרכזי, אבל פה אנחנו מקבלים שתיים – קלאוס הרגריבס, דמות פאן סקסואלית וא-בינארית שהפכה מהר מאד לדמות הכי אהובה בסדרה (ובצדק), ו-ויקטור הרגריבס, שהיה וניה הרגריבס לפני היציאה מהארון של השחקן המגלם אליוט פייג'. זו הסדרה הראשונה שראיתי שמתמודדת עם אירוע כזה בלייב, והם עשו זאת בכבוד, בהכלה, ואהבה – בדיוק כמו שצריך. אולי לא תשמעו את זה מאבא שלכם, אבל כל הכבוד, אקדמיית המטרייה, כל הכבוד.

 

הדגל שלנו אומר מוות (2022-הווה)

הקומדיה של טאיקה וואיטיטי ב-HBO לוקחת את הייצוג הלהט"בי צעד אחד קדימה, או יותר נכון, שלוש מאות שנה אחורה. סיפורו של אריסטוקרט מפונפן שמחליט לעזוב את חייו הנוחים, ולהפוך לפיראט. מילא הגאונות הקומית של טאיקה וואיטיטי, זה ניתן עוד לצפות מראש, אבל מה שבאמת הופך את הסדרה לממש מוצלחת הוא הרומן שמתפתח במרכזו, עם כל ההפתעה של הפיראט המפורסם בעולם וסיפור אהבה מתוק, מצחיק ואיכשהו, ממש רגיש. 

באהבה, ויקטור (2020-2022)

הספין אוף לסרט "באהבה, סיימון", שמבוסס על הספר "סיימון מוצא את דרכו" והיה לסרט האולפנים הראשון המתמקד בסיפור אהבה בין בני נוער להט"בים. הסדרה מספרת על לימודיו של ויקטור בתיכון קריקווד, ומתעסקת באופן מאד אנושי ורגיש עם סיטואציות נפיצות כמו משברי נישואין, התמודדות עם הגילוי של הנטייה המינית והשלכותיהם על נערים. וזה דבר די נדיר לראות עלילה להט"בית מרכזית בסדרת נוער, לא של החבר הכי טוב של הגיבור, אלא של הגיבור עצמו. לא ראינו הרבה ייצוג להט"בי בז'אנר הזה ככה. 

שותפים למסע (2023)

שותפים למסע מחזירה אותנו לתקופה שבה האמריקאים צדו להט"בים כמו שהם צדו קומוניסטים, ומדברת באופן חשוף וכואב על הטראומה שהקהילה הגאה ספגה, ועל האופן בו היא מהדהדת גם שלושים שנה אחר כך. זאת סדרה שיכולה לגרום לכל ישראלי לחשוש מהמדינה בה אנחנו עשויים לחיות לאחר התקופה הזו – מדינה שרודפת את הקהילה הגאה, ומובלת על ידי אותם אנשים שעשו את מצעד הבהמות. ועם כל הכאב הזה, זו גם סדרה רגישה ומרגשת ששווה, ואף חשוב, לראות. 

מקיף מילאנו (2021-2024)

אני מסרב לדבר בשם הנוער, כי יש להם פה והוא מדבר מספיק בעד עצמו, וזה בדיוק מה ש"מקיף מילאנו" מצליח להתחמק ממנו. סדרת הנוער של כאן חינוכית הפכה ללהיט לא צפוי שהדביק גם בני נוער וגם בוגרים מהם למסך,אשר במרכזה מפגש איתנים בין מגמת מכונאות רכב למגמת אופנה, וכמובן – המון סיפורי אהבת נעורים. סדרה פורצת דרך בז'אנר שלה, בייחוד באופן בו היא מציגה בני נוער גאים ומבולבלים שמנסים למצוא את דרכם בתיכון, ומדברת אליהם בגובה העיניים. 

עוצר נשימה (2022-הווה)

כשאומרים לכם רומן גרפי או קומיקסים, כנראה תחשבו על גיבורי על ואקשן בלי הפסקה. אבל אנשים שוכחים שיש גם סוג אחר של רומנים גרפיים – רגועים יותר, ולא בהכרח עוסקים באיומים מהחלל או יתומים עם קינק לתחפושות של חיות. "עוצר נשימה" היא סדרת קומיקס מהסוג הזה. היא עוקבת אחר צ'ארלי ספרינג שמתאהב בנער אחר וגדול יותר בבית הספר. מי שכתב את הרומן הגרפי הוא גם התסריטאי של הסדרה, ואלמנטים כמו אנימציה שמשתלבת בעולם הסדרה גורמת לצופה להרגיש כאילו זה יצא ישר מתוך הדפים. מכיוון שהסדרה מתייחסת לבני נוער גאים כאל בני נוער לכל דבר ועניין, מדובר ביצירה להטבית מקורית, שלא שוכחת את האתגרים הנוספים שהנטייה המינית מצרפת לחייהם, שבעולם מתוקן לא היו. לא בכדי היא הפכה ללהיט נדיר בקרב חברי הקהילה. 

חינוך מיני (2019-2023)

הסדרה שהפכה ללהיט מטורף אמנם הסתיימה עם עונה שלישית די מאכזבת, אבל בעונותיה הראשונות היא עוד הייתה קול חדש ומרענן עבור ייצוג של בני נוער על המסך. אחד הסיפורים הבולטים בה היה סיפור האהבה של אריק, חברו של גיבור הסדרה, ואדם, הבן המופרע של מנהל התיכון. זה סיפור שטופל ברגישות יתרה והיה חריג בנוף, כי בדרך כלל דמויות להט"ביות שוחקו באופן מאד מוחצן עם המון מניירות – וכאן אנחנו מקבלים כמה זוויות, זו של אדם הבריון הכוחני שעובר מסע של גילוי עצמי עד הרגע האחרון בסדרה, וזו של אריק שלא פוחד להראות את עצמו גם במחיר אהבת הוריו. חוץ מזה, העונה האחרונה אולי ניסתה יותר מדי להכליל את כל מי שרק אפשר, אבל ייאמר לזכותם שכמעט כל אחד על הקשת הלהטב"קית עמוסת המגדרים, הנטיות והאותיות יכול למצוא דמות להזדהות איתה. 

מנותק (2022)

את ניל פטריק האריס של השנים האחרונות זוכרים בעיקר בזכות תפקידו כרב-שגל בארני סטינסון, אבל סדרת הנטפליקס הקטנה הזו, "מנותק", הרבה יותר משקפת את האיש והשחקן. הסדרה עוקבת אחר סוכן נדל"ן שהופך לפרוד טרי כשבן הזוג שלו זורק אותו אחרי 17 שנים ביחד, ויוצא לעולם בו קיים גריינדר. היא לא מושלמת, אבל זאת קומדיה קלילה וחמודה על פלח גילאים שכמעט לא מופיע בסדרות להטב"קיות, אז שווה מבט בעונתה היחידה. 

בדם שלנו (2023)

כבר ראינו סדרות על איידס בכל העולם – אפילו כאן בישראל, עם קו עלילה שלם ב"השיר שלנו" – אבל טרם ראינו סדרה כמו "בדם שלנו", שלוקחת את הצופה הרחק אל אוסטרליה, ומציגה את האופן שבו היא טיפלה בבהלת האיידס. זו ממש לא סדרה מושלמת, אבל יש בה רגעים מדהימים ששווים את הצפייה בה, גם כדי ללמוד ממנה על איך הקהילה פועלת שם ביחד כדי לבנות אמון. צד אחר של המציאות. 

המפקדת (2021-הווה)

אלונה סער בתפקיד נועה, המפקדת שמתאהבת בפקודה שלה, תוך כדי ניהול צוות שהיא בבירור לא כשירה לפקד עליו, והניסיון לשמור על תפקידה ולא להסתבך מול הצבא במקביל למאבק בזהות העצמית רק הולך ונעשה קשה יותר. סדרה עם פרוטגוניסטית גאה בצה"ל הוא בהחלט לא דבר מובן מאליו, ובעיני רבים במדינה (ובכנסת) עשוי להיתפס כנושא בעייתי. דווקא בגלל זה חשוב כל כך שתהיה לקהילה סדרה כמו "המפקדת", ששמה ייצוג להטב"קי בלב הקונצנזוס הישראלי, בעומק המכנה המשותף לכל אזרח ישראלי. כלומר, חוץ מאלו שנלחמים בטילים עם תהילים. 

פנטזמאס (2024)

אוקי, ברור שהסדרה הזאת היא לא לכל אחד – היא קאמפית, סוריאליסטית, מוזרה, ובעלת סגנון מאוד ייחודי. הסיפור עוקב אחר חוליו טורס, שמשחק ומביים את עצמו בחיפושים אחר עגיל זהב ברחבי ניו יורק, כשבדרך הוא נתקל בדמויות שונות ומשונות כשכל העולם נראה כמו במת תיאטרון. זה לא דומה לשום דבר שתראו ב-HBO או בכלל, ולמרות שקשה להיכנס אליה (במיוחד עבור סטרייט לבן ופריבילג כמוני), לאחר שתתרגלו תגלו שגם ניו יורק יכולה להפוך לעולם מלא בקסם.

החטא (2021)

להיט מיידי, ובצדק גמור. לונדון של 1981, וקבוצת גברים הומוסקסואלים עוברת לגור ביחד. חמשת הפרקים של הסדרה מכסים עשור שלם בחייהם, בזמן שמחלה חדשה ומסוכנת בשם איידס הופכת לאיום גדול יותר, וממשי יותר. הסדרה קצרה שבחים מכאן ועד להודעה חדשה על האותנטיות שלה, ועל העומקים שהיא מגיעה בכל פרק ופרק. ההתמודדות של הדמויות היא לא רק מרגשת, אלא ממש מעוררת השראה. צפיית חובה.

פוזה (2018-2021)

לאף אחד לא חדש שראיין מרפי הוא תותחופלצת של טלוויזיה, אבל "פוזה" – הסדרה שחושפת בפני הקהל את תרבות הנשפים המחתרתית בניו-יורק בשנות השמונים והתשעים – איכשהו התפספסה לרבים. מזל שהקהילה תפסה אותה. הסיפורים שאנחנו מקבלים שם לא קלים לעיכול, אבל לראות את הדמויות מתמודדות עם המכשולים בחייהם דרך מציאת משפחה פשוט ממלא את הלב, והופך את חוויית הצפייה למתגמלת במיוחד. 

מומחה לכלום

בסדר, אז רוב רובה של הסדרה באמת לא התמקדה בדמות הלהט"בית היחידה שהופיעה בה – דניס – אבל העונה השלישית עשתה מהפיכה, והמיקוד עזב את דמותו של עזיז אנסארי, ועבר לדניס. והשינוי היה מבורך – לנה ווייט איישה את התפקיד הראשי באופן טבעי, ומערכת היחסים עם הפרטנרית שלה, אלישיה (נעמי אקי המצוינת), הופכת את העונה השלישית והאחרונה לעונה הבוגרת מכולן.

אופוריה (2019-הווה)

האדפטציה האמריקאית לסדרה הישראלית היא דוגמה מצוינת לאיך עושים רימייק אמריקאי. הסדרה עוקבת אחרי רו, נערה נרקומנית עם הפרעה דו קוטבית שמשתחררת מגמילה, ומתאהבת בנערה הטרנסג'נדרית החדשה בתיכון, ג'ולס. "אופוריה" לוקחת דמויות מכל צבעי הקשת, ונותנת טיפול פרטני לכל אחת מהן – כמו שנעשה לפני קצת יותר מעשור ב"סקינס" המצוינת, רק בגרסה הרבה יותר קודרת, ועם הרבה יותר עירום. המון בני נוער יכלו למצוא דמות שהם מזדהים איתה בסדרה, והיא מציגה את תקופת הנעורים לא בתור התקופה המטורפת ביותר בחייהם של האמריקאים, אלא בתור טראומה כואבת שאפשר סוף סוף להעלות בשיח התרבותי הגלובלי.

הארלי קווין (2019-הווה)

מעבר לעובדה שמדובר בסדרה מצוינת, "הארלי קווין" גם מציבה את סיפור האהבה של הליצנית הרצחנית עם פויזן אייבי, השולטת בצמחים. היופי הוא שהנטייה המינית הפלואידית של הארלי היא לא אישיו, והשיח סביבה מתנהל באופן הכי טבעי בעולם. במהלך הסדרה הזוג האקו-פסיכוטי הזה מצליח לעמוד בפני המכשולים שקיימים בכל מערכת יחסים. טוב, אולי חלק מהמכשולים הם גם אקס רצחני וליגה של נבלי-על, אבל הבנתם את הכוונה. 

האחרונים מבינינו (2023-הווה)

כשפרסמנו את הרשימה הזו בגרסתה הראשונה לפני כשנה, זה היה מקרה נדיר של סדרה שראויה לרשימה בזכות פרק אחד בלבד, כי בעונתה הראשונה קיבלנו את פרק 3 המצוין, שהציג לנו מערכת יחסים גאה וטראגית בסוף העולם. זה היה חלק קטן ומשמעותי בסדרת הדגל של HBO, אבל הפרק הזה השאיר חותם יותר מכל פרק אחר. העונה השנייה אמנם הייתה פחות טובה באופן משמעותי, אבל בדיוק כמו במשחק, היא שמה את מערכת היחסים של אלי ודינה במרכז. ודינה, שמגולמת על ידי איזבלה מרסד המצוינת, הפכה לנקודת אור שמתעלה גם על בלה רמזי.