הבטחות למיזוג אוויר, פינוי שכונת הצריפים ההיסטורית והקול המהדהד של מושיק טימור. סרטון ארכיון מדהים שעלה השבוע ליוטיוב לוקח אותנו למסע אל תל אביב של שנות השבעים - הרגע שבו הפנטזיה על "עיר בתוך עיר" התנגשה במציאות
סרטון ארכיון מדהים שעלה השבוע ליוטיוב זורק אותנו ישירות לשנות השבעים, אל הימים שבהם דיזנגוף סנטר עוד היה חלום שאפתני ונוצץ, ולצידו המציאות העירונית והקשה של תל אביב הישנה. הסרטון, שמחולק לשלושה חלקים, הוא קפסולת זמן מושלמת של עיר בתקופת מעבר – הרבה לפני ״ילדי הסנטר״ וחנויות הגיקים השונות והמשונות שהופכות את הסנטר למה שהוא היום. קריינות הפאתוס האייקונית של מושיק טימור פותחת את מיני-הסרט התיעודי הזה בשאלה הרת הגורל: "מה זה, ניו יורק או פריז? לונדון?". התשובה, כמובן, היא הפרויקט של היזמים אריה פילץ ושמואל פלאטו-שרון – דיזנגוף סנטר.
>> מסע בנפתולי הסנטר: החנויות הקטנות הכי שוות במבוך האהוב בעיר
החלק הראשון של הסרטון, שעלה בעמוד היוטיוב של ״רדיו דן הגל הירוק״ הוא פרסומת שממצבת את הסנטר כפסגת המודרניזציה הישראלית. הבטיחו לנו שם מיזוג בקיץ והגנה בחורף, חניון תת-קרקעי וחנויות "עילית" כמו תכשיטי פיניטי, שוק הפרחים של כץ ושטיחי תבור. הבניין, שתוכנן על ידי האדריכלים עליזה טולדו ויצחק ישר ונפתח רשמית ב-1977, נועד להיות מעין רחוב מקורה עם רמפות שמשמרות את תחושת הטיול העירוני. אותן רמפות, מיותר לציין, שבגללן אנחנו עדיין הולכים שם לאיבוד גם היום.
אבל הסרטון לא עוצר בפרומו השיווקי. החלק השני, שהוא למעשה סוג של כתבת יומן חדשות, חושף את הבטן הרכה של הפרויקט ואת המחיר של הג'נטריפיקציה (אז עוד לא היה לזה שם). הסנטר הוקם על חורבותיה של שכונת נורדיה. למי שלא שולט בהיסטוריה המקומית, נורדיה הוקמה בשנות העשרים כפתרון דיור עבור יהודים שנאלצו לברוח מיפו בעקבות פרעות תרפ"א, ונקראה על שמו של המנהיג הציוני מקס נורדאו. בשנת 1924 חכרו עולים מפולין שטח סמוך והקימו עליו שכונת ענק של פחונים וצריפי עץ. במשך עשרות שנים השכונה אכלסה בעיקר עולים דלי אמצעים, וסבלה שוב ושוב מהצפות קשות בחורף בגלל המבנה הטופוגרפי הבעייתי של האזור.
הכתבה מראה את הבתים האחרונים של אותה שכונה היסטורית בצומת הרחובות דיזנגוף וקינג ג'ורג', ואת בית הכנסת של נורדיה שעדיין עמד על תילו, מוקף בטרקטורים. כתב החדשות מדווח על ארבעת הדיירים האחרונים שנותרו מתוך כ-370 משפחות שפונו. זוהי תזכורת חדה לכך שכל "עיר בתוך עיר" נוצצת, קמה בסופו של דבר על חשבון אנשים שהיו שם קודם. עוד מככב ברקע בהופעת אורח: המגדל של בית ז׳בוטינסקי, המוכר יותר כ״מצודת זאב״, אחד מהמגדלים הראשונים בעיר.
מי שיצפה עד הסוף יזכה בבונוס פסיכדלי. בגדול מדובר באותן תמונות מהסרטון הראשון, אבל בגרסה צבעונית יותר, שערוכה מהחומרים של הפרסומת המקורית על רקע שיר הפופ הכל כך סבנטיזי "חגיגה בנואיבה" של מתי כספי ויהודית רביץ. קצת אירוני ששיר שמדבר בכלל על האהבה של הישראלים לחופים הקסומים של סיני מופיע על רקע סרטון שמנסה לקרב את ישראל דווקא למערב.