שחקנית עם תסמונת דאון חוטפת כדור בפרצוף. גם זו סוג של התקדמות

הקולנוע הצרפתי של ימינו אינו ידוע כפרוגרסיבי במיוחד, ולא מעט קומדיות צרפתיות (דוגמת "למה זה מגיע לי?") נתפסות בארצות דוברות אנגלית כסרות טעם ואף פוגעניות, ואינן זוכות להפצה. סרט שדווקא זכה לאהדה גם מחוץ לצרפת היה "משפחת בלייה", אך הוא עורר ביקורת על כך שצמד כוכבים שומעים גילמו את ההורים החרשים. כזכור, ברימייק האמריקאי זוכה האוסקר "קודה" כבר הקפידו ללהק שחקנים חרשים. נראה שהיה צריך שיגיע מישהו מחוץ לעולם הקולנוע כדי לשנות את התמונה. אמן הסטנד אפ קומדי ארטוס לקח על עצמו לכתוב (עם שני שותפים) ולביים את סרטו הראשון על בסיס מערכון שהריץ בהופעותיו. הוא גם מככב בסרט לצד 11 שחקנים לא מקצועיים – כולם אנשים עם מוגבלות שהדמויות שהם מגלמים הותאמו אליהם.

>> אור באפלה: 23 סדרות חדשות שיעזרו לנו לצלוח את אוגוסט האיום

התבנית העלילתית של "עוד משהו בקטנה" היא כשל קומדיה מזן "בואו נצא לחופשה". זה ז'אנר צרפתי ישן ולא פעם וולגרי, אלא שהתוכן האנושי השונה מעניק לסרט את הפאנץ' שהפך אותו ללהיט ענק במולדתו – וזאת אחרי שארטוס התקשה לגייס תקציב להפקה נטולת כוכבים. הסרט מסתמן גם כהצלחה בינלאומית, כולל תכניות לרימייקים בשלל שפות. מבחינה אישית, אני שמחה שאני סוף סוף יכולה לכתוב ביקורת טובה על קומדיה צרפתית מסחרית. מאז שפרנסיס וובר הפסיק לעשות סרטים, זה קורה רק לעיתים רחוקות.

ארטוס וקלוביס קורניאק (אסטריקס ב"אסטריקס ואובליסק באולימפיאדה") מגלמים בן ואב ששודדים חנות תכשיטים. עקב שיקול מוטעה הם מאבדים את מכונית הבריחה, ובלית ברירה הם עולים על אוטובוס שלוקח קבוצת צעירים עם מוגבלות שכלית התפתחותית לחופשה בכפר. הבן, פול, מנסה להעמיד פנים שהוא מפגר, עם העוויות פנים וגמגום, ומיד תופס שזה מוציא אותו סתם דביל. בהמשך הוא מתנהג כמו שהוא, רק קצת יותר לאט, והופך לאחד מהחבר'ה. אבל רק שלושת המדריכים נופלים בפח – חברי הקבוצה קולטים מיד שהוא לא כמוהם ומקבלים אותו. וזאת רק דוגמה אחת ליחסו הנדיב של הסרט לגיבוריו. בינתיים אביו מתחזה לחונך שלו, ומחפש דרך לצאת מהתסבוכת.

הבחירה ללהק בעלי תסמונת דאון לגלם בעלי תסמונת דאון, ואוטיסטים לתפקידי אוטיסטים, כבר הוכיחה את עצמה בצמד קומדיות רומנטיות מקסימות – "Sanctuary" האירי מ-2016, ו"העודף בשבילך" האמריקאי מ-2017. הסרטים האלה העניקו את התפקידים הראשיים לגיבורים לא טיפוסיים ובמסווה של קומדיה עסקו באופן רציני בשאלות שאיתן הם מתמודדים. יש להניח שבשל כך שניהם לא הצליחו לפרוץ מעבר למעגל הארט-האוס. "עוד משהו בקטנה" פחות אמיץ, ושם במרכז העלילה את הבחור הנוירוטיפיקלי וההטרונורמטיבי. עם זאת, ייאמר לזכותו של ארטוס שהוא אינו משתלט על אור הזרקורים אלא מפנה מקום לרוב שותפיו למסך, שהגיעו לאודישנים בעקבות פוסט שפרסם באינסטגרם. הדינמיקה ביניהם לבין השחקנים המקצועיים זורמת (כמעט כולם, דרך אגב, מכונים בשמותיהם האמיתיים), והם שותפים מלאים לדרמה ולקומדיה של הסרט, בעיקר לקומדיה. לכן זה לא צורם כשמארי (מארי קולן) חוטפת עוד ועוד כדורים ובקבוקים לפרצוף. הומור סלפסטיק הוא חלק אינטגרלי מהז'אנר, והעובדה שהפעם החבטות מכוונות לעבר בעלת תסמונת דאון אינה מסמנת אותה כקורבן חסר ישע, אלא להיפך – מארי מצטרפת למסורת קולנועית עתיקה.

"עוד משהו בקטנה" מהלך כל הזמן על סף חוסר האמינות, אך מצליח לשכנע באמצעות משחק מדויק והומור טוב לב. כך, למשל, השאלה מדוע המדריכה הראשית אליס (אליס בלאדי) התבלבלה בזיהוי, ומה יקרה כשיגיע הצעיר האמיתי שאיחר לאוטובוס, מקבלת תשובה משובבת. הנרטיב של הלוזר שלומד להיות אדם טוב יותר בשל המפגש הבלתי אמצעי עם קבוצה של בעלי מוגבלות אינו מקורי, והתחנות לאורך הדרך תואמות את התבנית המוכרת (יש גם רומנטיקה), אבל הרוח הטובה השורה על הסרט מדבקת, והוא מצחיק ומחמם את הלב בלי לטבוע בקיטש.
4 כוכבים
Un p'tit truc en plus בימוי: ארטוס. עם ארטוס, קלוביס קורניאק, אליס בלאדי. צרפת 2024, 99 דק'