ריאליטי פוליטיק: התרבות שלנו חולה ועידן רול הוא רק סימפטום

נגמרו הכוחות. כמה פעמים אפשר לחזור שוב ושוב על אותם טיעונים ברורים ואותן עובדות מוצקות מול העיוורון. כמה פעמים אפשר לצפות שוב ושוב באותה תוצאה שמתקבלת מאותן פעולות בלי להכיר בכך שמדובר באקט של טירוף. כמה פעמים אפשר לומר "אבל אמרנו לכם" כשזה כל מה שיהיה לומר גם בפעם הבאה. די. נמאס. יותר קל – וכנראה שגם יותר פרודוקטיבי – לדבר עם הקיר. אבל זו בכל זאת תופעה די מדהימה: אותם אנשים שלועגים לביביסטים על ההצבעה העיוורת שלהם, מתעוררים שוב ושוב בבוקר בהיר כדי לגלות שהקול הליברלי-דמוקרטי שלהם נחטף אל המחנה שמנגד – בגלל ההצבעה העיוורת שלהם.

>> ארץ חלשה: בני גנץ, עכשיו תורך (לחטוף כמו שצריך מ"ארץ נהדרת")
>> איך להתמודד עם גל עליות המחירים? תפילו את הממשלה ונמשיך משם

עריקתו של עידן רול ממפלגת יש עתיד עוררה הבוקר גלים משתנים של זעם, לעג ונהי, אבל מצביעי יש עתיד יכולים להאשים רק את עצמם. נזכרתי היום בידיד גיי שהצביע יש עתיד באחת ממערכות הבחירות האחרונות, והסביר שאמנם מרצ מייצגת אותו יותר מבחינה פוליטית אך הוא מעוניין לחזק את מפלגת האופוזיציה הגדולה, ויש עתיד נותנת ייצוג נאה לקהילת הלהט"ב בדמותו של עידן רול. כששאלתי אותו מה הוא יודע על עידן רול, התשובה הייתה כמובן שהוא בזוגיות ארוכת שנים עם הראל סקעת ושהוא לארד לוהט. זה מה שידעו רוב מצביעי יש עתיד על עידן רול. זאת לא אשמתם.

עידן רול הוא רק סימפטום של תרבות פוליטית חולה. מדינה שלמה שמתנהלת עם אוריינות פוליטית ברמת כיתה ד'. מצביעים שבוחרים בקלפי בלי להבין את מי ואת מה הם מכניסים לכנסת. המון מפלגות של איש אחד, שמכניס לפרלמנט על גבו חבורה של טרמפיסטים אנונימיים, ממש "הפוליטיקאי במסכה" (מי זה במקום 13? מי זה? מי זה?), שאיכשהו בהזדמנות הראשונה בוגדים בו וחותרים תחתיו. תקשורת שמדווחת על כל זה כאילו זאת הנורמה, זאת הפוליטיקה, ולא עיוות פרברטי לחלוטין שלה. חמישה מנדטים נדדו בשבועות האחרונים מהאופוזיציה אל הקואליציה, זו שנהנית כרגע מתמיכה של 45 עד 50 מנדטים גג בכל הסקרים. אם זה נראה למישהו נורמלי יש לנו מפלגת מרכז חדשה בראשות נפתלי בנט למכור לו.

זה בעצם מאוד פשוט: המחנה הליברלי לא יכול להרשות לעצמו להכניס עוד סוסים טרויאנים לכנסת. הוא גם לא יכול להרשות לעצמו מנהיגים פוליטיים שנכשלים כך בבחירת אנשיהם. הניסוי הזה, שבו ראשי מפלגות כמו בני גנץ ויאיר לפיד סוגרים את הרשימה עם כמה יועצים ואומרים לציבור הבוחרים שלהם, "תסמכו עלי, יש לנו אחלה נבחרת", והציבור פשוט מהנהן ומצביע – נכשל כישלון מר. התוצאות של הכישלון הזה הן עכשיו החיים של כולנו.

רק תרבות פוליטית חולה מאוד יכולה לנווט את הציבור – באמצעות התקשורת – להאמין שהוא מצביע למי שעומד בראש הרשימה ושמדובר בעצם בבחירה פרסונלית לראשות הממשלה, בזמן שבמציאות הציבור מצביע לרשימה שמתמודדת לכנסת והקול שלו מכניס את כל נציגיה, בלי כל קשר לממשלה ולראשותה. כך, למשל, הופתעו לגלות ב-2013 חילונים ימנים רבים שהצביעו לנפתלי בנט ואיילת שקד כי הם נראו להם סבבה כאלה, שמאחורי גבם מסתתרים שלל סמוטריצ'ים וסטרוקיות ושאר משיחיים וגזענים, כפי שהופתעו מצביעי המחנה הממלכתי בבחירות האחרונות לגלות לפני חודש שגדעון סער וזאב אלקין, שנכנסו בקולותיהם לכנסת וגם לממשלה, בעצם אינם חלק מהמחנה הליברלי. שוק, תדהמה והלם הלם הלם.

וכן, גם עידן-רולים כאלה, שהתחילו את הקריירה בליכודניקים החדשים וקפצו משם למטה הגאה של יש עתיד ומשם לספסלים האחוריים של הכנסת והופ סגן שר החוץ (מינוי מרהיב של יאיר לפיד) ומקום ריאלי ברשימה לכנסת, בלי שאיש שאל את עצמו מדוע קולו מכניס לכנסת את עידן רול, או כל עידן רול אחר. זה קל: כל עוד המפלגות של המחנה הליברלי נראות כמו הגרסה פוליטית של "הכוכב הבא", עם ליהוקים שבאים לסמן "וי" על ייצוג מגזרי וחברי רשימה שנבחרים באופן לא דמוקרטי, המצביעים שלהן יכולים לבוא בטענות רק לעצמם כשזה נגמר בבכי. הם יכולים כמובן גם לבוא בטענות לראשי הרשימה שהכניסו את הצלופחים הפוליטיים הנאלחים האלה לכנסת ולדרוש מהם לקחת אחריות על הכישלון, אבל קל יותר לכעוס על הכאפה שעידן רול הוריד להם מאשר להפנים שזאת כאפה שהם הורידו לעצמם.

בתרבות פוליטית בריאה, ראשי האופוזיציה היו מתפטרים השבוע ומפנים מקום למועמדים אחרים אחרי הכישלון המהדהד של השנתיים האחרונות, ועוד מול הממשלה הכי פחות פופולרית בכל הזמנים, ועוד עם רוח גבית של המחאה הגדולה בכל הזמנים. בתרבות פוליטית בריאה, התקשורת הייתה צולבת גנבי מנדטים כמו עידן רול וגדעון סער ומוקיעה אותם כך שלא יוכלו לצאת מהבית מרוב בושה. בתרבות פוליטית בריאה, האופוזיציה הייתה כופה בחירות חדשות כבר בנובמבר 2023 במקום לקפוץ מתחת לאלונקה של נתניהו. אבל למה לדרוש תרבות פוליטית בריאה מעצמנו כשאפשר לצחוק על ביביסטים. תמיד כיף.