בכוחה של האמנות: מפעל הצעצועים השבורים שיחבר את כולנו מחדש

איך מחברים אנשים באמצעות צעצועים שבורים ואמנות. איתמר שמשוני (צילום: עוז מועלם)
איך מחברים אנשים באמצעות צעצועים שבורים ואמנות. איתמר שמשוני (צילום: עוז מועלם)

"עיר מפעל", פרויקט האמנות המבריק של איתמר שמשוני, רותם קהילות מקומיות להקמת מפעל לייצור אמנות מצעצועים שסיימו את חייהם, ומגלה את כוחה של האמנות כשפה מאחדת. עכשיו המפעל שלו מגיע לפסטיבל ישראל כדי לתקן, לחבר ולשדרג את כל מה שהתפרק לנו. אנחנו כבר לא מדברים על צעצועים בהכרח

הכל התחיל כשהבן שלי מיכאל נולד, לפני כמעט עשר שנים. בשנת 2014 עשינו תערוכת פופ אפ לכבודו, שהמרכיב העיקרי בה היה צעצועים וכמובן הרבה הומור ואירוניה. לאחר כמה חודשים הוזמנתי לרזידנסי אמן בניו ג'רזי. ביום הראשון כשהגעתי לסטודיו, מצאתי את עצמי בחלל ענק. פתאום נפתחה הדלת ומשלוח עצום של צעצועים פשוט נפרק אצלי בסטודיו. זה היה רגע מכונן – הבנתי שהסטודיו הוא כבר לא סטודיו אמן, אלא מפעל.

נכנסתי לגמרי לראש של מנהל מפעל. התחלתי להוביל מהלכי ייצור: גייסתי שני סטודנטים והשגתי להם מלגה מהשגרירות ,קניתי לנו חלוקי עבודה כמו במפעל ויאללה לעבודה. החלל חולק למחלקות שונות שכללו עמדות פירוק, הרכבה, ניקוי ותפירה. התחלנו לייצר מוצרים במקביל, תוך שימוש בחומרים ממוחזרים ליצירת עבודות אמנות חדשות.

דיוקן האמן כפועל ייצור. איתמר שמשוני (צילום: עוז מועלם)
דיוקן האמן כפועל ייצור. איתמר שמשוני (צילום: עוז מועלם)

כשחזרתי לארץ החוויה לא  עזבה אותי. פנטזתי על מפעל אמנות שנמצא בלב שכונה עם קהילה מגוונת של אנשים שיעבדו בו ביחד. חיפשתי וחיפשתי מקום מתאים עד שהגעתי למוזיאון בת ים, שם בעצם נוסדה בשנת 2018 "עיר מפעל" הראשונה. גייסנו צוות למפעל מהסביבה הקרובה, בעיקר בני נוער ופנסיונרים, והתחלנו לעבוד בבית ריבק, מבנה סמוך ששייך למוזיאוני בת ים, חלל מרגש עם סיפור מדהים (בפעם אחרת). ואז הגיעה המגפה הגדולה והמפעל נסגר כמעט לשנתיים. רק אחרי הסגרים כשחלפה בהלת הקורונה, הצלחנו לשוב ולעבוד מחדש. בקיץ 2021 נפתח לציבור מפעל קטן, עם צוות מסור ונלהב מהקהילה המקומית, שהפך צעצועים ישנים ושבורים לפסלים חדשים.

 

החזון  של "עיר מפעל" הוא להצמיח את האמנות מהשכונות. אנשים, נשים, נערות ונערים מקבלים הכשרה בשלל טכניקות פיסוליות. התהליך מרגש, מפעיל את חוש הדמיון ועושה נפלאות

 

אחרי ההצלחה הגדולה בבת ים, הלב ערג אל ירושלים, אל עבר העיר המורכבת והמרגשת הזו שתמיד ליוותה אותי במציאות ובחלומות. הרעיון היה לחבר צוות מפעל שיורכב מאנשים מקהילות ודתות שונות, אנשים שגרים באותו מקום אבל מאמינים, חושבים ומדברים בשפות שונות, וליצור כולם ביחד במפעל משהו חדש ומשותף.

חיבור מרגש ומהיר בכוח האמנות. "עיר מפעל" (צילום: אנה מריה חוא)
חיבור מרגש ומהיר בכוח האמנות. "עיר מפעל" (צילום: אנה מריה חוא)

עם החזון הזה הגעתי לסיור לוקיישן בירושלים, שם פגשתי קבוצת נשים מופלאה בראשות הילה סמולנסקי, מנהלת אגף האמנות בעיריית ירושלים. כבר מהמפגש הראשון איתם הבנתי שיש לי עסק עם צוות רציני ומשובח. הילה הצטרפה מיד למימוש החלום והציגה לי חללים מרגשים, יפים ומאוד מאתגרים. ככה זה בעיר הזו. הרצון שלי היה לגייס לצוות גם אוכלוסייה ערבית מבית צפאפא. נעזרנו בארגון "כולנא" שפתחו לנו את הדלת. 

אז לא להאמין, אבל בקיץ הכי מטורלל בישראל, כשנדמה כי חזרנו לחיות בתוך הסיפור העכשווי של מגדל בבל, מבולבלים ומדברים בשפות שונות, דווקא עכשיו אנחנו פותחים לציבור הרחב את עיר מפעל 2023 בירושלים, שם נתקן, נחבר וניצור בין אנשים שונים שפה משותפת שמתפתחת לה תוך כדי יצירה.

פסל בחנות המפעל של "עיר מפעל" (צילום: קרן בר גיל)
פסל בחנות המפעל של "עיר מפעל" (צילום: קרן בר גיל)

המפעל הענק יכלול צוות של יותר מ-40 פועלות ופועלי אמנות מכל השכונות שבעיר. ערבים, יהודים, דתיים וחילוניים, בנות ובני נוער, והגיל השלישי. החיבור היה מרגש ודי מהיר, הכוח של האמנות והעשייה ליצור כוך היתוך התגלה במלוא עוצמתו. חדוות העבודה, הקצב והיצירה המשותפת, מייצרים התרגשות אדירה אצל כולם. ככה זה כשעושים משהו טוב ביחד, כשמרגישים שייכות ומובילים יצרנות ויצירתיות. האמנות היא שפה מאחדת.

המפעל יוקם בסדנאות האמנים בטדי (אוצרת: תמר גיספן) ובמרכז אמנות ג'ינוגלי (אוצרת: הילה תימור). בלב שכונת הקטמונים נערכות בימים אלו סדנאות ההכנה של הצוות. בימים אלו נערך איסוף של צעצועים וחפצים שמועמדים לזריקה, כך נוסף לפרויקט שחקן מרכזי ומוביל הלא הוא אוטו זאזא, שמסתובב בעיר כבר חודש עם רינגטון שחברי הדג נחש הקליטו במיוחד, וקורא לילדים להביא למפעל צעצועים ישנים ומקולקלים מהבתים. כל הילדים שנפרדו באומץ מהצעצועים שלהם זכו בכרטיס חינם לביקור במפעל. 

ככה זה כשעושים משהו טוב ביחד. "עיר מפעל" (צילום: אנה מריה חוא)
ככה זה כשעושים משהו טוב ביחד. "עיר מפעל" (צילום: אנה מריה חוא)

החזון  של "עיר מפעל" הוא להצמיח את האמנות מהשכונות. אנשים, נשים, נערות ונערים מקבלים הכשרה בשלל טכניקות פיסוליות. התהליך מרגש, מפעיל את חוש הדמיון ועושה נפלאות. הצעצועים שסיימו את חייהם כמשחק זוכים להנצחה כפסלים ומקבלים את חותמת האמנות, שמאפשרת חיי נצח. 

>> תהליך הקמת פרויקט "עיר מפעל" הוא מורכב ומאתגר וחשוב לי להודות למפיקים, יעל הרשקוביץ ואריה גולדין וכמובן מעל הכל צוות שלם , שעובדים איתי על זה במסירות אין קץ. המפעל יהיה פתוח במשך שבוע לציבור הרחב באמצעות סיורים חוויתיים לקבוצות. כמו בכל מפעל, לכל פועל ופועל יש תא לוקר לחפצים אישיים, כרטיס ארוחת בוקר ארוחת וצהריים, מדי עבודה וגם חנות מפעל שתציע את הפסלים למכירה. כל ההכנסות יתרמו לארגון יער האקלים. נפגש שם. עוד פרטים וכרטיסים באתר פסטיבל ישראל