האלבום של ענר שפירא ז"ל מתאר יותר מהכל את כל מה שאיבדנו

אתמול אלבום ראפ הגיע לחדשות. היה זה האלבום "מחפש אהבה" של ענר שפירא ז"ל, שנהרג במהלך ה-7 באוקטובר תוך כדי מעשה גבורה בלתי נתפס, זורק החוצה רימון אחר רימון שהושלכו לתוך מיגונית המוות. אתמול אלבום הראפ שלו "מחפש אהבה" הגיע לחדשות, אבל זה לא המקום שמגיע לו. המוזיקה של ענר הגיעה למהדורה המרכזית – אבל היא נמצא שם בזכות גבורתו, לא בזכות אמנותו. והאמת היא שמגיע לה יותר מקום מאשר החדשות, כי האזנה לאלבום יוצא הדופן הזה מעידה יותר מהכל על איזה אוצר אנושי יוצא דופן איבדנו.

>>

לאורך הזמן שעבר מאז ה-7.10, ערוצי הטלוויזיה כאילו נרתמו למשימה שתכליתה להכיר לציבור הישראלי מעט מן האנשים שאיבדנו באותו היום ובמלחמה העוקבת מאז. אינספור סיפורי חדשות ניסו לגולל מחדש את חייהם של בני האדם שמאחורי ההותר לפרסום – שיחות עם בני משפחה, חברים, סיפורי גבורה וסיפורי רגש. יש לכך חשיבות ציבורית מהותית, וגם צד מגה טלוויזיוני שפונה אל הרגש של הקהל הישראלי, אבל גם הכתבות המרגשות ביותר מתקשות להפוך את הקלישאה שהיא "כל אחד עולם ומלואו" למציאות על המסך. אבל יצירה כמו זו של ענר שפירא ז"ל היא תיעוד נדיר – אדם המספר על עצמו, במילותיו, ומספק לנו הצצה חסרת פילטרים לאישיותו. לא לסיפור הגבורה של הסוף, אלא האופי והאנושיות הייחודית של האדם שגדל והיה, עוד לפני שנקלע למיגונית הארורה שתהפוך אותו לגיבור.

זו לא מוזיקה שמיועדת לחדשות. הטקסטים של ענר חכמים, מורכבים ומעמיקים. הוא לא אורז את שיריו לפזמון נוח לציטוט ולא מצמצם אותם למשפט שמתורגם לכותרת. 39 דקות של ראפ הארדקור מתוחכם, ששואב השראה מהצד המחוספס של הראפ הירושלמי והדעתנות של פינות ראפ ישראלי שלא מקבלות לרוב חשיפה במיינסטרים. לא בכדי משפחת שפירא פנתה למפיק אברי ג'י ("פלא אוזן") כדי להשלים את העבודה על האלבום – ענר נשמע כמעיין דור המשך לסביבה התרבותית של אברי, לצד השראות שנעות על ספקטרום רחב, כפי שמתבטא במנעד הסימפולים הרחב של האלבום, כמעט כולם על טהרת העברית.

המוזיקה אמנם תופסת מקום מרכזי ביצירת הטון האפלולי, אבל הספוטלייט מכוון בבירור למילותיו. זו לא הפעם האחרונה שתתפלאו מכך שענר היה רק בן 22, אבל הכתיבה שלו תתפוס אתכם בהפתעה – השפה העשירה, החזון היצירתי, היכולת לחלוף על פני נושאים בעלי משקל בקלילות ורצינות יחדיו, תוך כדי זריקת פאנץ' חד לנקודה. חלקם ירגישו מצמררים בדיעבד, כמו כל קול מהעבר שמדבר את העתיד שלו, אבל האמת היא שענר האמן לא חשש לגעת גם בנושאים כואבים כמו מלחמה, אובדן, אבל, וגם הרבה תקווה, כוח, אמונה בטוב האדם. לרגעים זה מדבק, ולרגעים זה דווקא שורט – כי אדם שכותב "אם נמות, לפחות יספרו שניסינו לקחת חלום ולכבוש אותו" עליו ועל חברו הרש גולדברג-פולין, מרגיש כאילו ידע משהו.

משפחתו מספרת שענר השאיר אחריו כ-60 שירים, שהוקלטו באולפן הביתי שבנה בחדרו. השיר הראשון שלו יצא רק 12 ימים אחרי מותו. אני מכיר אינספור ראפרים, אבל עוד לא הכרתי אחד שצבר כל כך הרבה מוזיקה איכותית, כמעט מוכנה לצאת, מבלי להוציא אפילו שיר אחד החוצה. זה לא רק אוצר מוזיקלי חבוי, זה אוצר אנושי בלתי רגיל שמתגלה לציבור אחר מותו, ויש כל כך הרבה משפטים, מחשבות ורגעי אנושיות קטנים שמסתתרים בתוך השירים האלו, רק מחכים שתגלו אותם.

בשנה שעברה, עם הוצאת ה-EP הראשון של ענר "מבוא לענרכיזם", אביו משה שפירא סיפר כי הם מצאו שיר בו כתב ענר "מעדכן את הצוואה שלי, אם אני מת, תוציאו לי את האלבום'". עכשיו עם הוצאתו, ברור למה התכוון – זו צוואה מוזיקלית מובהקת, גם אם לא נוצרה או נכתבה ככזו. הערכים, תפיסת המציאות, הרצונות והשאיפות של הבחור הצעיר הזה מזכיר שהוא לא רק גיבור מלחמה, אלא גם גיבור מוזיקלי. מעשה הגבורה שלו רק מאבן את אמירותיו במציאות שאי אפשר להכחיש. אדם שללא ספק היה ממשיך כאמן, ומגיע רחוק עם היצירה שלנו.

ב-27 לחודש יערך אירוע השקת האלבום הזה, במוסך סובארו שבשכונת תלפיות בירושלים, שעבר הסבה מיוחדת לכבוד האירוע. ברי סחרוף ושאנן סטריט יתארחו, ובמהלך האירוע גם תושק "עמותת ענר", שמטרתה להנציח את מורשתו של ענר ולהוביל למיזמים חברתיים וחינוכיים ברוח ערכיו. אפשר רק לקוות שמשפחתו תוכל להמשיך להוציא מהמוזיקה שלו, שכן עד כה יצאו רק 16 שירים, ונשמע שלענר היה הרבה מה להגיד. הוא כתב זאת בעצמו, "העולם הוא בר חלוף, וככה אנשים/ המוזיקה לנצח מרחפת על פני המים" – ואחרי ששמענו את המוזיקה שיצר, זה ברור שהוא הרוויח את הזכות לרחף על פני המים לנצח, ושלנו יש את הזכות לקבל הצצה קטנה ולא מספקת לאדם שהיה, ולאמן שאיבדנו מבלי להכיר.
פרטים נוספים ורכישת כרטיסים באתר