לפני 30 שנה נקברתי תחת ההמון באסון ערד. עכשיו הקומיקס

החיים שלי השתנו ב-18 ביולי 1995.
כמה חודשים לפני הגיוס לצבא הגעתי לפסטיבל ערד, שהיה אז האירוע החשוב ביותר ברוק המקומי וכונה ה"וודסטוק הישראלי". באותו היום פגשתי שם את נטלי, נערה שהגיעה מחיפה. הייתי מלא בתקווה והתרגשות, פרשתי את שק השינה על הדשא עם החברים, והתרגשתי מאוד לקראת הופעת הפרידה של להקת משינה שכל כך אהבתי. בכניסה להופעה שלהם מצאתי את עצמי נקבר תחת ההמון באסון שבו נמחצו למוות שלושה בני נוער: איטן פלד (15), חן יצחק (17) ונעמה אלקריב (15), ויותר ממאה נוספים נפצעו.

>> החיים הם כל מה שאי פעם התכוונו. עם המוות כבר נתמודד
>> אני נאבקת לחיות. אני מסרבת ליפול. אני פשוט אמריא אל על

הרגע הזה נשאר איתי. האסון הפך לחלק בלתי נפרד מחיי. ולמרות שניסיתי להניח לו, הוא תמיד היה שם. הספרים שלי תמיד היו אוטוביוגרפיים ודוקומנטריים, פסיפס של חיי במקביל לאירועים שקורים במדינה, וביחד מרכיבים פורטרט נרטיבי. וכך במשך 29 שנים, רציתי לחזור לסיפור הזה. היצירה הזו בערה בי. בשש השנים האחרונות חזרתי לערד, ערכתי מחקר מעמיק, ראיינתי אנשים ויצרתי שיחזור של היום ההוא באמצעות קומיקס. 

רציתי להעביר את הסיפור מנקודת המבט שלי, ולהשמיע את הקול של הדור שלי. כל פרט בסיפור נבחר כדי לשחזר את התחושות והחוויות שלי, מבלי לייפות או לשפוט את האירועים. היה לי חשוב שהקוראים יחוו את הסיפור דרך העיניים שלי, ללא קריינות. רציתי לקחת את הקוראים איתי למסע, להראות להם את מה שראיתי ואת מה שחוויתי, כך שהם יהיו חלק מהחוויה שלי ולא רק צופים מהצד. וכך אנחנו מלווים את הדמות שלי, מהרגע בו היא מתעוררת ועד הרגע בו היא הולכת לישון. ההחלטה הזו שמה גבול או מסגרת לעלילה.

העבודה על הספר הייתה אינטנסיבית. סצנת האסון, במיוחד, דרשה ממני לילות ארוכים של עבודה, שבסיומם הקיר שלי היה מלא באיורים המתארים לפרטי פרטים את רגעי האסון. בתהליך העריכה עבדתי עם ענת לוין, לקחתי צעד אחורה ודייקתי כל סצנה כדי למצוא סדר בתוך הכאוס. הצבע שיחק תפקיד מרכזי בעבודה. השתמשתי בדיו צבעוני על שקף פלסטיק, בטכניקה שבה הצבע מתערבב ונוזל, כדי לשקף את הטראומה והתחושות שלי. 

"ערד 95" אינו רק סיפור על אסון פסטיבל ערד; הוא גם מסע פנימי שלי, חזרה לנקודת זמן שנשארה חקוקה בלב ובזיכרון. הוא הדרך שלי להתמודד עם הילד שהייתי ועם האובדן שהרגשתי באותו יום. אני לא מתאר את כל פסטיבל ערד ולא פגשתי את הנערים שנהרגו. היה לי חשוב לתת להם מקום, אבל לא הכרתי אותם אישית. חוץ מהחוויה שלי, לא ראיתי את המוות של אחרים ביום ההוא. לכן בחרתי להקדיש להם את הספר, וזו הייתה מבחינתי הדרך הכי משמעותית להעניק מקום לזיכרון שלהם.

מאז ועד היום, אסון ערד נקבר תחת שלל אסונות אחרים, והספר חוזר ומהווה תהליך של התמודדות עם טראומה דרך האמנות. אני מקווה שהוא יאפשר לקוראים להבין את הסיפור שלי, לחוות אותו ולהתחבר אליו בדרך ייחודית.
>> הספר "ערד 95" יוצא לאור בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאומנות, ויושק ב-26.9 (חמישי 20:30) באירוע מיוחד במרכז ענב לתרבות, במפגש בימתי בין גלעד סליקטר לזמר והיוצר עמיר לב, באירוע תחת הכותרת "סיפורים: מילים, צלילים ואיורים". עוד מידע והזמנת כרטיסים כאן