אוראל קמחי כבר שקל לוותר על פופינה. במקום זה הוא עשה מהפכה

בסצנת האוכל התזזיתית של העיר יש כמה הימורים בטוחים – מסעדות שתמיד מספקות את הסחורה ואינן נגררות אחרי טרנדים. בקבוצה הלא מאוד גדולה הזו, לפופינה יש מקום של כבוד כמוסד שפועל כבר 12 שנים ביציבות ראויה לציון ואף מפליאה במונחים מקומיים. אורחים שמגיעים למסעדה יכולים להיות בטוחים שההמבורגר שרימפס יוגש בדיוק כפי שהם זוכרים אותו, ושלטרטר ג'ין אנד טוניק יהיה אותו טעם. אבל יום אחד לשף אוראל קמחי נמאס, אז הוא החליט לשנות את הפורמט ולקצר דרמטית את התפריט.

>> תחיית המתים: מסעדת השף הקטנה והחמודה חוזרת לפעילות ברעמסס

"זה צעד שתמיד רציתי לעשות, והמלחמה כאילו אותתה לי 'אם לא עכשיו אימתי'", מספר קמחי על הבחירה לטלטל את הסירה. "היו לנו 22 מנות, ונוצר מצב שאני לא יכול להוריד אף אחת מהן כי האורחים יבואו בטענות. נכנסתי למשבר עד ששקלתי לשחרר את הנכס ולעבור לדבר הבא, או להיכנס לשיפוץ שאחריו פופינה לא תהיה אותה מסעדה". במקום לשבור את הראש, בחר השף הוותיק להתנתק לכמה ימים. הוא נסע למקדוניה, מקום הולדתה של סבתו, אכל, ושתה וחזר עם אנרגיות חדשות ועם רעיון איך לפתור את הפלונטר.

"הכנתי לשותפים שלי ולסו שפים שאלון על איזה מנות אפשר לוותר. הייתה הסכמה על 13 מנות. אחרי מריבות נשארנו עם תשע", הוא אומר בחיוך, ומציג את התפריט החדש, שמודפס על נייר עבה. "תמיד היו לי תפריטים עם כריכה שעולה 150 ש"ח. עכשיו הדפסתי בבית דפוס שליד המסעדה תפריטים בשני שקלים ליחידה. אני צריך דינמיות – אם בא לי להחליף מנה אני יכול, בלי להיכנס להוצאות מיותרות". לתשע מנות הדגל, מהן כאלו שמלוות את המסעדה מיום הקמתה, נוספו תשע מנות עונתיות שחלקן "מדברות" זו עם זו, למשל פיצה פירות ים הוותיקה מול פיצה שוק אווז קונפי בטור המנות החדשות. "אנחנו מנסים להעז יותר. אני מת על מוח עגל, לחי עגל וזנב שור, אבל הם לא נגישים לאכילה לרוב האנשים. ואז אני אומר לעצמי 'תדע מה אתה רוצה ואנשים כבר יבואו'".

במבט מרפרף, פופינה נראית כמו מאז ומתמיד, עם אותם קירות אבן בסגנון פרובאנס. מבחינת תוכן השתנה בה לא מעט: בר היין איטה נסגר ("קשה מאוד לתפעל שני עסקים במקביל וכשיש יותר עבודה, כיסא בפופינה שווה יותר כסף מכיסא באיטה"), והמסעדה פועלת רק חמישה ימים בשבוע בגלל מחסור באנשי צוות. בשיא המלחמה, 15 מתוך 50 העובדים שירתו במילואים, מתוכם שני שותפיו של קמחי.

בשבעה באוקטובר המסעדה נסגרה לחודש וחצי, והפעילות הועברה למטבח הקייטרינג הכשר, שפעל כחמ"ל. "בכל יום הוצאנו 500-600 מנות. התעקשנו לקנות סחורה מהספקים וגייסנו תרומות מלקוחות. כשהקופה התחילה להתרוקן וגם הכיס שלנו, לא הרגשתי בנוח לפנות שוב וחזרנו לעבודה במתכונת חמישה ימים בשבוע. אנחנו חושבים להוסיף יום בשבוע אבל קשה לי. בקורונה הבנתי שיש לי משפחה שעד אז לא הכרתי אותה. שתינו יין, בישלנו ואכלנו והיה שמח. עכשיו חרא. בשבעה באוקטובר איבדתי חבר קרוב והחרדה הקיומית והכלכלית קשה".

כפוסט טראומתי מטופל, קמחי אינו שש לדבר על מצבו אך מתוך הבנה שישנם רבים כמותו, הוא אינו מסתיר זאת. בעקבות המלחמה הוא החל ללוות את TERRA UMA, עמותה שמסייעת ללוחמים ולוחמות המתמודדים עם פוסט-טראומה לחזור לחיים מלאים באמצעות ייצור יין, תהליך המשלב חקלאות, יצרנות ורגש (ראו אירוע בסוף). מפגש עם מייסד העמותה תומר וינברג, המתמודד עם פוסט טראומה בעקבות פציעה קשה ממלחמת לבנון השנייה, גרם לו להציע את עצמו כמתנדב.

"אמרתי לו שחוץ מכסף שאין לי הוא יכול לבקש הכול, ואני כנראה אגיד כן. אני עם יותר מ-20 שנות הדחקה עמוקה, והתפקיד שלי הוא להבהיר לכל מי שחושב שהוא דפוק – שהוא לא". בסדנת בישול שהתקיימה בפופינה התארחו 25 מתמודדים מהעמותה, שעבדו במטבח ובישלו ארוחה. בהזדמנות אחרת נידב קמחי את הפאטיו לסדנת יין. "התנדבות ונתינה מחזקות בהתמודדות עם הקשיים ועם היומיום. זה לא גורם לי להמעיט בערך הקושי שלי, אבל אני מבין שיש קושי אחר. הקבלה הזו עוזרת להתמודד עם המצב בצורה יותר נעימה".

אדוות השינוי שחל בו – מהמסע למקדוניה ועד ללימודי פיתוח קול – מגיעות גם למשפחה. ביום רגוע קמחי מרגיש בנוח (יחסית) להשאיר את העבודה לסו שפים, ולצאת הביתה מוקדם. אשתו הדר לקחה שנת הפסקה מלימודי דוקטורט בחינוך, ובמהלך מספר ערבים בשבוע היא עוזרת במסעדה, "בכל מה שצריך. הכי כיף בעולם שיוצא לנו לעבוד יחד". הבת תמרה (12), בוגרת לימודי קונדיטוריה בדנון, היא עובדת מן המניין. לתפריט יום ההולדת למסעדה היא יצרה קינוח עוגיית חמאה עם קרם לימון וברגמוט, מרנג פטל ופטל מיובש.

"עשינו את הקורס יחד, והשבתתי את עצמי לערב בשבוע", אומר האב הגאה בחיוך רחב, ומספר שמזה שנתיים משובצת הקונדיטורית הצעירה למשמרות בכל יום שישי, כי למחרת אין בית ספר. "בשישי הקרוב חסרים אנשי צוות במטבח וכבר שריינתי אותה. היא עושה משמרת ברמת לקרוא בונים, להוציא פיצות מהתנור ולאפות סופלה שוקולד. זה התחיל בכיף שלה ואז היא הבינה שכיף לה".

המשפחה, זו הפרטית וזו המקצועית במסעדה, מפיחה בקמחי אופטימיות ותקווה. בתום העבודה על התפריט החדש הוא מתפנה לצעד הבא, חיפוש מקום חדש עבור בר היין. "אנחנו מחפשים לאיטה בית בסביבה המאוד קרובה. ראיתי נכס ממול וכמעט חתמנו, אבל הבעלים התחרטו. אני חולם על ארוחות בוקר ובר יין, לעשות משהו שונה וקליל". לשאלה האם התוכניות לא יפגעו בדי.אן.איי של המסעדה הוא משיב בשלילה, וכמושבניק בדם מסביר שמהשורשים אפשר רק להתפתח. "עץ מנגו לא יוציא אבוקדו, הוא רק נראה אותו הדבר. אם יבוא לי שווארמה, היא כנראה תדבר בשפה של פופינה. יש לי רצון לעשות דברים חדשים ולהשתולל. במקרה הכי גרוע, תמיד אפשר לחזור אחורה".
>> פופינה, אחד העם 3

מסר בבקבוק | TERRA UMA

הגפן – חצר יין מקומי וקן הקוקיה ביפו מארחים בשבוע הבא את עמותת TERRA UMA, בערב שבמהלכו תוצג תערוכה תוויות יין שמשקפות את הסיפור האישי של כל חניך. בשפת העמותה "מסר בבקבוק" הוא השלב הכי מתגמל בווינותרפיה – תהליך שיקומי ראשון מסוגו בעולם שבו דרך עבודה חקלאית בכרם ניתן להצית מחדש את התשוקה לחיים. במשך שנה, כל אחד ממשתתפי המסע מייצר יין בחבית אישית עם תווית אישית – משלב טיפוח הגפנים בכרם, דרך בציר וייצור יין ועד ייצור סדרת בקבוקים אישית, שיוצגו באירוע. בדוכנים תוכלו לטעום את היינות האישיים ולרכוש אותם כמו גם מארזים (לחג?) בחנות היין "הסוד" הצמודה. בחצר "הגפן" שף ארז קומרובסקי יחבור לשפים דור דטנר ואמיר אברמסון בתפריט מחומרי גלם עונתיים ומקומיים, מלווה ביינות נבחרים של TERRA UMA מסדרת "לילה".
נעם 3, יפו, שני (24.3), הכניסה חופשית לתערוכה ודוכנים בקן הקוקייה, הזמנת שולחן בגפן באתר