פשע משתלם: תשכחו מ"מנאייכ". הסדרה הזאת הרבה יותר "הבורר"

בעולמות המוזיקה המונח המקובל הוא "תסמונת האלבום השני". אמן או להקה שפורצים לתודעה עם אלבום מעולה שגורף תשומת לב, מייצר להיטים, מצרף מעריצים והופך אותם לתופעה תקשורתית. אבל אז ההייפ נגמר, ההופעות דועכות וצריך לעבוד על האלבום הבא, מתוך ידיעה שהמקסימום שנתת באלבום הקודם הוא המינימום שאליו יצפו ממך מעכשיו והלאה. וזה מייצר לא מעט בעיות. זו גם הבעיה שמצאו את עצמם שלישייה טלוויזיונית המורכבת מהתסריטאי רועי עידן, המפיק יואב גרוס ושלום אסייג, האנשים שאחראים ל"מנאייכ", הסדרה האכזרית שהחזיקה שלוש עונות בתאגיד. הרייטינג על המסך לא היה מאוד גבוה, אבל היא כן הצליחה לייצר השפעה, לעורר שיח ולמשוך קהל דרך הפלטפורמות האחרות.

>> הטלוויזיה של המחר: "ארקיין" היא סדרה מהפנטת ונדירה בעוצמתה
>> מת מצחוק: פרידה מהאדם ששינה לחלוטין את הפארודיה האמריקאית

"פטריק", הסדרה החדשה של הטריו, עלתה לשידור אמש (חמישי) ברשת 13, והציפייה, כמובן, היא למשהו שדומה לסדרה הפופולרית הקודמת שלהם. ובכן, מי שמצפה לעוד מאותו הדבר כנראה שיתאכזב. "פטריק" בהחלט מדברת בשפה של "מנאייכ" – מבחינת הקצב, ההתרחשות ואופי ההידבקות למסך – אבל, בכל זאת, יש הבדלים משמעותיים.

הראשון הוא היעדר הקונטקסט הפוליטי: ב"מנאייכ" לא יכולת שלא לעבור סצנה בלי להגיד "אה, זה כמו…" ולתת הקשר לאירועים מההווה (פרשת רות דוד לדוגמא). "פטריק" נטולת חלל וזמן. אין בה כמעט התייחסויות למצב בישראל 2024, והיא היתה יכולה להתרחש בכל מקום, ואפילו בכל מדינה. אולי גם בגלל הערוץ שהיא משודרת בו (שנועד לייצר כסף ולא מונע מהצורך לתת במה לקולות שונים בחברה כמו התאגיד), "פטריק" נעדרת את המטען הזה – וזה לא עושה לה בהכרח רע. בתקופה כל כך פוליטית וטעונה רגשית, יש משהו ב"פטריק" שדווקא די משחרר. יש סיפור טוב ופשוט שאפשר לעכל, ולבלות איתו בינג' בלילה קר. לא יותר, אבל גם לא פחות.

ההבדל השני הוא ש"פטריק" לא מפחדת להצחיק. "מנאייכ", בהכללה, לא היתה סדרה מצחיקה. היא היתה סדרה עצובה מאוד, אפילו קודרת, בעוד שב"פטריק" יש תחושה שרועי עידן מרשה לעצמו קצת יותר לשבור את האפלוליות, ולשזור פנימה גם בדיחות (חכו לפרק 2, ותראו בעצמכם). במובן הזה "פטריק" פחות מזכירה את "מנאייכ", והרבה יותר קורצת לקלסיקת פשע ישראלית אחרת – "הבורר", ששודרה במשך 4 עונות ב-HOT. אפשר להניח שגם הבחירה בשחקני משנה שכיכבו ב"בורר", דוגמת שלומי קוריאט או יגאל עדיקא, היא לא מקרית. הסדרה החדשה לוקחת את המרירות שהיתה ב"מנאייכ", והפכה אותו למשהו קצת יותר כיפי.

כלומר, הכל יחסית, כן? פטריק עדיין עוסקת בעולם הפשע, שכן הדמות הראשית בגילומו של אסייג נמצאת בצומת דרכים מרכזית בעולמות הפשע, כאחד העבריינים המסוכנים במדינה ששורד ניסיון חיסול, ונאלץ להתמודד עם חייו החדשים ללא ביתו, אשתו או זיכרונותיו. עבור פושע שכזה, מדובר בתאונת עבודה רצינית מאוד, במיוחד אם ראש היאחב"ל מתקשר אליו, ומזכיר לך שלפני ניסיון החיסול שיתפת פעולה עם המשטרה, ושהם מצפים שהשת"פ ימשיך. בעיסוק טלוויזיוני של עולמות פשע כאלו יש אתגר לא קטן לעורר הזדהות עם פושעים, אך "פטריק" – בדומה ל"הבורר" יודעת להעביר את הצופה צד.

הרי במציאות היינו מפחדים מאדם כמו פטריק מלול, כאן אנחנו זוכים להכיר אותו. וגם העובדה ששלום אסייג מגלם אותו עוזרת – אם ב"מנאייכ" הבחירה בקומיקאי לגלם דמות דרמטית להחריד נראתה כמו הימור, הפעם זה ההימור הבטוח. אחרי ההצלחה הגדולה בתור איזי בכר, אסייג מככב בתור פטריק בתפקיד לא פשוט, ומתמודד איתו נהדר. גם יובל סגל מצטיין בתור השותף העבריין של מלול שמנסה להשיב אותו לעולם ששכח, ועם הברקות ליהוק של אורי "דודו פארוק" קומאי ולינור "מיס עולם לשעבר" אברג'יל, יש פה קאסט מהנה למדי.

"פטריק" היא מוצר שמתאים מאוד לטלוויזיה של סתיו 2024 – היא לא מעוררת מחלוקת כמו תכניות הריאליטי ומספיק אפלה כדי לשרוד ערב שידורים גם עם בשורות קשות מסביב. היא אמנם חיה בתוך הטלוויזיה הליניארית, אבל היא בהחלט יכולה לעבוד גם בפורמט בינג', ואפילו כמוצר שמכוון הלאה למכירה לנטפליקס. היא מעניינת, קלה לעיכול יחסית, מותחת ומסקרנת – מוצר שמספק בריחה טובה מהמצב. גם אם קצת מוזר שהאסקפיזם שלנו מגיע מחיסולי חשבונות בין עבריינים. אבל בשלב הזה – ניקח כל מה שיהיו מוכנים לתת.
>> "פטריק", חמישי 21:30, רשת 13