הכרך הגדול: 50 הספרים שכל תל אביבי חייב לקרוא

הספרים שלוכדים את רוח העיר, פוסעים ברחובותיה, מתארים את דמויותיה ומנסחים את קורותיו של "הכרך הקטן ביותר במועדון הכרכים הבינלאומי". 50 סופרים ישראלים ממליצים על 50 ספרים שכל תל אביבי צריך לקרוא כדי להבין איפה הוא חי

שלומית כהן־אסיף 

סליחה, איך מגיעים מכאן // אברי הרלינג

איש צופה ממרפסת ביתו בשכונת פלורנטין, עיניו הן מצלמות שצדות את הרחוב ואת העוברים והשבים. כך, באפיזודות קצרות המתלכדות לרומן, מונצחת השכונה התל אביבית. העיניים של הסופר ממצמצות: עין אחת מצלמת את המציאות על יופייה וכאבה, עין שנייה מעדיפה את הפנטזיה.

שלומית כהן אסיף
שלומית כהן אסיף

שלומית כהן־אסיף היא סופרת ילדים כלת פרס אקו"ם על מפעל חיים וכלת פרס ביאליק. פרסמה כ־70 ספרים. ספרה "הנמר של שלמה המלך" יראה אור השנה בספריית פועלים

[tmwdfpad]

עדנה שמש 

מחזיר אהבות קודמות // יהושע קנז

הספר נפלא מכל היבט: צורני, תוכני, לשוני. כל דרמה בו מכילה את הקומדיה, כל פארסה נושקת לגרוטסקה, וכל הדמויות נושאות את מטעניהן וסיפוריהן כשהם מתובלים בניחוחותיה, מראותיה וטעמיה המרירים־מתוקים של תל אביב.

עדנה שמש
עדנה שמש

עדנה שמש היא סופרת, מתרגמת ומבקרת ספרים. ספריה "אמסטל"(2007) ו"דיונות החול של פריז" (2013) ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ספרה "הוטֶל מלטה" יראה אור בקרוב, אף הוא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

כרמל בן נפתלי 

ועד הים הגדול // אסתי קון

כבר מהעמוד הראשון היה לי ברור שעוד אשוב אליו. הסיפור הזה מציף את הקורא כמו הריח המוכר והמלוח של העיר, והלחות והחום שפורצים מבין הדפים הופכים את חוויית הקריאה לבלתי נשכחת. 

כרמל בן נפתלי. צילום: דיר לובטון
כרמל בן נפתלי. צילום: דיר לובטון

ספר הביכורים של כרמל בן נפתלי, "מניפת הצבעים של המוות", ראה אור ב־2013 בהוצאת אחוזת בית

יגאל צור 

זה ייגמר בבכי // אהוד אשרי

את אשרי ניתן למנות עם מניחי לבני היסוד בבניין ספרות המתח העברית. הוא חינני, משעשע ובעיקר תל אביבי. בדירות מושכרות וחצי מתפוררות ניצב הסט הנצחי של סלון, מטבח ומקלחת – הסלון בשביל להתמזמז, המטבח לקפה השחור והמקלחת בשביל הזיון. שאר העיר היא רק מערכת עיתון דפוקה ופקקי תנועה שבהם כולם מעולפים מרוב חום.

ב־2016 יראה אור ספרו של יגאל צור, "הילדה נעלמה – השמים בוכים"

עמיחי שלו 

האישה הגדולה מן החלומות // יהושע קנז

בשבילי אין כמו תל אביב של יהושע קנז, כפי שהיא משתקפת ב"האישה הגדולה מן החלומות" ובספרים נוספים שלו. זו תל אביב היפר ריאליסטית, בלי גינונים ובלי מודעות עצמית. קנז מיטיב לשרטט מפת רנטגן אנושית וצולל באופן מדויק, כן ומפעים לתוך הצינורות, העורקים והדרמות הקטנות והגדולות של העיר, ובעיקר מטיל זרקור על האנשים הרגילים לכאורה, "סוחבי הפסנתר" שעליו מנגנים אנשי הלילה והמסיבות.

עמיחי שלו הוא סופר, מרצה, עורך ומבקר. הוא פרסם את הרומנים "ימי הפופ", "הנפשיים", "ילדה גדולה" ו"על החתרנות". ספרו "בדידות מזהרת" ייצא בתחילת 2016 בספרייה לעם של עם עובד

ערן בר־גיל 

סיפור הווה על פני הארץ // של סמי ברדוגו

זהו רומן המתרחש ברחבי הארץ ובמרחבי נפשו של הגיבור. סמי ברדוגו, סופר תל אביבי שגיבוריו נטועים בפריפריות ומתייחסים לתל אביב כזרים לה, כותב בשפה צלולה ומפתיעה ועובר בין תחנות חשובות בהיסטוריה של הדמות הרגישה שהוא יצר – דמות שהעולם החיצוני חודר אליה ומשפיע עליה באופן פיזי ונפשי כאחד. ברדוגו ממציא שפה, מרגש, מחדש ומפתיע. 

ערן בר־גיל הוא מחברם של 11 ספרים ויוצר הטרילוגיה הספרותית־מוזיקלית "אחד חלקי אחד". לאחרונה ראה אור קובץ הסיפורים שלו "סיפורים מהעולם הרביעי

גפי אמיר

ישראלים ברלין // פניה עוז זלצברגר

הספר "ישראלים, ברלין" שכתבה פניה עוז־זלצברגר פתח לי מחדש את צ'אקרת ספרות המקור בדיוק כשעזבתי בטריקת דלת למאה ה־19 ולא חשבתי שאחזור. טורונטו של מרגרט אטווד מהממת ולא חסר לי כלום בדבלין של מריאן קיז.

גם תל אביב מתארחת כמוזה או רק כתפאורה בהמוני ספרים. כשכור מחצבתי הופיע בספר שקראתי, תמיד חוויתי דז'ה וו, אם לא כאפה לאוריינטציה. לצערי, לאחרונה עוקצו של האפקט קהה אצלי: כשהגיבור מנגב חומוס אצל הסורי אני קשובה להתערבות ההפקה, ידידיה מרחוב ארנון של לאה גולדברג בגרו ושדרות הלוקיישן ברוטשילד סובלות מחשיפת יתר. ספרות המקור נעשתה בחלקה סינתטית בחוויית הקריאה שלי.

אבל אז קראתי, באיחור, את "ישראלים, ברלין". לא הייתי בברלין ואני לא שוקלת הגירה. יומן המסע שמסכם את רשמיה של עוז־זלצברגר משהותה בעיר הוא רטרוספקטיבה אישית ולאומית של מחשבות, תהיות ותובנות שכולן היו אמורות לחלוף הרחק מעל הרדאר שלי, אבל צלפו לי בול בלב.

הלוואי שהייתי יודעת לנמק מה הופך ספר מרהוט ומעניין, למסעיר ומרגש. בין השאר העלילה מתחוללת בברלין ובה בעת מרבדת את תל אביב ברבדים והקשרים. עוז־זלצברגר תמללה לא רק ניואנסים חומקניים אלא גם רוח רפאים שקופה שמרצדת בכל חורבה מפוארת לשעבר ברחוב אלנבי ובחצרות האפלוליות של מזא"ה.

לא נולדתי בצלחת פטרי, הגעתי ל"ישראלים, ברלין" עם הקשרים וקונטקסט, וכולם נשרו לי אחרי שני עמודים – שקעתי בספר שהחזיר אותי לספרות המקור. תל אביב מקסימה אצל שבתאי טבת, נאיבית אצל נחום גוטמן, ריאליסטית בספריו של יעקב שבתאי. כולם נהדרים, אבל רק פניה עוז־זלצברגר מבינה אותה על בורייה.

גפי אמיר היא סופרת ופובליציסטית