רק כשהגעתי לת"א החלטתי ללכת על המוזיקה עד הסוף // טור אישי

צוק בן עיון הוא יוצר מוזיקה אינדי-פולק ארצישראלית בן 34 אשר פונה מביתו בקיבוץ עין ברוך, ועבר בשל כך לת"א. כאן הוא יצר את אלבומו השני, "חזרתי לתמיד", שיוצא אחרי עבודה אינטנסיבית של 6 שנים, וכולל שבעה שירים שצוק כתב והלחין, באווירת געגוע נוסטלגי שמזכיר את צלילי המוזיקה הישראלית של שנות ה-70 וה-80. בטור מיוחד הוא כותב על האופן בו המעבר המאולץ והעולם החדש דחפו אותו בחזרה לחיק המוזיקה, הפעם לתמיד. בן עיון יופיע ב-7.2 בבר הנסיך, וב-26.2 הוא ישיק את אלבומו בהופעה ב-OZEN, וכדאי לכם לבוא. יהיה פולקי.

>> וידויים של ימנים: אנחנו יודעים מה הביביסטים באמת חושבים

אני לא אשכח את אותה תקופה בתחילתה של המלחמה. התעוררתי, ונפתחו לי דברים שלא אפשרתי להם לצאת החוצה. מיד אחרי השבעה באוקטובר, פינו אותי מהבית שלי בקיבוץ מעין ברוך שבעמק החולה. זאת הייתה בדיוק תקופת סוף עונת הבציר של הכרם המשפחתי שלנו באלקוש, ממש על גבול לבנון. מצאתי את עצמי בגיל 34 גר שוב עם ההורים בעין תמר שבערבה (שם נולדתי וגדלתי).
אחרי חודשיים לקחתי החלטה ועברתי לעיר הגדולה ת"א.

כשרק הגעתי לתל אביב, היה לי קשה להתרגל לקצב של העיר ולרחובות העמוסים, לצפירות ולצפיפות בכל מקום. כמישהו שגר בצפון המון שנים ורגיל לקום למרחבים ולגפנים, לראות פרפרים ועזים, הייתי צריך רגע להסתגל לכל האורבניות הזאת. בשבועיים הראשונים בעיר עברתי בין ספות של חברים טובים שאירחו אותי, כאשר אצל כל אחד מהם הייתי מעביר 2-3 לילות, ככה למשך חודש. משם המשכתי לדירה של חברה טובה מהמושב שהייתה באותם ימים במילואים, והיא בטובה נתנה לי להיות בדירה שלה. גרתי אצלה חודשיים והרגשתי, בפעם הראשונה מאז שפרצה המלחמה, סוג של תחושת רווחה קלה שיש לי פינה קבועה לשבועות הקרובים.

העיר העירה אותי. הרעש, התנועה, קצב החיים ניער אותי. הבנתי שזאת המציאות החדשה ומפה אני צריך להיות בתנועה. החלטתי שהגיע הזמן להיכנס לאולפן הקלטות ולהקליט את השירים שלי, אלה שעבדתי עליהם במשך שש שנים. דייקתי, שייפתי ושיניתי כל מילה וכל תו, עד שהגעתי לתוצאה שהרגשתי איתה שלם.

ברגעים קשים מוזיקה תמיד הצילה אותי. גם הפעם, יותר מכל תקופה אחרת בחיים, המוזיקה שימשה לי מפלט אמיתי ועזרה בהתמודדות עם המציאות היומיומית. על אף שתהליך עבודה על אלבום לא היה זר לי (זה האלבום השני שלי, אחרי ״משהו משתנה ביקום״ שהוצאתי לפני כמה שנים), הסיטואציה הייתה שונה לגמרי. בתוך האולפן אני חי את השירים שלי, ובחוץ מלחמה על החיים. באולפן הרגיש כאלו הזמן עוצר מלכת. הצלחתי להוציא לאור מילים שישבו וחיכו לצאת החוצה בשיר.

בראייה לאחור אני חושב שזה מאוד השפיע על חופש היצירה בעבודה על האלבום הזה, אולי גם בגלל אופי השירים באלבום, שמתעסק בעיקר בסיפורים ובחווית אישיות וחשופות ששנים ארוכות לא העזתי לפתוח. ב"געגוע עמוק״, למשל, דיברתי על הקשר עם אמא שלי, ובכלל על סיפור חיי. או ב"נמר תנין ארנב", שם אני מדבר על רומנים קצרים ואהבה. העבודה על "חזרתי לתמיד", האלבום הזה, הרגישה עבורי כמו סגירת מעגל.

היום אני יודע שבאותם הימים קיבלתי ביני לבין עצמי החלטה שהפעם אני הולך על המוזיקה עד הסוף, לא משנה מה המחיר. יש לי את הזכות להוציא בצורה הכי אותנטית, תחושות מחשבות, פחדים וחלומות ואני מתרגש לחלוק את זה עם העולם.