"קופה ראשית" מחביאה בין הצחוקים ביקורת אמיתית על ישראל הראשונה

מתוך "קופה ראשית"
מתוך "קופה ראשית"

שירה שטיינבוך, מנהלת הסופר, היא הלוזרית הכי גדולה בסדרה. היא שיקוף לישראליות היאיר לפידית הסחית, זו ש"לא רואה צבעים" אבל בטוחה שהיא טובה מכולם. ולכן היא עוד תבוא על עונשה

23 באפריל 2020

בימים הקרובים תגיע העונה השנייה של הסדרה "קופה ראשית" לסיומה. יוצרי הסדרה שזכתה לאהבת הקהל, שבחי המבקרים ואפילו מועמדות לאמי, יכולים בהחלט לטפוח לעצמם על השכם כשהם מבהירים שהעונה הראשונה לא הייתה צירוף מקרים מוצלח, והסדרה ועובדי סניף יבנה של שפע יששכר כאן כדי להישאר. אבל מעבר לשילוב המוצלח של שחקנים ותיקים וחדשים ותסריט שעוסק בסיטואציות שכל ישראלי שקונה בסופר מכיר, נראה שלסדרה יש מרכיב נוסף וחשוב שעוסק במה שהחברה הישראלית מספרת על עצמה, ולמרכיב הזה קוראים שירה שטיינבוך.

שטיינבוך (בגילומה המעולה של נועה קולר) היא דמות שלכאורה הפן הקומי שלה הוא העובדה שהיא הפוכה באופיה לרוב העובדים בסופר – בתור מנהלת הסניף חשוב לה שהסופר יפעל למופת, היא מקווה להיות השראה לעולם, מעריצה את סטיב ג'ובס, והיא מנסה בכוח להיות שנונה, מגניבה ואחת מהחבר'ה. רוב העובדים שלה (חוץ מראמזי כמובן) לא באמת שמים עליה, ומעדיפים להתעסק בעישון סיגריות, אכילת טוסטים, שנ"צים והצקות הדדיות. שירה יכולה רק להביט מהצד ולקנא בכוכבה, ניסים, אנטולי וכל היתר.

מתוך "קופה ראשית"
מתוך "קופה ראשית"

לא רק זה: נראה שלמרות שכמעט בכל פרק איזו דמות תצא לוזרית, שירה היא זו שיוצאת לוזרית יותר מכולם. היא יודעת שהיא יוצאת עם נוכל שמנצל נשים ואפילו הוא זורק אותה, היא מתאבססת על בית השימוש למנהלים רק כדי לגלות שהוא לא שלה, הופכת בעל כורחה את הסופר לסניף קריוקי כשהיא הופכת להיות שבויה של אחד הלקוחות, נואמת על פמיניזם רק כדי לגלות ששילמה על תחפושת מחפיצה, מנסה להפיק סרטון "מדליק" לסניף שיוצא מביך, ואפילו כשהיא מנסה להביא שקיות ניילון טובות יותר לירקות – מסתבר שזו החלטה שמכעיסה את הדרג שמעליה.

אבל האמת שאפילו יותר מזה – יש משהו קצת מהנה בכישלונות של שירה, שקצת שונים מהכישלונות של עובדי הסופר, ואולי זה נעוץ גם במונח שמדברים עליו לא מעט לאחרונה: שירה היא נציגת ישראל הראשונה. היא ללא ספק אשכנזיה, הייתה קצינת שלישות, די בטוח שהיא מעריצה את שלמה ארצי אבל בעיקר – חושבת שהיא טובה יותר מאחרים. שירה היא סוג של שיקוף לישראליות היאיר לפידית הסחית. כזו ש"לא רואה צבעים" ואומרת ש"מה זה משנה מאיפה באנו, כולנו ישראלים עכשיו", אבל בסוף רואה את עצמה כטובה יותר, חכמה יותר ומוסרית יותר מהעובדים שלה, למרות שזה לא המצב בהכרח.

"קופה ראשית" (צילום: שני צדיקריו)
"קופה ראשית" (צילום: שני צדיקריו)

למעשה, למרות שמפתה באמת לחשוב על שירה בתור אשכנזיה ועל כל שאר העובדים שלה כנציגי ישראל השנייה, השלישית והרביעית (ניסים הוא מרוקאי דתי, אנטולי רוסי, אסתי אתיופית, ראמזי ערבי), הרי ש"קופה ראשית" דווקא מציגה באופן מרתק גלריה מגוונת יחסית של דמויות אשכנזיות עם אפיונים שונים. הלקוחה שוּני למשל היא דוגמה לאשכנזיה מהעשירון הכי עליון. היא לא צריכה ספרים של סטיב ג'ובס והיא לא מנסה לזכות באהדה של אף אחד – היא כנראה מספיק עשירה ומקושרת כדי לרדות בסביבתה בלי לשלם על זה מחיר גבוה מדי. צ'יבוטרו המאבטח (שוב, שיחוק של ליהוק עם יעקב בודו) הוא אשכנזי של היידישפיל מזן שכבר כמעט נכחד פה – אבל הוא לא מתבייש באהבת היידיש שלו. אמנון טיטינסקי הוא לכאורה גדול הלוזרים של הסדרה שטועם כל פעם מנחת זרועה של כוכבה, אבל בניגוד לשירה הוא לא מעמיד פנים שהוא נחמד, מתיימר לקדם שוויון או לארגן גיבושון. טיטינסקי גאה בזה שהוא קמצן אנוכי שחושב רק על עצמו, ולא מתבייש לרגע בזה שהוא אדם מבוגר שגר עם אמא שלו, ככה שמבחינה מסוימת – לדעתו הוא תמיד מנצח.

שוני. מספיק עשירה כדי לרדות בכולם (מתוך "קופה ראשית")
שוני. מספיק עשירה כדי לרדות בכולם (מתוך "קופה ראשית")

ואם כבר הזכרנו את כוכבה, כדאי להיזהר מלתייג אותה כתואמת מירי רגב. מי שנובר בסדרה מגלה שכוכבה אשכנזיה, ולא רק כי קרן מור מגלמת אותה – היא מתארת בסדרה איך סבתא שלה ברחה מהקוזאקים כשבאמתחתה רק תחפושת של חתולה סקסית. מה שמשותף לכוכבה, שוני, טיטינסקי וגם לאנטולי, ניסים ואחרים הוא שכולם מספיק בטוחים בעצמם, ולכן הם לא צריכים להעמיד פנים. שירה לא רוצה להודות שהיא באה מרקע טוב יותר, ולכן היא גם לנצח לא תהיה בטוחה במעמד שלה. היא מעדיפה לחשוב שהכל זה עניין של בחירה, ואם רק כוכבה או ניסים יבחרו בטוב – הם יהיו מדהימים כמוה, ולא ייצוג של הישראלי המכוער.

אבל בדיוק בגלל זה "קופה ראשית" מגלמת ביקורת הרבה יותר עמוקה על החברה הישראלית, בשונה מניתוחים סוציולוגיים בגרוש שעושים בסדרת כתבות בטלוויזיה. שירה חוטפת יותר לא כי היא אשכנזיה, אלא כי כמו הישראלי ה"יפה" מהטורים של לפיד היא חושבת שהיא הרבה יותר מוסרית מאחרים. היא חושבת שהיא גדלה בסביבה טובה יותר, שהעקרונות שלה נעלים יותר, ושכולנו נהיה חברים אם רק נלמד להסתדר – כמובן לפי הערכים שלה. שאר הדמויות בקופה ראשית לא מוסריות יותר משירה, אבל הן לרגע אחד לא עובדות על עצמן שהן לא אנוכיות, חמדניות וקטנוניות. שירה לכאורה מסתכלת על הכל מלמעלה אבל בסוף היא פגומה בדיוק כמו העובדים שלה. רק זה שהיא חושבת שהיא יותר טובה מהם, הופך אותה בסוף ליותר גרועה מהם, ולכן היא גם תבוא על עונשה.