קפלן עכשיו: השלטים הכי טובים של ההתנגדות להפיכה המשטרית

יש שלטים שפשוט כותבים את עצמם (מתוך עמוד האינסטגרם creativity_for_democracy)

לפני כחודשיים השיקו כנרת רוזנבלום ואייל דה ליאו עמוד אינסטגרם שמאגד את כל השלטים הקריאייטיבים שנצפים בהפגנות, בתקווה שיום אחד נסתכל אחורה ויישארו רק היצירות. אז בפעם הבאה שמישהו תופס אתכם בהפגנה ומבקש מכם לעמוד רגע בלי לזוז, זרמו איתו

23 במרץ 2023

איך יוצרים שלט מחאה מוצלח? איך יוצרים חשבון אינסטגרם ויראלי? ואיך לוכדים מבול של שלטי מחאה מצחיקים, אישיים, רגישים, חושפניים, סוחפים? על כל אלה לא חשבנו כשנפגשנו באחת ההפגנות הראשונות, בכיכר הבימה, דצמבר 2022. הרגשנו תסכול מאד גדול מהמצב ומחוסר היכולת שלנו, כנרת ואייל, לשנות אותו.

בהפגנה הראשונה בכיכר הבימה. כנרת רוזנבלום ואייל דה ליאו. צילום: באדיבות המצולמים

במוצ״ש 23 בפברואר אייל חזר הביתה מההפגנה והחליט להקים את העמוד הזה – יצירתיות לדמוקרטיה – מתוך מטרה לתעד, לייצר ארכיון לכמות השלטים המבריקים שראה בהפגנה, ולתת עוד תהודה ליוצרים המקוריים. כנרת הצטרפה במהרה ועד היום אנחנו מקבלים עשרות פניות ביום (והרבה יותר בימים של הפגנות) מאנשים המשתפים בשלטים שלהם מהפגנות מכל קצוות הארץ ועכשיו גם העולם.

השלטים האישיים, תוצרת בית ועבודת יד, הם בעינינו רסיסים של תקווה ובעמוד הזה מצאנו דרך להיות חלק משימור המאבק, חי, פעיל ואישי. "פעם כתבתי ספרים, היום אני כותב שלטים", כתב אתגר קרת באחד השלטים המדוייקים של המחאה (ושל העמוד הזה). הדיוק נובע מהכשרון הבלתי ניתן לערעור של קרת ומהעובדה שזה שלט שנכתב בטוש על קרטון ומודבק ברישול על מקל ובו שבע מילים שמספרות את הסיפור כולו.

גם אנחנו לא מצליחים להתרכז בשום דבר אחר, ואולי אנחנו גם לא רוצים. עומדים עכשיו על הפרק עניינים בוערים יותר מאלה האישיים. אנשים עזבו את העיסוק היומיומי שלהם והקדישו את זמנם (חלקו, רובו) למחאה שהקימה אותם מהספה, הוציאה אותם מהבית.

מאז כל כך הרבה שלטים יצירתיים חצו את דיזנגוף וקפלן, את רחבת בית הנשיא בירושלים, את מרכז חורב, צומת כרכור, נהלל (היי coach grace), וושינגטון סקוור בניו יורק, בוסטון, קלן, והיד המשרבטת עוד נטויה. מי שטורח לעצור, ולכתוב שלט בעצמו, מקדיש רגע ולפעמים הרבה יותר ממנו, לומר בדיוק נגד מה הוא מוחה, ומה הוא מבקש לעצמו, לעצמנו. זה ההיפך המוחלט ממחאה אוטומטית, מתוזמרת, מתלהמת.

רצינו לתת במה למוחים וליוצרים על שלל גווניהם: הילדים שמציירים בפנדה, הסטודנטים לאמנות שנותנים בטיפוגרפיה וברישומי עיפרון אקספרסיביים, ניצולי השואה ונכי צה"ל שכתב היד הרועד שלהם ממלא את תחומי השלט, המתחכמים עם הקופי המגניב, הציניים המעודכנים שכותבים טייק על חדשות היום, אלה שלא אכפת להם מקופי ומפונטים ומשפריצים את תחושות הבטן והלב שלהם על חתיכת נייר.

מה בעצם אנחנו רוצים? ריפוי בעיסוק (כן, השניים שמתרוצצים בהפגנות ומנסים לצוד שלטים טובים ומבקשים להזיז אתכם קצת יותר לאור – אלה אנחנו. אנחנו רק רוצים שתצאו יותר יפה. ופוקוס). אבל אנחנו מבקשים גם ליצור את ארכיון התקווה לעת הזאת. לתת מקום ליוצרים, לזעם, לכאב וליצירתיות שיש בארץ, בתקווה שיום אחד נסתכל לאחור (בצער? בגאווה?) וכל הגיבורים של המחאה, האוחזים בטושים, בנעלי הליכה בלויות וגרונות ניחרים, יקבלו את המקום הראוי להם, או לכל הפחות פוסט אצלנו בעמוד.

השלטים שכנרת ואייל הכי אהבו (והבחירה היתה קשה)

אחרי כל זה עוד מגיע לו פתיתים?

גם לנו, גברת. גם לנו

העיניים הזזות! העיניים הזזות!

המחאה הכי טובה במחאה, גרסת השלט

אוקיי, השלט הזה אכן יעשה לנו סיוטים

והשלט הזה עוסק בסיוטים

לא יודעים, אולי עדיף לקרוא לוושינגטון במקום

אנחנו מרגישים שיש כאן סיפור

אין מה להוסיף