הפינה הירוקה שלי: קריית ספר זה לא פארק? אתם בעצמכם לא פארק

כמו כל תל אביבית טובה, גם אני לא חסידה גדולה של ירוק וטבע. מבחינתי, יותר מרגיע ומעודד מרווח נשימה לדעת שיש בקרבתי אםפם או כל חנות נוחות אחרת פתוחה בכל פינה ובכל שעה ביום. אני מוצאת את זה מרגיע ונוסך תחושת וודאות ושלווה הרבה יותר מאשר עצים, פרחים ואוויר נקי. "ירוק" בשבילי זה עציץ פוטוס שמונח בסלון וטרם איבד את חייו. הצ'יל שלי זה עיר ללא הפסקה.

>> מה שיותר ירוק: דירוג הפארקים שאנחנו הכי אוהבים בתל אביב
>> הפינה הירוקה שלי: היתרון של פארק המסילה זה שהוא לא באמת פארק

אבל מחקרים טוענים שלאדם מוטב להיות בטבע, במיוחד בשעת סטרס, ואני לא מתכוונת להתווכח עם מחקרים. ברור גם לי שטבע עשוי להיות נחמד, במיוחד אם הוא קרוב הביתה. ולכן הפינה הירוקה האהובה עליי בעיר היא ההתגלמות של רעיון הגינה האורבנית בתוך כל ההתחדשות המואצת: פארק קריית ספר כמובן. העובדה שהוא ממוקם בלב העיר ובשל כך בלב ההמולה מעצימה את האפקט שלו. כי למרות שהוא קרוב לשינקין, לאיזור המסחרי של החשמונאים ולרחוב הארבעה-קרליבך האומללים, הוא מיטיב להישאר שקט ונעים ומספק אשליה שהוא רחב ידיים. את העיר מסביב בקושי מרגישים.

נסו תגלו בעצמכם: אין כמו לפרוש שמיכה על הדשא ולערוך בו פיקניק של דברים טובים שקניתם מגרציאני הסמוך (בונוס נוסף ומרכזי ללוקיישן), לשבת סתם על הקרקע בשמש ולקרוא ספר, או לבדוק מה יש בספסל הנתינה אבל לא לקחת כלום כי זה תכלס קצת מגעיל ואנשים משאירים ממש שמטעס. 

אז נכון שנערכות בפארק מסיבות יומולדת רבות ומרובות, כי הוא קהילתי ושכונתי, אבל גם הן לא משתלטות ברעשי ילדים וצעקות מבוגרים על המרחב, ודווקא מספקות הצצה חמודה ונאיבית לרגעים ילדותיים מלאי בלונים ותום, שנחמד לחשוב שילדים בעירנו ובמדינתנו עדיין מצליחים לחוות כאן. אגב, אם אתם ממש אמיצים אפשר גם להתגנב ללב המסיבה ולקחת במבה וביסלי בחשאי, או אף לזכות בפרוסת עוגת יומולדת. לא שאי פעם עשינו את זה, כן? סתם רעיון, לא ברור מאיפה הוא בא לנו.

גולת הכותרת של פארק קרית ספר היא כמובן הבריכה האקולוגית שבקצה הגינה, שנותר נקיה, צלולה באופן יחסי ומלאה בצמחייה ובברווזים חמודים ששטים להם בנחת כאילו הם בכפר הררי נידח באירופה ולא על פיסת נדל"ן יוקרתית בלב העיר. תענוג לבהות בהם ולתהות לאן הם עפים כשהאגם קפוא, ובאותה נשימה להיזכר שאנחנו לא במנהטן ופה האגם פשוט לא קופא אף פעם. וגם לא ראינו אותם עפים אי פעם, עכשיו כשחושבות על זה. 

בקיצור, כנראה שהמחקרים שוב צודקים ופינות טבע וריאות ירוקות הם אכן הכרח לוול ביינג שלנו. ואת הוול ביינג הזה ניתן לשפר לא מעט על ידי בהייה חסרת פשר בברווזים שטים, זלילה של עוגת פיסטוק ודובדבני אמרנה על הדשא או האזנה לשירת היום-יום-הולדת מעוררת תקווה. אגב לא דיברנו על אלה שעושים תרגילי לוליינות על החבל בין העצים שבפארק, כי הם לא מעוררים שלווה אלא סלידה, אבל אנחנו בוייב של וול ביינג, אז רק נגיד לאנשים שאומרים שזאת גינה ולא פארק – אתם בעצמכם לא פארק.