ההצלחה המטורפת של "באקרומס" ו"אובססיה", שני סרטי אימה דלי תקציב של יוצרים צעירים שבקעו מהרשת והפכו לסנסציה קופתית עם הכנסות של חצי מיליארד דולר, היא אולי הגיים-צ'יינג'ר שתעשיית הקולנוע חיכתה לו. אבל איך זה קשור לטרנדים זילניאלים, ממים מקריפים ופסטה? בואו תשמעו סיפור
תעשיית הקולנוע האמריקאית ניצלה שוב, והפעם על ידי סרטי אימה. "אובססיה" ו"באקרומס", צמד סרטים דלי-תקציב מבמאים צעירים מאוד ורעננים, הרוויחו הון עתק בקופות החודש, בזמן שבלוקבאסטרים מסורתיים יותר ממשיכים לאכזב, מה שאולי מסמל כיוון חדש להוליווד. אבל יש עוד משהו משותף לצמד הסרטים המפחידים הללו: שניהם הגיעו מהמקום המפחיד ביותר בעולם… האינטרנט! אאאאאההה!
>> "התגלית": סטיבן ספילברג חזר הביתה. זה ירגש בעיקר את אוהביו
>> הכוכב זה אתה: 10 דמויות שמגיע להן סרט משלהן ב"מלחמת הכוכבים"
לא רק ששני הבמאים המדוברים, קיין פרסונס וקארי בארקר, התחילו את דרכם כיוצרים ביוטיוב, "באקרומס" הוא אפילו עיבוד לסדרת רשת שמבוססת על תופעה אינטרנטית. אפשר אפילו לקרוא לו "הסרט המצליח ביותר שמבוסס על מם". סוג של. אז איך תמונה איזוטרית של כמה קירות צהובים הפכה לתופעה אינטרנטית? איך סיפור מפחיד בפורום אינטרנטי הפך ללהיט קולנועי? ואיך פסטה קשורה לכל הסיפור הזה? בואו נגלה.
סיפורנו מתחיל ב-2019, כאשר משתמש אנונימי מעלה תמונה של מסדרון מסתורי לשרשור באתר 4chan, כחלק מההתרגשות האופנתית הקולקטיבית של דור ה-Z ממה שנקרא "חללים לימינאליים". משתמש אחר ממציא סיפור רקע לתמונה, על מקום אותו הוא מכנה "The Backrooms", חלל אינסופי בין יקומים המלא בקירות צהובים, שטיחים לחים והבהוב של נורות פלורסנט. שני המשתמשים האלו, שזהותם לא ידועה עד היום (אבל בטח ישמחו לכמה אחוזים מרווחי הסרט), יצרו את אחת האגדות האורבניות הגדולות של עידן האינטרנט. או במילים אחרות: קריפי פסטה.
מה זה בעצם קריפי פסטה? כדי לענות על זה נצטרך לחזור עוד יותר אחורה, אל ימיו המוקדמים של האינטרנט. באותו הזמן אנשים נהגו להעתיק ולהדביק קטעי טקסט, למטרות קומיות או כדי לעצבן אנשים (או שני הדברים גם יחד), וקטעים אלה קיבלו את הכינוי "קופי פסטה" (על משקל Copy Paste). טקסטים כאלה שנגעו בז'אנר האימה נקראו "קריפי פסטה", אבל המונח התפתח הרבה מעבר להתחלתו הצנועה כתיאור למכתבי שרשרת וצ'יזבטים אינטרנטיים.
קריפי פסטה הפכה בעשור האחרון לתרבות שלמה, שמכילה דמויות אייקוניות (לטוב ולרע) כמו ג'ף הרוצח או סלנדרמן, וסיפורים בלתי נשכחים על פרקים אבודים של "בובספוג" או משחקים רדופי רוחות של "סוניק".למעשה, "באקרומס" הוא אפילו לא הניסיון הראשון להוציא את הקריפיסטה מחוץ לאינטרנט. סלנדרמן, אותו יצור גמלוני ודקיק בחליפה, כיכב בסרט משלו ב-2018, ואף הופיע לפני זה בסרט האימה "Always Watching", שגם הוא היה מבוסס על סדרת רשת. שני הפרוייקטים האלו לא היו מרשימים במיוחד, אבל ראוי לציין לטובה את "Channel Zero", אנתולוגיית אימה ששודרה בערוץ Syfy האמריקאי ועיבדה סיפור קריפיפסטה בכל עונה. הסדרה לא זכתה להצלחה או תהודה כמו "באקרומס" אבל יש בה כמה רגעי אימה משובחים.
שרשור ה"באקרומס" המקורי הגיע די מאוחר בהיסטוריה של טרנד ה"קריפי פסטה". למעשה, היו שכבר הספידו את תת-הז'אנר לפני שהסיפור הזה, יחד עם כמה פרויקטים אחרים, החזיר אותו לחיים כמו ד"ר פרנקנשטיין. התמונה והסיפור שהתלווה אליה התחילו לצבור תאוצה באינטרנט, וב-2022 תיכוניסט בשם קיין פרסונס יצר סדרת רשת בהשראת המם. שלוש שנים לאחר מכן, פרסונס הוא הבמאי של שובר קופות בכיכובם של צ'ואיטל אג'יופור ורנטה רנסיב, והוא עוד לא בן 21, ואתה עדיין לא סיימת את התסריט הזה שאמרת שאתה עובד עליו. וזאת האימה האמיתית, הלא כן?
מבחינה קופתית, "באקרומס" הוא סרט האימה השני הכי מצליח השנה (226 מיליון דולר על תקציב הפקה של פחות מ-10 מיליון דולר), מאחורי "אובססיה" (242 מיליון דולר על תקציב של 750 אלף דולר), עוד סרט של במאי צעיר שבקע מהאינטרנט. קארי בייקר (במקרה הזה כבר חתייאר, בן 26), התחיל את דרכו ביצירת מערכונים קומיים ביוטיוב וטיק-טוק, לפני שיצר את "Mike and Serial", סרט פאונד פוטג' באורך שעה, שזכה להצלחה אינטרנטית והוביל אותו להוליווד.
האם העתיד של עולם סרטי האימה, או אולי אפילו עולם הקולנוע המערבי, יופקד עכשיו בידיים הדביקות של בני דור ה-Z? האם הסרטים האלה באמת מסמלים עידן חדש בהוליווד? "באקרומס" ו"אובססיה" הופקו על ידי אולפנים קטנים יחסית, A24 ו"בלומהאוס", אבל האם הסרט הבא של "מארוול" או "מלחמת הכוכבים" יבויים על ידי האחיין חובב המיינקראפט שלכם? מאיפה לנו. העתיד הרי בלתי ידוע. זה בדיוק מה שמפחיד.