כל הארץ אלפאבית: המועדון שהציל אותנו מהקורונה (ומהממשלה)
יוסי זיו, מבעלי האלפאבית, הלך לשבות רעב לצד שאול מזרחי וגילה שהוא רוצה להיות יותר מעורב | הוא מילא אוטובוסים להפגנות בבלפור, הקים את קבוצת "הלם תרבות", הפעיל תחנת רדיו ומוביל מסעות אופניים שבועיים | ומה עם הלילה? "בסוף התרבות הפיזית תנצח את הווירטואלית", הוא מבטיח. ראיון
מועדון האלפאבית היה אמור לציין לא מזמן שבע שנים של מסיבות רוויות אהבה, יזע ודמעות של אושר. במקום לחגוג את ציון הדרך באופן מסורתי, אנשיו נאלצו בחודשים האחרונים למצוא דרכים אחרות ליצור מוזיקה ותרבות בתקופה שבה אין מוזיקה ותרבות. באופן מפתיע, בהתאם למגבלות ותחת הגזירות, הצליחו הבעלים יוסי זיו וחלק מחבריו למתחם ולחיי הלילה לייצר פעילות אלטרנטיבית מצומצמת שמבקשת לשמור על גחלת מסוימת בתוך שנת הכאוס שהיא 2020.
זה החל בפעילות מחאה מוגבלת מול מעון ראש הממשלה בירושלים, נמשך בהפגנות הענק ממש ליד בכיכר פריז (כיכר הדמוקרטיה) תחת השם "הלם תרבות" ובתחנת הרדיו ABC שהוקמה בגינת הפיי השייכת למתחם בין אחד העם לרוטשילד. בשבועות האחרונים החלה הקבוצה ובה זיו לארגן מסעות אופניים שבועיים בימי שישי תחת השם FIT: קצת שמש, ריקשה עם מוזיקה טובה בחזית ורצון טוב.
אלא שגם הרצון הטוב הזה לא בא טוב לגורמי האכיפה. למרות שעל פניו הפעילות אינה חורגת מההנחיות, חלק מהמארגנים הובאו השבוע לחקירה במשטרה. בכלל, זה היה שבוע לא טוב לתרבות ולחיי הלילה בעיר כשגם הופעת מחאה שתוכננה ברחבת המוזיאון בוטלה בשל דרישות בלתי אפשריות מצד המשטרה. החשד החמור: אנשים עלולים לרקוד. לאחר מכן נודע לנו על סגירת מועדון התיאטרון בשדרות ירושלים.
העניין הוא שלא מדובר בדבר חדש: גורמי האכיפה והרשויות עדיין מתקשים להכיל את היקום האדיר שהוא חיי הלילה; את מקומם החשוב בתרבות המקומית ובמרקם החיים העירוני. לא רק בימי קורונה, הרבה לפני: פשיטות בגלים על מועדונים מקומיים, תווית שגויה על אופי הפעילות ואופי הפעילים. הקורונה כהרגלה רק חידדה את מה שהיה ידוע עוד לפני, כפי שעשתה בלא מעט תחומים. תפסנו את יוסי לשיחה בגינה היפה והריקה של הפיי – ליד עמדת הדי ג'יי החדשה שממנה משדרים כל ערב. כל עוד המשטרה מאפשרת.
כיצד "הלם תרבות" התגבש?
"זה התחיל כשהלכתי לשבות רעב ליד שאול מזרחי מהבארבי בבלפור. משהו דחף אותי ללכת לשם עם אוהל ולשבת אתו. רציתי להיגמל מהמון דברים. ראיתי את הכל קורס ואמרתי לעצמי 'איזה גאון שאול', ושאם אני כבר מתפלפ אז אקח את זה עד הסוף. בקיצור החלטתי שאני מוכר את הפרארי שלי. מה שקרה זה שממש התחלתי ליהנות מזה.
בחיים לא הייתי אקטיביסט בהקשר הפוליטי. אבל פתאום ראית הפגנה של נשים או של אנשי שמאל והיו מלא דברים קטנים שהתחוללו שם בירושלים והחלטתי שאני חייב לשדר את מה שקורה. באלתור הרמנו מצלמת גו-פרו והתחלנו לשים מוזיקה במעין אווירה של "עולמו של ויין". או שנכנסנו לדיכאון או למאניה והכל בשידור בזמן שכל העולם עובר טלטלה".
בשלב מסוים, לדבריו, "החלו לבוא לשם עוד אנשים מחיי הלילה שאמרו שחייבים לעשות משהו. שהדגל שלנו הוא תרבות השוליים ושצריך להוציא אותה לרחוב. הקמנו את 'פילהרמונית בלפור' ופתאום ראינו שאנחנו מוציאים אוטובוסים מפוצצים מתל אביב – בלי שהיה לנו מצע או תוכניות פוליטיות".
אלא שגם בלי מצע או תוכנית, זיו מסביר שהמניע לפעולה די ברור: "כמו שגינו את הביטלס או את אלביס אז היום אלה אנשי הלילה שנחשבים לקבוצה מושמצת". ההפגנות לדבריו "סיפקו פלטפורמה שהיא לא מועדון או מתנ"ס, הגענו לתת איזה פן צבעוני. ואם בעזרת המגניבות והצבע זה גרם לאנשים לנסוע לבלפור זה כבר טוב. הבנו שאנחנו דור שהיה כבול בניוון, וזה שאתה יכול לקחת את עצמך בזמן משבר ולצרוח כמו במועדון – יש לזה ערך, אתה כבר לא מרגיש כמו פרזיט".
"הרגשנו שהאלפא צריך להיסגר לפני הקורונה"
היה לך מוזר להיות במקום הזה?
"אתה מחכה לתקופות כאלו שיגרמו לך לפעול בחשאי או עבור ערכים שחשובים לך, שכרגע מושתקים. אתה מרגיש שאתה חלק מקהילת שוליים שיש לה היסטוריה. חיכינו שיקרה איזה משהו גדול, שייפלו החומות, והרבה זמן זה לא קרה".
מה היה מצבכם לפני הקורונה?
"באופן אישי הרגשנו שהאלפא צריך להיסגר לפני הקורונה. שצריך להמציא כל הזמן ליינים יש מאין, לחבר בין גופים באופן לא טבעי ולקבל בסוף תוצאה שהיא אמנם טובה ביחס למה שקורה בעיר, אבל באופן כללי העיר נהיתה פלסטית. היינו בשלב של אינרציה חזקה וקהילה חזקה אבל במקום שבו אנשים איבדו את התשוקה, ואז הגיעה הקורונה. ישבנו פה הצוות והחלטנו שאנחנו מתחילים לשדר כי זה היה הדבר הכי פשוט שאפשר לעשות. מה גם שלפיי יש רישיון מסעדה ולכן יכול להישאר פתוח בהתאם למגבלות".
עושים מספיק פה למען חיי הלילה?
"כמעט בלתי אפשרי להיות בעלים של מועדון היום – או שייסגרו אותך או שלא יהיה לך כסף. כשאתה מסתכל על מקומות שונים בעולם – המשאבים שמושקעים מצד המדינות והרשויות – זה לפעמים נראה כמו תרחיש בלתי סביר. דווקא העירייה פה כן מנסה למצוא פתרונות ורוצה לסיים את עידן המאכרים. הם באמת רוצים לעזור, אבל העזרה של העירייה ניצבת מול הרצונות של המשטרה שלא יהיו מקומות בסוף. זה שוק שנאבק ויכול להתקיים רק מתמיכה של המדינה והעירייה כי הקהל יכול לממן את זה רק עד לגבול מסוים, והדור הצעיר פחות פעלתן".
איך FIT התגבש?
"זה קרה כשבבלפור הגענו לשיא מסוים והחלו כל מיני מאבקים פנימיים ותקריות אלימות שהורידו לי וגרמו לי לעצור. בזמן הזה יצא לי לדבר עם חברים מהתחום ואמרנו שרוצים לעשות משהו בתל אביב. פעולה חיובית שהיא מעט מחאתית מעצם קיומה, אבל באה במטרה להדגיש ערכים של בריאות נפש, קיימות ואנרגיה ירוקה. אז החלטנו לעשות מרתון למי שלא עושה מרתונים. ואז אמרנו שנביא מוזיקה על ריקשות חשמליות וזה הפך למסיבה ענקית על אופניים.
עכשיו אנחנו פועלים על דברים נוספים, למשל נטיעת עצים בטבע בט"ו בשבט או מתכננים לקיים מבצע ניקוי חופים. זה עניין חלוצי של אנשים שמשקיעים מזמנם. יש לציין שאנשים לא באים לשם בקטע של סמים או אלכוהול, והם מגיעים לפיקים לא פחות גבוהים של אדרנלין. הפעילות סחית לגמרי. היא נובעת מצורך להראות משהו לדור שמפקח עלינו".
מתחת לפני השטח, במוקדים מסוימים ברחבי העיר, עדיין קיימת סצינת לילה שמתנהלת בחשאי ובאמצעות קודים. האלפאבית אינו חלק מזה: דלתותיו של המתחם נסגרו כשהמגיפה החלה ולא נפתחו מאז לקהל. אלא שזיו ושותפו החדש למתחם יונתן קראם יודעים דבר או שניים על הפעילות. "יש מסיבות לא חוקיות פה ושם, יש אלה שעושים פעילות על בסיס שבועי ומפעילים אופרציה כדי להגן על המשתתפים משוטרים או למשל לפזר קהל אם מתעורר הצורך", מתאר קראם. "לרוב אלה התארגנויות ספונטניות, מסיבות קטנות פה ושם במקלטים שזה דווקא נחמד ויותר כיף ממסיבות גדולות".
זיו: "זה אותו הדבר כמו בחוגים הגבוהים. אחד קורא לזה חתונה, אחר קורא לזה מסיבת יום הולדת או פגישה עם חברים, כשדברים עלולים לצאת משליטה: אדם מארגן אירוע קטן ופתאום הוא מפוצץ באנשים". באשר למועדון עצמו, הוא מבהיר: "האלפא לא פתוח ולא ייפתח כמו שזה נראה כרגע, כי המצב לא משתפר ואי אפשר לדעת לאן זה הולך. במצב הדברים הנוכחי אין מקום למועדונים. זו המציאות ואנחנו לא כופרים בה. אנחנו מתמודדים אתה וסובלים ממנה ומקווים שנצא ממנה בזכות ההקרבה".
"לא יהיו מיד אירועים המוניים לאלפי אנשים, יותר בסדרי גודל של מאה איש"
התפישה שלכם היא שיש לציית להנחיות או שאתם רואים אותן כבלתי קבילות?
"אנחנו חושבים שצריך לציית להנחיות מצד אחד. מצד שני, יש הרבה מאוד הנחיות ולא כולן לגיטימיות ולכן צריך לדעת כיצד לנוע בין הטיפות. מגיע שלב מסוים שאתה צריך להביא כסף. אז מבחינתנו אנחנו יודעים שאנחנו לא הולכים להיות רווחיים, אבל לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד כסף. ידענו מראש שאנחנו סוגרים את האלפא כי זה מקום סגור שמכיל הרבה אנשים בצפיפות וזה לא הגיוני. אבל את תחנת הרדיו הפעלנו בפיי שהיא בעצם גינה עם טייק-אווי בשעות שהקהל שלנו ממילא לא יוצא בהן".
איך יראו חיי הלילה אחרי שהמגיפה תעבור?
"כמו שיונתן (השותף) אמר – כשעושים קיצוץ בתחום אתה יכול להגיע לאיכות גבוהה יותר. כמו שמסעדות הפכו למעדניות בתקופה האחרונה – יש איזו איכות שעולה ואנשים שחוזרים לשורשים שלהם. המסיבות הופכות לרייבים לא חוקיים והכל חוזר לאיזו נקודת התחלה. אתה מתחיל לפעול מתוך איזה מינוס. אי אפשר לפתוח מועדון ולשפוך עליו מלא כסף, אז ליין כזה או אחר הופך לרייב. לדעתי, בהתחלה יהיו דברים שלא יהיו חוקיים מבחינת הרשויות אבל כן מבחינת ההיגיון של הימנעות מהקורונה. אני מקווה שהעירייה תעשה מאמץ לסייע לזה להתפתח. לא יהיו מיד אירועים המוניים לאלפי אנשים, יותר בסדרי גודל של מאה איש".
בנוסף לשלל הקשיים שהביאה עמה המגיפה, בתחילת המשבר נפרד זיו מחלק מהשותפים שעמם ניהל את המתחם. מי שהצטרף הוא קראם שעבד כבר במקום. כשהוא נשאל (על ידי זיו עצמו), איך זה להיכנס כשותף לעסק שבעצם סגור? הוא עונה: "לא היה לי מה לעשות, רק לשבת בבית. אני בכלל רציתי לעבור לברלין, אבל קרה מה שקרה וזה לא התאפשר. יוסי הזמין אותי הביתה, הציע לי להצטרף ונראה שזה קרה בזמן הנכון".
מה הדבר הראשון שתעשו ברגע שהמגיפה באמת תעבור, שיכריזו שהמלחמה נגמרה?
"ישנו מאבק גדול בין תרבות המדיה והמידע לבין התרבות הפיזית. עכשיו אנחנו בתוך התרבות הווירטואלית הזו עם תחנת הרדיו שלנו אבל בפועל המטרה היא שהדבר הזה יתקיים לצד מציאות פיזית. אני מאמין בכוח שלה. אנשים ילחצו בכל הכוח כדי שהיא תתקיים, כדי שהמציאות הזו תהיה הכי מיוחדת ורב-גונית. אין לי ספק שהתרבות הפיזית בסוף תנצח ונחזיר דברים לקדמותם". הלוואי.
סבב נוסף של FIT (ואחרון ל-2020) יצא מחר ב-14:00 מרחבת הבימה. לפרטים נוספים