אל תקרא לזה קאמבק: 6 ראפרים ישראלים שחזרו למוזיקה אחרי שנים

ראפרים לא מתים, הם רק מתחלפים. טוב, סליחה, זה נכון בעיקר לראפרים ישראלים. תרבות ההיפ הופ בישראל עברה עליות ומורדות, אבל במהלך העשור האחרון קרה שינוי של ממש, ופתאום הז'אנר זוכה לפריחה מרשימה, ולא פחות מזה, ריספקט. אבל לאורך השנים בהם הראפ בישראל ירד למחתרת, אי שם בימי הביניים של 2006-2010 (וגם לפני) פעלו לא מעט ראפרים מעולים שלא זכו להצלחה משמעותית, או לחילופין, זכו להצלחה רגעית בלבד.

>> הדרה לכולן: עוד הצגות ילדים כשרות שהוצאנו מהן את כל הנשים

עבורם, כך אפשר לנחש, ההצלחה לה זוכה דור ההמשך שלהם משמחת וצורבת בו זמנית. ובשנים האחרונות הצריבה הקטנה הזו הופכת למגמה – שובם למיקרופון של ראפרים וראפריות שפעלו בתקופות אחרות, והחליטו לתת ניסיון נוסף למוזיקה. חלקם מנסים להרים קריירה מחדש, חלקם סתם התגעגעו לספר על חייהם עם ביט ברקע, אך כך או כך, אנחנו אלו שמרוויחים את המוזיקה. אלו הראפרים שחזרו, רק אל תקראו לזה קאמבק.

נועה פארן

לא, אני לא משחק איתכם. בערך עשרים שנה מאז הלהיט ההוא עם סוליקו, הראפרית-זמרת חוזרת בדיוק בזמן הנכון – הדוקומנטרי על להקת הפרברים רפיוג'יז נמצא בשלבי עבודה מתקדמים ובדיוק עדן בן זקן חידשה את "אל תשחק איתי". אבל פארן לא באה לא מוכנה, ומעבר לאירוח נהדר באלבום של עידו מימון לפני חודש, היא מתכוננת להוציא אי.פי שמשלב בין הראפ-שירה הייחודי שלה להפקות אלקטרוניות המגוונות של אביחי טוכמן (DoGBeaT), ממנו יצא סינגל ראשון נהדר.

דנידין

רוני לוי היה מהראפרים האלו שהקדימו את זמנם – הוא נהג לשלב ראפ עם מלודיה הרבה לפני כל הדרייק והקניה, ואפילו הצליח לסחוט מזה להיטי ערוץ 24 כמו "הסוד שלי ממך", אבל לאורך השנים נעלם מהתודעה הציבורית, למרות שמפעם לפעם הוא הוציא כמה סינגלים או התארח באיזה שיר. אבל הפעם נראה שהחזרה רצינית – זה התחיל בסימפול, ואז אירוח, בשיר "מוזה" של וייב איש, וממשיך מכאן לאי.פי שצפוי לצאת במהלך החודש הקרוב, עם עזרה מההיטמייקר רון ביטון. יש סיבות לאופטימיות.

שבק ס

זו בהחלט לא הפעם הראשונה שחלוצי הראפ העברי מתקמבקים, גם אם הם שונאים את הפועל הזה. בשלב הזה, זה יותר כמו איחודי כוורת – אבל אנחנו לא מתלוננים, כי אלבום חדש של שב"ק אחרי 12 שנות המתנה היא סיבה לשמוח. אם לומר את האמת, לא מתתי על הסינגל הראשון, שהרגיש לי יותר שיר של מוקי על כל החנופה למיינסטרים שבדבר, אבל אם יש משהו שלמדתי מהאלבומים המאוחרים של שבק זה שאפשר לצפות לשקית מעורבת של שירים – חלק לא ברורים, וחלק נהדרים. הפעם עם אלבום שלם שהופק על ידי צוקוש וכהן, הם גם פונים לקהל צעיר יותר, אז אני מאמין שיהיו כמה הפתעות טובות.

טאבו פלוס

למען האמת, מדובר בקאמבק שמתבשל על אש קטנה כבר כמה שנים טובות, אבל לחזרה של אחד הקולות הכי מעניינים בתולדות הראפ העברי אני מוכן לחכות. טאבו (יוסי שמריק) מטפטף שירים מזה כמה שנים מביתו בקליפורניה, אבל בשנה שעברה ארז את כל השירים הפזורים האלו לאלבום מעניין ("עיצות מאיש זקן"), ונראה שהוא מתחיל דף חדש כאן בארץ, שהושק עם סינגל משותף לחברתו הוותיקה פארן.

שחר סוויסה (ש"ס)

כן, ילדודס, היה פעם עוד סוויסה, והוא לא קשור לאחים. הסוויסה הזה נולד בחצר האחורית של שבק ס', כמעט פרץ למיינסטרים כמה וכמה פעמים (ד"ש מטיפקס), נחשב בזמן אמת לאחד האנשים הכי מוכשרים בסצינת הראפ, אבל החיים שלחו אותו ל"בית עם חצר ושלושה ילדים", כפי שהוא מתאר בסינגל החדש שלו, הראשון מזה 7 שנים, ומשמח לשמוע את הפלואו הגמיש והשירה הדרמטית והמרגשת שלו חוזרים לאוזן. הכישרון ללא ספק עוד שם.

מיכל טרבס (דמאג')

"אחרי שבע שנים במגירה, מימון אומר שהזמן שלי הגיע, הייתי צריכה לטעון מחדש את בטרייה", אומרת הראפרית המוכשרת בשיר שמופיע באלבום של עידו מימון, אותה אחד שגם החזיר את נועה פארן. את מיכל ראיתי לאחרונה בערך לפני 7 שנים, אז היתה ראפרית צעירה ומבטיחה שהוציאה אלבום בכורה עם חברתה, אבל כמו שקורה לפעמים במומנטום הלא נכון, זה לא קרה. והשיר הזה, למרות ששורשיו ישנים, הוא הצהרת כוונות ברורה לחזרה. ברוך שובך.