סיפור הפרברים: לאן נעלם אחד ההרכבים החשובים בראפ הישראלי?

תרבות בזוהמה. הפרברים רפיוג'יז. צילום: אלעד ברנגה
תרבות בזוהמה. הפרברים רפיוג'יז. צילום: אלעד ברנגה

לפני עשור התפרקה להקת הפרברים רפיוג'יז, חבורה של ילדי שמנת שהשפיעה עמוקות על הראפ הישראלי. איפה הם היום, למה הקליטו בזוהמה ואיך השאירו את נצ'י נצ' פעור פה

29 במאי 2017

"הייתה שנייה קצובה חשבתי אולי היפ הופ הוא התרופה שתיתן תנופה לארץ ישראל יפה וגם אופה"
מתוך "Shut Da Busta", הפרברים רפיוג'יז

"אני לא חשבתי שאהיה פעיל חברתי", מספר נמרוד דוויק, ממקימי תנועת דרכנו. "את שנות ה־20 שלי ביליתי בצורה המהנה ביותר שיכולתי לדמיין לעצמי – הייתי ראפר". במשפט זה פותח דוויק את חוגי הבית אותם הוא מעביר. רוב הקהל שלו, פנסיונרים בעלי רצון טוב, כנראה לא יודעים בכלל מה זה ראפר. אני פוגש אותו במהלך אירוע שארגנו פעיליו בדרכנו תחת הכותרת "לא נכנעים להסתה". חברת הכנסת לשעבר פנינה תמנו שטה וחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין שוחחו עם אזרחים מודאגים על גזענות, בעוד דוויק יושב בפאתי חדר הלימוד בסמינר הקיבוצים שהומר לאולם כנסים מיניאטורי. היום הוא לא נואם. חבל, הם מפסידים סיפור מעולה.

"יש דברים שאתה לומד בישראל רק מלמטה, ומה שאני למדתי בעולמות הראפ הוא שאם אתה עובד עם אנשים מחויבים אחרים, דברים קורים. אז לא היה כמו ההיפ הופ של היום, שיש אלף איש בהופעה. זה כשאף אחד לא יודע מי אתה ואף אחד לא יודע על מה אתה מדבר, ויש לך משאב אחד בידיים – אנשים אחרים. הטריק היה לבנות יחסי אמון ברחבי הארץ. הסתובבתי בכל הארץ ולימדתי אנשים איך להרים הופעות, איך לקדם אותן ואיך לבנות הכל מלמטה. אחרי שבע שנים עזבתי את זה, כי אין כסף במוזיקה. הייתי צריך להתפרנס, עבדתי בפרסום ומשם החיים קרו לי. אבל היום כשאני הולך להופעות ורואה את האלף אנשים האלה, אני מתרגש. כי אני רואה את התוצאות של מאבק של ארוך מאוד של בניית תרבות מלמטה".

הנאום ממשיך לפרט על דרכו לתנועת דרכנו – גלגולה של תנועת V15 שניסתה להביא להחלפת נתניהו – ועל האופן שהיא מבוססת למעשה על אותם הרעיונות שלמד בעולם הראפ. באופן ספציפי יותר – למד כמנהל ובחבר בלהקה שהתפרקה בדיוק לפני עשור – הפרברים רפיוג'יז, מהרכבי ההיפ הופ הכי חשובים שגדלו בישראל.

"המורשת שלהם עצומה", אומר נצ'י נצ', אולי הראפר החשוב ביותר שפועל בישראל כיום. "הם צחקו על כל הסטיגמות שהיו על ההיפ הופ, בייחוד ההיפ הופ הישראלי שהיה ילד תערובת בלתי מוסבר שניסה להבין מי הוא, והוסיפו עוד עומק לאמת הזאת שנקרא ראפ בעברית".

עם זאת לא בטוח שהאלפים שמגיעים להופעותיו של נצ'י נצ' מכירים את ההרכב או את תרומתו להיפ הופ הישראלי. הפרברים, שהוקמה בשנת 2000, לא זכתה מעולם למעמד ההיסטורי הראוי. הלהקה התפרקה לאחר אלבום אחד ופרויקט צד נוסף ונשארה סוד של ראפרים שבקיאים בהיסטוריה המקומית ואנשים שזכו לראותם בזמן אמת. כשהפרברים רפיוג'יז היו בסך הכל בדיחה של כמה ילדי שמנת משועממים מלב השובע הישראלי – מודיעין־מכבים־רעות.

כשהבית ריק. פרברים רפיוג'יז צילום: אלעד ברנגה וגיא פיטשון
כשהבית ריק. פרברים רפיוג'יז צילום: אלעד ברנגה וגיא פיטשון

"To My Hommiz in Shlav Alef Maccabim"
מתוך "Kikar Party", הפרברים רפיוג'יז

"בתקופה הזאת היו הרבה מסיבות בית במכבים", מספר גדי ברוך חינקיס, שהיה המפיק המוזיקלי של ההרכב ואחד מחמשת הראפרים שלו. "כשהיה בית ריק וההורים בחו"ל היה נהוג לארגן הופעות אינדי של להקות שהיו באזור. פשוט באים עם הציוד שלהם ופותחים במה". כיום חינקיס חי בברלין. הוא מנהיג להקת האלקטרו סווינג הבינלאומית דירטי הונקרס, מייצר מוזיקה אינטראקטיבית ופיתח אפליקציה מוזיקלית שמיועדת לג'ימג'ום עם חברים. זה לא במקרה. גם הוא החל את דרכו בתור ילד משועמם ממכבים־רעות.

דוויק: "הייתה מסיבה במכבים, בשנת 2000 בערך, בבית של אילון גלעד. היום הוא עורך את מדור הלשון ב"הארץ" ("מהשפה פנימה", מ"ש). בצפר הופיעו שם והיו כלי נגינה, אז התחלנו לג'מג'ם. עשינו סתם פריסטייל בתור בדיחה, איזה 20 דקות, וכל הבית השתתק והסתכל עלינו בקטע של וואט דה פאק קרה כאן עכשיו. זה היה ערב מדהים, אחד הערבים היותר יפים שהיו לי בנעורים".

"החבר'ה באו והתחילו לשחק אותה ראפרים", נזכר בסיסט ההרכב חגי זהבי, כיום נגן קונטרבס בתזמורות ומנצח על תזמורות ילדים. "הם נהנו ממשחק התפקידים. הכרנו בכך שאין לנו שום מסורת או תרבות אמיתית בעצמנו. בחירת הזהות שלנו היא מתוך קטלוג. איזה מוזיקה אתה שומע, איזה סרטים אתה אוהב, וההיפ הופ היה בחירה מרעננת".

דוויק: "יום אחרי הג'אם הזה חגי מתקשר אליי ואומר לי: 'אתה היית בצופים, אתה בחור אחראי, תקבע חזרה'. 30 איש באו לחזרה הראשונה. כל החבר'ה הגיעו, כי משעמם במכבים־רעות. אין מה לעשות".

"Life's a fucking joke in your face man, and playing games is all we ever fucking do"
מתוך "Shotgun Shoes", הפרברים רפיוג'יז

מתוך אותו שיעמום ולאחר סינון ראשוני של 30 האנשים, התגבש ההרכב סביב קונספט פארודי מופרך. מכבים־רעות הפכה לגטו מלא סכנה, המוקד העירוני הפך למשטרה המטונפת וחברי ההרכב דימו את עצמם לחברי כנופיות שחורים שסוחרים בקראק. חבורת פאנקיסטים לבנים כשלג שצועקים באנגלית זה לזה את המילה ניגר במבטא אמריקאי שלמדו מ־NWA. הם קראו לזה גנגסטר פאנק.

גבריאל בן משה (KK), עוד ראפר במיל' מההרכב, נזכר: "יש וידיאו שלי ושל ניר (אלהרר, ראפר נוסף מההרכב שנודע בשם אלפרבר – מ"ש) ביום הולדת 18 שבו אנחנו מתווכחים אם מודיעין זה איסטסייד או ווסט סייד ועושים איזה מפה מדומיינת שמשווה את מודיעין־מכבים־רעות לגטו. כל הלינגו הזה התחיל עוד לפני שהלהקה התגבשה, וגם לדוויק היה איזה סיפור שהוא פיתח לפני כן".

דוויק: "זה היה תסריט דאחקה על בחור שחולם להיות וויקליף ז'אן וכנופיות ניאו נאציות וסוחרי סמים שחורים, ומתברר שלכתוב תסריט זה ממש קשה. אתה יודע מה ממש קל? מוזיקה. אז הבדיחה התגלגלה ללהקה. בהופעה הראשונה הבאתי שריון מפלסטיק, ניר לבש בגדים אפריקאים וגבי הופיע עם שמלות. הוא היה איזה דמות טרנסג'נדרית לא ברורה בשם דשיקי".

נועה פארן, הבחורה היחידה בהרכב, זוכרת את האתגר למצוא את עצמה בתוך סיפור המסגרת המוזר: "הקונספט שהתגבש בלהקה הפיח חיים בכמה אלטר אגואים, והכיוון של גנגסטר־ראפ פארודי לקח את זה למקום מיני מאוד, סקסיסטי, באופן קיצוני – הדגשה של כל קלישאות ההיפ הופ. זה דרש המון הומור, לא לקחת את עצמי ברצינות מדי, להיכנס לאיזה דמות, לעלות לבמה ולתת בראש".

דוויק מספר כי היו הסצנות המוזיקליות של סביבתם לא היו רגילות להיפ הופ. "בהתחלה הופענו רק עם להקות פאנק ומטאל, כי לא הכרנו שום דבר חוץ מזה. אבל בפאנק היינו עוף מוזר ובמטאל היינו עוף מוזר", הוא אומר. לפי זהבי "התייחסנו לעצמנו בתור להקה שאומרת כל מה שרוצה להגיד ושמה דגש על לתת הופעה אנרגטית מאוד. לתת מוזיקה שמייצגת אפקט חזק. היה לנו חשוב להגיד חבר'ה, פאנק זה לא רק ללבוש חצאית סקוטית ולנגן ככה".

בן משה: "מאוחר יותר הצטרף ברנגה ללהקה בתור הנכס היקר ביותר אי פעם – צלם שיודע כל מוב על הבמה, יודע בדיוק מתי נתפוס עמדה לתמונה. זה התאים לפוזה".

אלעד ברנגה, צלם הלהקה: "אני הייתי אחראי עם גבי על כל הצד הוויזואלי של הלהקה. זה היה ממקום של 'תראו אותנו, אנחנו כל כך בפוזה שיש לנו צלם'. זה נורא הסתדר עם להקה סאטירית. במשך חלק גדול מהזמן הסתובבתי איתם, ואז פשוט נהייתי חבר להקה. אין לי שום קצב, אבל אני עדיין הצלם היחיד שיודע לצלם על ה-One".

"תמשיך ללבוש חולצות מארצות רחוקות ולחכות לתגובה / כשכולם יודעים שעל התחת 'שך יש קעקוע עם הלוגו של תנובה"
מתוך "Shut Da Busta", הפרברים רפיוג'יז

עם כל האטיטיוד הפאנקיסטי והצלם, הסתערו חברי ההרכב לעבר סצנת ההיפ הופ הראשונית של אותן שנים. בעוד סאבלימינל ייצג בעיקר את שוקו קרלו, הפרברים ייצגו אנטיתזה לסטייל האמריקאי המתורגם. פארן אומרת: "באנו כפרובוקטורים, ילדים מעצבנים עם חוצפה שלא ממש קשורים לסצנה, לא ממש נראים כמו שאמורים להיראות, לא ממש נשמעים כמו שאמורים להישמע, שמלכלכים את סאונד המועדונים הנקי הזה שהלכו עליו בזמנו".

דוויק: "התחילה מלחמת תרבות בתוך הסצנה על איך נראת סצנה מוזיקלית. מה זה תרבות, איך הופעות מתנהגות, מה זה להקה ואיך מקיימים אחווה בין להקות. הבאנו מושגים מהפאנק של אחדות ו־DIY וניסינו לחנך את הסצנה".

ברנגה: "כוחות לא מתנגדים לא יוצרים שום עניין בעולם. אם אתה בסביבה שכולם מפרגנים מדי ולא מעלים שום התנגדות, זה לא מניע כלום. הקלאשים האלה גרמו לנו לתת פייט. צריך את המאבקים האלה כדי לייצר טוויסט בעלילה".

הטוויסט בעלילה הגיע כשדוויק וחינקיס החלו לעבוד על פרויקט צד שהפך ברבות הימים לאבן דרך בהיפ הופ הישראלי – פי.אר. טרופרז. אלבום אחד בלבד יצא לפרויקט, "מתוך הזוהמה", אבל השפעתו מורגשת עד היום.

"כששמעתי בפעם הראשונה את הפתיח של 'מתוך הזוהמה' הייתי פעור פה. וואט דה פאק? מה זה הראפ הזה, מה זה הביטים הזה, מה זה הלכלוך הזה, הביוביות הזו?", אומר נצ'י נצ'. "זה היה ההפך הגמור מכל ההיפ הופ שהכרתי, אבל גם לא פחות בועט, אמיתי, מלוכלך, שנון, מהודק. אני ושכמותי גדלנו על צלילי ההיפ הופ הציוני. הוא היה עם הלך רוח ניו יורקי וניסה לעשות את העיבוד של אמריקה לזהות הישראלית, ופתאום נחשפתי לצד האפל. עולם שלם נפתח בפניי".

חינקיס: "נורא רציתי להפיק אלבום היפ הופ לא רק בלהקה. אז אני ודוויק אמרנו שנביא עוד מלא ראפרים, כדי שלא נצטרך לכתוב".

בן משה: "מה שהם עשו בעצם זה סקאוטינג של כישרונות טוטאלים, צעירים, מכל הארץ. ככה הם מצאו את לוקץ', את אורטגה או את פלד, שהיה ילד מתלהב ממנחמיה והיום הוא ענק".

לוקץ', שהיה ראפר מוכר עוד לפני שהפרברים פנו אליו להצטרף לפי.אר טרופרז, זוכר את המפגש עם החבורה המוזרה. "אני זוכר שהתלהבתי מהם מאוד, כי הם היו מקצועיים ולקחו את עצמם ברצינות. כשהגעתי בפעם הראשונה לבית של גדי להקליט הייתי בשוק. הבית שלו היה זוהמה, ובגלל זה קראו לאלבום 'מתוך הזוהמה'. זה היה טירוף. יש לי המון כבוד לפרויקט הזה ולמה שעשינו, בעיניי הראפ היום לא נשמע כמו שהוא נשמע בלי הפי.אר טרופרז".

"באנו לתת לכם גיוון, כיוון, דרך אחרת / לא עוד באגיז וכל השיט, זה המחתרת"
מתוך "מדביקים אתכם לקיר", פי.אר. טרופרז

הטרופרז היו הרכב תאום לפרברים. ראפרים חופפים, אותו מפיק מוזיקלי, אותו מנהל ובעיקר אותו האטיטוד, רק בעברית. כמו שדוויק מנסח זאת: "'מתוך הזוהמה' בעצם נשען על הכוח של הפרברים. על תפיסת השטח, גרעין הקהל ועל המתודיקות של הפרברים; אבל חיפשנו את הדרך שבה עברית יותר נוחה". בן משה יודע עד כמה הצליחו לפרוץ שם דרך חדשה. "המון דברים הומצאו שם ללא תקדים, בייחוד אצל ניר וגדי".

חינקיס: "ניר הוא אחד הגדולים. בעברית, באנגלית ובמוזיקה בכלל. הנוכחות שלו על במה, אין דברים כאלה. איך אדם יכול להיוולד עם כריזמה וצחוקים ואטיטוד כזה על במה? הוא היה כל יכול. כולנו הערצנו אותו".

נצ'י: "אלפרבר הוא גאון. חריזה, פלאו, קול, אטיטוד, חוצפה, כנות. הכל. הוא עשה מה שהוא רצה, וזה היה הדבר הכי טוב בעולם. זה התלמיד המופרע שלא היה מגיע לבית הספר ומוציא מאיות. באותה המידה הוא גם דמות מורכבת ומרתקת".

דוויק: "מאיזו סיבה לא ברורה ניר חשב כל הזמן שהוא לא טוב. הוא היה מאוד ביקורתי כלפי עצמו. הוא חשב שהוא מזעזע, ראפר נוראי ומוזיקאי לא טוב. אף אחד לא הבין את זה, הוא היה הטוב מכולם. אורי שוחט הציע להפיק לו אלבום שלם. ניר אמר לו כן, הם הקליטו שני שירים ואז ניר התקשר אליו ואמר 'עזוב אני לא רוצה את זה'".

למרות ההערכה הרבה שזכה לה, ניר (אלפרבר) ויתר על הראפ. כיום הוא מסרב לדבר על הנושא וחי את חייו ללא מיקרופון. זה חבל, כי כמאמר נצ'י נצ', "הוא היה יכול לבדו להגדיר מחדש את הראפ הישראלי. הוא הגדיר מחדש את המושג פלואו".

חינקיס: "התרומה הכי גדולה שלנו להיפ הופ זה הפלואו בעברית. בפי.אר. טרופרס הבאנו ראפרים שלקחו את הדברים כמה שלבים קדימה מבחנת פלואו בעברית".

דוויק: "אני לא חושב שעד אז אנשים הבינו מה הפוטנציאל של עברית בתור שפה לעשות איתה ראפ. לא ליצוק אותה לתוך נוסחה מוכרת כמו סאבלימינל, אלא הפוך. להבין איך לייצר סאונד חדש, מצלול חדש".

ברנגה: "זה הצחיק אותנו שההיפ הופ הישראלי הפך להיות משהו נורא סקטוריאלי. בפי.אר טרופרז היו אנשי עיר, אנשי קיבוצים, אנשים מהפריפריה, ילדי שמנת, עולים ופועל זר. הכל בשפות שונות, מקצבים שונים, מקומות שונים. זה נתן לנו מקום לתת יותר פייט, יותר קונטרה, יותר אמירה".

"סוף סוף מישהו עושה פה משהו מעניין"
מתוך "מהעיר להפרבר", פי.אר טרופרז

בדברי הימים של ההיפ הופ, שמם של הפרברים רפיוג'יז לא נחקק בסלע, אלא נכתב בספריי גרפיטי באופן מפוזר ופרוע ויצירתי, אך הוא לא שרד את השנים. "הרוב המוחלט של הקהל שלי לא יודע מי הם הפרברים או הפי.אר טרופרז", מסביר לוקץ'. "ההיפ הופ היום הוא נורא אינסטנט. הערך הנוסטלגי פחות משמעותי. זה לא דור כזה שהולך אחורה".

נצ'י נצ': "המצווה שלנו, חובתנו, היא ליידע את הקהל שהיה דבר כזה והם דיברו על סמים וסקס והעליבו את כולם וצחקו על כולם, אבל הם היו מקוריים. הם הביאו קול חדש לראפ בישראל".

דוויק מוסיף: "במידה רבה הלהקות החיות בראפ הן ירושה שלנו. אנשים לא ניגנו מוזיקה חיה בהופעות היפ הופ. היום אני יכול לבוא להופעה של נצ'י או פלד, ואקט הלייב הוא חשוב מאוד. זו דילמת המוזיקה המזרחית: קל לבוא עם סטיב הקלידן, אחד מאחור ששם מוזיקה. עושים יותר כסף ובמועדון לא שמים לב. אבל כשאתה מגיע למועדון ההופעות, כשאדם מוכן להוציא כסף מהכיס שלו, הוא בא לראות חוויה מלאה".

ברנגה: "מישהו שאל אותי משהו על איך עובדים המתחרים שלי. עניתי 'אין לי מתחרים'. משהו מלהיות חבר בלהקת גנגסטראפ נשאר בך, אבל המורשת שלנו כחבורה הוא לגמרי להילחם על דברים שאתה מאמין בהם. גם אם זה דורש להקים את הלייבל של עצמך, או להקים את הז'אנר של עצמך".

זהבי: "אני מקווה שהרפיוג'יז עזרו להרחיב טיפה אופקים. להזכיר שהיפ הופ זה לא דבר מוגדר, שפאנק רוק זה לא דבר מוגדר".

"אני בלהקה עם עשרה אנשים וסאונדמן וצלם. וצלם! אתה יודע מה זה?!"
מתוך "?!Wht Da Fk Is Up Wit Dweck", הפרברים רפיוג'יז

המאבק התמידי גבה מחיר. במאי 2007 התפרקה הלהקה וחבריה התפזרו. "תמיד הסתכלתי על הפרברים רפיוג'יז בתור צומת", מסביר ברנגה. "כולם באו מרקעים מסוימים, נפגשו לרגע והמשיכו. זה היה פיצוץ. ואז היה פיצוץ".

"לא התפרקנו כי רצינו לרצוח זה את זה", נזכר דוויק, "הלהקה התפרקה כי הייתה תחושה שאנחנו לא מסוגלים לחדש יותר מוזיקלית. באותו הזמן באתי ללהקה עם חוזה הפצה ויחסי ציבור מסוני גרמניה. היינו צריכים להחליט אם אנחנו מתחילים מלמטה מחדש, אבל פשוט לא היה לנו כוח. זו הייתה ישיבה נורא מייאשת. אנשים היו מותשים".

לאחר הפירוק הקליטה נועה פארן – שבזמן פעילות הלהקה זכתה ללהיט רדיו ("אל תשחק איתי") – אלבום סולו שנגנז. כיום היא עוסקת בפיתוח וכתיבת תוכן וגרה בקיבוץ עם בעלה ושני ילדים. גדי, גבי וניר עוד עשו ראפ במסגרת פרויקט פ.א.ר העצמאי אי אז ב־2012. הם לא עשו ראפ מאז. מתן ארגס, הגיטריסט, הוא מוזיקאי ועורך דין. ג'סי המתופף עוסק בתחום האופנה, אסף ג'וניור ארגס עדיין מסובב פטיפונים וברנגה עדיין צלם. דוויק, נוסף על פעילותו החברתית, הוא מעצב משחקים ובעל משרד הפרסום דייס מרקטינג. הוא עדיין זוכר את הקשיים שליוו את דרכה האחרונה של הלהקה.

"הפרברים הייתה חוויה מייסרת ברמה האישית והחברתית. אתה עושה כל כך הרבה עבודה ויש אפס תהילה, בטח בלהקה עם עשרה אנשים. אני לא הייתי בקשר עם מעריצים אחרי הופעות. הייתי רץ לריב עם אנשים על כסף ודואג שלכולם יש מקום במכונית ושאף אחד לא שיכור מדי מכדי לנהוג. בשנתיים האחרונות של הלהקה הייתי מותש. מסיים הופעה, דופק חצי בגט מפוצץ בבשר, מגיע הביתה ונכנס למיטה גמור. כשסיפרתי למשפחה שלי שהלהקה מתפרקת הם מחאו כפיים. אמרו תודה לאל".

ובדיעבד?
"הייתי עושה את זה עוד פעם. מחר. זה היה כזה כיף. זה כיף! זה החברים שלך מהתיכון, זה מצחיק, זה לריב עם כל העולם ולהילחם על פיסת מוזיקה מטופשת. זה לדעת שכל הופעה אתה שר כאלה שטויות, ואף אחד לא מבין את הבדיחה, אבל הם עדיין יהיו בקטע. זה היה נורא מצחיק. ואם משהו מצחיק אותך כל כך, תעשה אותו כמה שאתה יכול. היום אני רואה את הילדים שרים בהופעות היפ הופ. לראות את הפאשן בעיניים. אתה רואה את האהבה לז'אנר, ואתה יודע שבנינו תרבות. נכון, היינו עוף מוזר. נכון, היינו כשאף אחד לא הבין מה אנחנו עושים. נכון, זה היה גיהנום. נכון, זה היה ממש כיף. נכון, זה היה ממש מצחיק. אז אני יכול להסתכל על שנות ה־20 שלי ולהגיד שעשיתי משהו מדהים. עשיתי את זה עם החברים הכי טובים שלי, ולא הייתי מחליף את זה בשביל שום דבר בעולם".

"תמיד חשוב לשמור על ראש פתוח, נראה אתכם בסיבוב מניאק"
מתוך "מדביקים אתכם לקיר", פי.אר טרופרז