אליאב הוא זוכה ראוי. הניצחון שלו בגמר הוא לא פחות משוד

נתחיל מהסוף: אליאב זוהר הוא הכוכב הבא של ישראל, ואי אפשר להגיד עליו שהוא לא ראוי לתואר הזה. מדובר במוזיקאי באמת מחונן, שהצליח לייצר תקדים בפופ הישראלי – להיט תוך כדי עונה של "כוכב נולד"/"הכוכב הבא" (היו שירים מקוריים מוצלחים, דוגמת "נרדם על החולות" של ג'קו אייזנברג או "בדיוק כמו פעם" של ישראל בר-און – אבל הם לא חצו את גבולות התכנית). אם בריקאפ הקודם סיכמנו שהטרנד של העונה הזו (ואולי בכלל של העידן הנוכחי) הוא מוזיקאים מגובשים שכבר סגורים על מי הם ומה הם, ו"הכוכב" הוא בשבילם מקפצה לעוד קהל – הרי שאין מגובש מזוהר, ובבחינה הזאת זה ניצחון מוצדק.

ואחרי שכל זה נאמר: ככל שאנחנו שופטים את גמר "הכוכב הבא", מדובר בלא פחות משוד. עוד מעט אני אנתח את כל ארבעת המתמודדים שהגיעו אל קו הסיום, אבל צריך לומר את זה – אליאב לא היה המבצע הטוב ביותר שעלה על במת הלייב פארק אמש. שני הביצועים שלו, גם ל"ים של דמעות" וגם ל"מיכל", בעיניי לפחות היו פחות איכותיים ממה שלמתחרים שלו היה להציע. מיטב שרמן הפסידה בגדול (רק 23%, בסופו של תהליך, הצביעו לה), אחרי שני ביצועים פגזיים, וסיימה רק שלישית בסופו של דבר – למרות שלפחות לטעמי, היא היתה ראויה יותר לזכות.

לאורך שנים, מעמד הגמר היה כמעט אירוע טקסי. אירוע שבסופו של דבר, הזמרים מגיעים אליהם במיטב מחלצותיהם, שרים ביצוע אחד מרטיט לב – וכולנו ניגשים לתוצאות ולהחלטה הסופית. כאן, גם בגלל המבנה המפותל של הגמר (וגם בגלל הרמה המאוד גבוהה של המתחרים, לדעתי לפחות) – הגמר היה דרמה בפני עצמה. שני ה"חצאים" נגמרו בהפרשים קטנים מאוד (כולל רגע עצום של אסף אמדורסקי, שבחר לתת "אדום" לאליאב, ובעצם להוריד אותו לקרב ההישרדות), ואליאב שהיה על סף הדחה בשלב מוקדם יותר, סיים בתור המנצח הגדול. מבחינה ספורטיבית – היתה פה דרמה גדולה. האם המוזיקה ניצחה? אני בספק.

בדו קרב הראשון ליבי פנקר שלפה את "זיקוקים" של משה פרץ (כולל הסצנה שנבחרה בקפידה – שבה פנקר מגיעה לבית של משה פרץ, כדי להודיע לו את זה. למה זה לא קרה אצל כל היתר? שאלה טובה) ונתנה ביצוע מצוין. מנגד, דווקא נופיה ידידיה שהרגישה כמו פייבוריטית אפילו לזכייה (לפחות ברמת הבאזז) קצת אכזבה עם הביצוע שלה ל"עכשיו אתה חוזר בחזרה" של מירי מסיקה. התחושה היא, בכלל, שלנופיה היה נכס גדול ביד אחרי העונה שלה (רצופה בשירים מאוד מוצלחים, בנתה לעצמה דמות) – והיא קצת שרפה אותו עם בחירות לא טובות. מכל מקום, דווקא נופיה ניצחה בפוטו פיניש ועלתה לשלב הסופי.

בדו קרב השני מיטב הלכה עם "ניצחת איתי הכל" של עמיר בניון – ביצוע גמר קלאסי, שיר אצטדיונים מפואר – והתעלתה, לדעתי, על שני הביצועים הקודמים. מולה, הבחירה של אליאב היתה שגרתית, משעממת ואפילו קצת מפתיעה כשחושבים על מישהו חדשני כמוהו – "ים של דמעות", קלאסיקת כוכב נולד, השיר שאיתו נינט זכתה לפני 19 שנה בניצנים. יש משהו קצת עצוב באמן מגובש כמו זוהר, שצריך לבחור שיר כל כך מוכר ולעוס כדי להתמודד (כולל הפאוזה הכל כך צפויה לפני הפזמון האחרון). אבל זאת לא הבחירה השמרנית הראשונה שלו. מיטב עלתה מהדו קרב הזה (בהפרש מזערי), ואליאב נשלח לקרב ההישרדות מול ליבי.

האמת היא שלפחות מבחינת הצבעת הקהל, זה לא היה כוחות ביניהם – ודי כצפוי, אליאב ניצח בקרב ההישרדות, כדי לעלות לשלב האחרון מול נופיה ומיטב. ליבי, שכבר הודיעה מראש שבחרה לשלב הזה את "לאורך הים" של עפרה חזה ז"ל (בחירה נראטיבית קלאסית, למי שהוגדרה בתחילת העונה כ"עפרה הבאה"), הלכה הביתה – ולטעמי לא בצדק. היה לה ביצוע סופר איכותי, והיא הפסידה רק בשל התמיכה הגדולה שאליאב זכה לה.

בדרך, "הכוכב הבא" גילו לנו מי (מבחינתם) המנצח האמיתי של הגמר, של העונה ושל החיים האלה – תמיר גרינברג. כבר דיברנו על האובססיה המוזרה שלהם לזוכה העונה הקודמת, אבל בגמר זה באמת שבר את כל השיאים: בין שני השלבים, הם לקחו את כל ארבעת מתמודדי הגמר (!), אנשים סופר איכותיים שגם הוכיחו את עצמם, לעשות קול שני לבנאדם שזכה בעונה שעברה! יש משהו שמעיד יותר על העובדה שאתם פשוט לא מאמינים בזמרים שלכם?

הנאמבר השני הגדול של הערב – מלבד ביצועי הגמר – הגיע מכיוונם של צמד השופטים, רן דנקר ונינט טייב שפשוט נתנו בראש עם מאש אפ בין "קמתי לרקוד", שיר קצת נשכח של נינה, ו"מלכת הרחבה" – הלהיט הנוכחי של דנקר. אומר זאת כך: מדובר היה בדבר הכי סקסי ששודר בפריים טיים טלוויזיוני, ברמה כזו שאני אפילו לא יודע למי אני נמשך יותר. כן, אמרתי את זה.

ואחרי הנאמברים והספקטקלים, הגענו למאני טיים. בשלב האחרון – שוב – מיטב היתה הטובה ביותר. היא בחרה את "הדרכים הידועות" של שלום חנוך (מנצח גמר קלאסי), שיר רוק באמת אדיר, ועמדה ברף הגבוה שלו. זה היה הביצוע הטוב של הערב, של זמרת על שהגיעה לרגע השיא בכושר הנכון (אם להשתמש במונחי הספורט), והבינה את כללי המשחק באירוע הזה – ביצועים גדולים מהחיים.

מנגד, נופיה שוב הוכיחה שהיא עושה את זה בדרך שלה, אפילו – לטעמי – במחיר של אובדן פופולריות. הבחירה שלה היתה "Calling You" של ג'ווטה סטיל (השיר הלועזי היחיד בגמר), וזה לא היה ביצוע רע – אבל לדעתי, בשלב כל כך מכריע, הבחירה בשיר מ-1987 (שמוכר יותר בתור "השיר מהסרט קפה בגדד") שלא היה איזה נכס צאן ברזל, הוא קצת פספוס. נופיה תמיד תוכל להגיד שהיא הלכה בדרך שונה, וזה העניק לה נקודות בדרך, אבל במעמד הגמר – הכסף מדבר, וייתכן שהבחירה הזו תרמה בסופו של דבר להפסד שלה.

אליאב, לעומת זאת, לא היה מאתגר ולא מקורי ולא נעליים – הוא בחר לעשות מוב "ישראל בר-און", ולבצע בגמר את השיר שפרץ לו את הדרך – "מיכל", שמתנגן עד היום ברדיו ואמלל את חייה של כל מי שנולדה בשם הזה (מוטי ואיתי כבר מחכים בתור). הלך על בטוח, ובסופו של דבר גם קיבל את התמורה במזומן. ואז, אז הגיעו התוצאות – והיוו דרמה משמעותית, כאשר מיטב שרמן זכתה רק במקום השלישי! נופיה ידידיה נבחרה שנייה (למרות גמר לא טוב, מה שאפילו עוד יותר מעיד על הפוטנציאל המפוספס) ואליאב זוהר לקח את כל הקופה.

הזכייה של אליאב ב"כוכב הבא" היא המשך ישיר של הזכייה של טליה עובדיה בשבת – עוד הוכחה לכך שקמפיין מאורגן היטב, בתוספת להיט רדיו גדול, חזקים יותר מהביצועים בעונה עצמה. קשה להגיד שזה היה גמר אידיאלי של אליאב – שני הביצועים שלו היו פחות טובים מביצועים במהלך העונה (למשל, "שער הרחמים" בחצי הגמר), וגם הביצוע של "מיכל" לא עמד בסטנדרט של השיר המקורי. ובכל זאת, הוא ניצח בהפרש גדול – פשוט בגלל השילוב הזה, בין כוח ציבורי חזק ללהיט שלא יוצא מהראש.

בסופו של דבר, גמר "הכוכב הבא" אולי העניק לאליאב זוהר מיליון שקל – אבל הקריירה שלו לא היתה תלויה בזכייה שלו. סביר מאוד להניח שאנחנו נמשיך ונשמע מכל אחד מהמבצעים, כי זה הטרנד של העונה הזו: אמנים שמגיעים מוכנים, ומחפשים את הקהל. נופיה כנראה תפתח קופות בבארבי, מיטב תנסה את דרכה בעולם הרוק, ליבי תהפוך למאמי הלאומית הבאה – ואליאב? הוא אף פעם לא היה הכוכב "הבא". הוא הכוכב הזה. אתמול בראשון לציון, הגיעה רק החותמת הסופית.