ריקאפ "חתונה ממבט ראשון": פרק לא מספק, ועם טעם לוואי דוחה
אם הפרק הזה היה עמוד פייסבוק, הוא היה "כל ההזויים עלי". ליעד ולימור על הקרשים בדרמה על פארש, משה מראה סימני הפחדה ומתבשל בעצבים של עצמו עד למצב קונפי ורק קטיה וליאור מספקים לנו קרן אור. אה, רגע, שכחנו שרפאל ועידית כאן, ונראה שגם עורכי חתונמי
הכוכבים של הפרק הזה של חתונמי: הכלב ריי, אח של משה, חברה של עידית, עוגת הפס של ליאור. אם הפרק הזה היה מנה חמה, הוא היה קוסקוס: לא מספק, מתובל מדי, משאיר טעם לוואי דוחה. אם הפרק הזה היה עמוד בפייסבוק, הוא היה "כל ההזויים עליי". אז נתחיל עם הזוג האחד שלא נופל להגדרה הזו.
קטיה וליאור לא סיפקו הפעם חומר טלוויזיוני מעניין, אבל החיבה ההדדית ונטולת הקונפליקטים שלהם מאזנת את ה"מה לעזאזל" של שלושת הזוגות האחרים בפרק. קטיה לומדת לקראת ניתוח חשוב. ליאור תומך בה. היא קמה לניתוח לפני אור ראשון, ליאור שם לחלוק איתה סופגנייה. כשהיא חוזרת, מלאה התרגשות אחרי השתלה שתאפשר לילדה קטנה לשמוע בפעם הראשונה ("אין מה לעשות, אני אוהבת אוזניים"), הוא שם להתרגש איתה – עם דרינק ופרחים.
לא רק ששניהם מסתדרים טוב, אף אחד מהם לא מתנדב לחרב את הקשר המתהווה מסיבות קטנוניות, וזה לגמרי לא מובן מאליו בעונה הזו. קטיה חושפת את האושר והשלווה שההתאהבות ביניהם מעניקה לה. ליאור מביע חששות כנים ומקסימים שכל הטוב הזה, שהגיע כל כך מהר, ייעלם באותה קלות, אבל קטיה מוצאת את המילים הנכונות כדי להבהיר לו שהיא לא הולכת לשום מקום ושהיא יודעת שגם הוא בעניין ממש כמוה.
ברגע מבריק של עריכה טלוויזיונית, הפרק מחבר את החמידות הזו לשני הזוגות הפחות יציבים של הפרק. מונטאז' התעוררות בבוקר מחבר בין ליאור, שחותך פרוסות עוגה פוטוגניות לו ולקטיה, עם ליעד שמתעורר לבדו על הספה ואז עם חדר השינה של מאי ומשה, חורפים לצלילי שעון מעורר. משה התלונן שמאי שמה יותר מדי שעונים מעוררים ומפריעה לשנת היופי שלו, אז מאי עברה לשיטת הרטט ולא התעוררה בזמן. רגע אחר כך קולגה או בוסית קשוחה במיוחד נוזפת בה על שאיחרה בבוקר. מאי מסבירה את הסיטואציה מול "אישי היקר", הקולגה משיבה "ממי את מפחדת יותר, מ'אישי' או ממני?".
כדי שמאי תוכל להכריע באופן שלם בסוגייה הזוו, משה מספק לה תצוגת תכלית של יכולות ההפחדה שלו. מאי ומשה מרשים לעצמם להיכנס לריב כששניהם רעבים, טעות נפוצה שלרוב מתקנת את עצמה אחרי ארוחת בוקר. הבעיה היא שהמריבה עוסקת באיפה ללכת לאכול – משה רוצה להסתובב בכיכר רבין או דיזינגוף ומאי מתהפכת עליו ומתעקשת ללכת למקום שונה ומיוחד. נגיד, יפו. משה מתלונן על הפקקים כאילו הוא זה שנוהג, ומנצל את נסיעת המונית כדי להתבשל בעצבים של עצמו עד למצב קונפי.
ביפו משה בוחר לעצמו פינה ציורית לעשות צרות, מתיישב ומתחיל למלמל את המנטרה "אני לא מתכוון לריב איתך", משפט פתיחה ידוע למריבות. מאותו רגע והלאה כל דבר שמאי עושה או לא עושה נאסף למטרות שימוש נגדה בבית המשפט. משה מספר בקריינות על בעיות השליטה בכעסים שלו – בעבר הוא היה משחרר את כל הארס על הסובבים אותו כשהיה מתעצבן, אז היום הוא לא מעוניין להתקשר כשהוא כועס. הבעיה – גם להגיד "אני עצבני, תני לי שעה-שעתיים להירגע" זה לתקשר מבחינתו.
משה חושב משום מה שמאי והוא נמצאים "מספיק זמן ביחד" (?????) כדי שהיא תבין את כל זה לבד, ותבדוק איתו מתי לחזור בטלפתיה. עונשה של מאי הוא נאום תוכחה מטריד ממש – היא מואשמת בשימוש בטון תקיף, בהתנהגות קורבנית וכנראה גם ברצח ארלוזורוב. הכל בזלזול דוחה – אבל בטון רגוע, כדי שמשה יוכל לשקר לעצמו שהוא מתנהג בנימוס.
והיופי הוא שרק בתחילת הפרק מאי הסבירה שמשה הוא בדיוק מה שהיא ביקשה "בפן האישיותי", גבר שיהיה גם רגיש ומחובר לצד הנשי שלו, שלא מפחד לעשות יוגה או לבכות. יש מצב שהיו צריכים לשדך אותה לליעד בכלל? לפחות בקטע של היוגה והבכי הוא מסודר.
אז בינתיים בגזרת ליעד ולימור המצב על הפנים – לימור חוזרת מהמידברן מאושרת ואז מגיעה הביתה ונזכרת מי נמצא שם. הפרק הזה מבהיר היטב מה בעצם הבעיה של שני אלה – הצורה שבה הם תופסים "שפת אהבה" שונה באופן מהותי. ליעד חושב שלטפל ולעזור לצד השני, גם אחרי מריבה, זו דרך הבעה לגיטימית של דאגה ואהבה. הוא מכין ללימור קפה – שהיא מסרבת לשתות – ואוכל – שעם כל ביס ממנו היא רק נעשית יותר כועסת, כי ליעד לא הגיש לה את הארוחה עם חיוך חם ואוהב.
בשיחת הנפש התורנית שמתרחשת אחר כך מסתבר שהכל חוזר לילדות (היי פרויד) – אבא של לימור היה "שם כסף על השולחן", אבל לא היה נוכח ברמה הרגשית. ליעד מעודד את לימור לשתף את הרגשות שלה, גם המכוערים והקשים, כי הוא רוצה לדעת מה מפריע לה ואיך להימנע מהדברים האלה. כל הסיטואציה נותנת וייבים של גישור בבית ספר יסודי, אבל מסתבר שזה בדיוק מה שהיה צריך כדי שהם יוכלו להנות ביחד למשהו כמו חמש דקות. בסיום הפרק הם מחובקים על שפת הים ומנשנשים רוגלעך, ולשם שינוי אף אחד לא נעלב או טוען שברוגלעך הזה אין מספיק אמפתיה והבנה.
אה, וגם רפאל ועידית פה. הם עברו לגור ביחד. הם מנהלים את הסמול טוק המשעמם בעולם, מארחים את חברה של עידית לארוחת ערב ישראלית של טוסטים וביצים קשות. הם מתחממים זה אל זו סביב אהבה משותפת להומור מז'אנר "אשתיייייי". הם מקבלים אפס בכימיה ומעט מאוד זמן מסך. ובצדק. למרות כל זאת הם מתעקשים להגיד כל שנייה שבעצם יש תחושה נינוחה ושהם "אופטימיים". חבר'ה, יש קבוצה בפייסבוק, קוראים לה "אבא פגום", נראה לי שתהנו שם.