אל תהיו זרים: תיאטרון בן 30 מזמין אתכם לדייט חד פעמי בתל אביב

תיאטרון קליפה, מהכוחות החשובים הפועלים בחזית החדשנות הבימתית בעיר, חוגג 30 שנה ויוצא בחודשים האחרונים לסדרה חגיגית של אירועים פרפורמטיביים, תלויי מקום וחד פעמיים, המתקיימים בלוקיישנים משתנים ברחבי העיר תחת הכותרת "שדות זרים". השטחים הציבוריים, הרחובות, מרכזי התרבות והקהילה, הופכים לבסיס ליצירה הנובעת מהאדריכלות, התוכן והסיפור הייחודי של כל מקום.

>> עיר פתוחה: בואו לראות את המבנים הכי מעניינים בתל אביב מבפנים
>> באתונה פגשתי את התינוק היווני של כולי עלמא ובית רומנו // טור אישי

מחרתיים (חמישי, 8.5, 18:00) תתקיים ההופעה הבאה בסדרה, "שדות זרים – מרכז תרבות גלילות", ערב אחד ויחיד של שירה, תיאטרון, מחול מודרני, אמנות פלסטית, פרפורמנס, ריקוד מזרחי, סלפסטיק, כתיבה, בוטו, מוזיקה אלקטרונית, אימפרוביזציה, מחול סופי, בלט, סאונד, אופרה, משחק, ציור וקרקס במבנה היפהפה של מרכז התרבות הקהילתי בשכונה הצפונית החדשה. כל הפרטים והכרטיסים כאן.

 

לרעות ולראות בשדות זרים // עידית הרמן

"שדות זרים" הוא קונספט אומנותי שנוצר כדי שנוכל לחגוג 30 שנים לקבוצת קליפה עם קהל ועם העיר תל אביב בה אנו פועלים. תיאטרון קליפה מתמחה במופעים תלויי מקום משחר היווסדו, ואין דבר יותר חשוב בעיניי כעת מאשר לאפשר לאנשים חוויית שחרור מסוימת במרחבים ציבוריים, בתוך מה שאנחנו עוברים במקום הזה. 

מדובר בסדרה. לא דבר מוכר בתחום התיאטרון, בו כל הצגה עולה ואז רצה לה בריפיט עד שגוועת ויורדת. ב"שדות זרים" קליפה מזמינה (שונאת את המילה משתלטת) למקומות ציבוריים חדשים או פחות מוכרים בעיר, ויוצרת אל תוכם מופע מותאם לחלל, לתפקידיו ולתכניו במהלך ימי עבודה ספורים. ההשראה למופע נולדת מתוך ההיסטוריה, האדריכלות, השימושים וההקשר של המקום, בשילוב עם התחושה המשתנה העולה בכל חודש שעובר כאן בארץ. כל מופע הוא ייחודי וחד פעמי ועולה רק לערב אחד ולא חוזר לעד. בכל פעם שאנו יוצאים לרעות בשדות זרים, נוצר שדה פעולה אומנותי חדש, המשלב יוצרים מתחומים שונים ודרכי פעולה מגוונות.

זו בעיניי דרך נהדרת לחגוג – לצאת מהבית למקום לא מוכר. מלבד זאת, יצירה תלויית מקום היא הז׳אנר האהוב על רוב היוצרים בקבוצה וגם עלי. ההתעסקות במקום ובמה שהוא יכול להציע החלה אצלנו זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה. תאטרון קליפה נטמע לגמרי בעשרות פעילויות הפגה יצירתיות למפונים בדרום, במהלכן הגעתי לערבה להעביר כמה סדנאות. פגשתי שם יוצרים מוכשרים, עמם העליתי כמה מופעים בלוקיישנים הכי מעניינים שניתן לדמיין במדבר, וזה פשוט עשה חשק ליצור כאלו במרחבים אחרים, אורבניים. כל מופע נבנה ומוצג במהלך שלושה ימי עבודה אינטנסיביים, לאחר תקופת למידה וחקירה של המקום לו הוא מיועד.

כשהבנתי שהמלחמה הופכת למציאות החדשה כאן, פעולה כזו נראתה לי כמו משהו טוב לעשות גם עבור העיר ועבור אנשיה. השאלה ״מה צריך עכשיו?״ ממילא מנחה אותי ביצירה כבר לא מעט זמן. תהליכי יצירה אינטנסיביים עובדים עבורי די טוב. אני עובדת מאוד מהר בחזרות מול אנשים וככל הנראה חובבת גם את הסכנה שבדדליין הקרב. בתהליכים מקוצרים יש להביא את ההשראה גם אם נדמה שאיננה. לפעול ולהאמין שהיא תבוא. זה אימון שנראה לי חשוב. תהליכים כאלו מהווים עבורי חופשה רצינית מהרצינות שבתהליך ארוך. בעת זו, ההנאה שלי, של היוצרים לצידי, ובראש ובראשונה של הקהל – היא מפתח לכל.

לא נראה שניתן להביא אנשים בישראל של היום למצב תודעתי בו יוכלו להתבונן באומנות ולהבין אותה, ללא רגיעה והנאה תחילה. כולנו חווים טראומה מתמשכת ושפת הסמלים של האומנות חסומה מאחר והיא לא עונה על צורך הישרדותי מיידי. אז כיף בשדות זרים. יש אוויר כנתון בסיסי. יש חופש. ואז אפשר להתפנות לחשוב. 

חד הפעמיות של כל פרק בשדות זרים וזמן העבודה הקצר במתכוון, מוציאים מהיוצרים והמשתתפים עבודות חזקות וברורות. אני נהנית להנחות וליצור את הפרויקט ובזמן הזה, בו אין כאן שום עתיד ברור – הנאה היא עבורי חוק יסוד ליצירה ולחיים. עצם הנדודים בעיר והמפגשים עם אזוריה ותושביה השונים מאוד זה מזה, מאפשרים לי לצאת מאזור הנוחות של הסטודיו ודווקא היציאה מאזור הנוחות היא סוג של נחמה. 

שדות זרים נוצר בכל פעם מחדש, בשלושה ימי עבודה אינטנסיביים בהם חבורת יוצרים מקליפה ממש חיה במרחב ציבורי ויוצקת אליו חוויה ייחודית, שמתהווה לכלל עוצמתה רק עם קהל. החוויות האלו מיועדות לרוב לכ-200 אנשים. בין המופעים שכבר יצרנו בסדרה היו "שדות זרים – מידטאון", מסע אורבני חוויתי לאורך כקילומטר במרחב הציבורי המנוכר של מגדלי וטיילת המידטאון; "שדות זרים – בית השידור" זרק את הקהל אחורה בזמן לראשית ימי הרדיו ואל תוך מסיבה פרועה במקום ממנו שודרה הכרזת העצמאות; "שדות זרים – המרכז לתרבות מונגשת" היה חוויה סנסורית מרגשת, מתווכת ומלאת הנגשות, שהותאמה ללקויי ראייה ועיוורים שרעו איתנו בשדות והובילו את הרואים. 

האמת היא ש"שדות זרים" הוא בעצם גלגול מתקדם של המופע האהוב עלי בכל השנים האחרונות, ואולי גם האכזבה והקושי הגדולים ביותר שנחלתי בשנות יצירה רבות. ״השדה״ נוצר עבור פסטיבל ישראל 2019, הזמין את הקהל להתבונן מגג מרפסת בבניין עיריית ירושלים על ההתרחשות האורבנית היומיומית בכיכר צה"ל, אחד המקומות הטעונים והסואנים בארץ, כאשר לקהל אין שום מושג מה מבויים ומה לא, מי מעוברי האורח הרבים הם ניצבים שנקלעו לסיטואציה ומי פרפורמרים, מה אמיתי ומה בדיוני. 

"השדה" בחן את היחסים בין קהל למופיעים, תוך טשטוש הגבולות בין תיאטרון לבין המציאות שסביבו. בין נזירה לבחור שיצא לג'ונינג, בין אדם הקורא ומאכיל עשרות חתולים ליד חומת העיר העתיקה למג"בניקים עצבניים. המופע היווה דוגמה לעבודה תלוית מקום שבה המיקום האורבני והחיים היו חלק בלתי נפרד מהיצירה ומהחוויה של הצופים וגם הכתיב את מהלכה. זו בעיני אחת היצירות הטובות שיצרתי ולצערי מעטים מאוד צפו בה. 

ב-8.5 יעלה המופע הבא בסדרה החגיגית שלנו – "שדות זרים – מרכז תרבות גלילות". 18 יוצרות ויוצרים ממגוון תחומי אמנות (מחול על כל סוגיו כולל ריקודי בטן, תיאטרון שהולך רחוק עד למפגש עם השחקן האחרון בסוגה זו, מוזיקה הנעה בין להיטי ראשית הזמר העברי ועד לאלקטרו גלאם אוונגרד), וכל אלה יתאחדו למופע שקיעה שמתחיל בשש ותם עם רדת השמש. מרכז גלילות הוא מרכז קהילתי מהחדישים, היפים והמשוכללים בארץ. הוא נמצא בקצה הצפוני ביותר בתל אביב-יפו ולאחריו שדה אחד בלבד הנפרש פתוח לפני שמתחילה כבר הרצליה פיתוח.