מאז שנגמרה המלחמה וכמעט כל החטופים הושבו הביתה (לא שוכחות את רן גויאלי), יש תחושה באוויר שאמור להיות טוב יותר, קל יותר, נעים יותר. אבל בעצם עדיין יש חור בלב ותחושה ששק כבד תלוי על הגב, ולא ברור איך ומתי נצליח להניח אותו בצד, לרוקן ממנו חלק מהמשקל.

הסיבה היא שבמשך שנתיים של מלחמה הייתה מטרה אחת לנגד עיניינו, המטרה החשובה מכל: הצלת חיים.היינו בטוחים שכשנגיע ליעד הזה, כל השאר יהיה פינאטס, יהיה בר טיפול, יהיה לו את הזמן שלו. ואז החיים פה, כרגיל, מכים בנו בחוזקה. ומתברר שאותה ממשלה שדואגת למלך ולא לממלכה, שהעם הוא לא הראשון על סדר היום שלה, שהפקירה לפני המלחמה ובמהלכה – הממשלה הזאת עדיין כאן, וחופש הפעולה שלה גדול אפילו יותר מתמיד.

"החזית הוורודה". צילום: Maria Voroh

ואז מחלחל הייאוש, הייאוש הגדול, שהלך והתפתח ודגר בליבנו ובגופנו מיום הקמת ממשלת החורבן, עד השבעה באוקטובר ובשנתיים האחרונות. הייאוש שלא נצליח לתקן, שלא יכול להיות כאן טוב יותר, שהמדינה הלכה רחוק מדי, שאנחנו מעט אנשים, שהדמוגרפיה, שהפילוג, שהקיצוניים שולטים בשיח, שהכל יקר מדי, שצריך לעסוק בלסגור את החודש, שאין עתיד כאן. כל הקולות האלה מציפים אותנו, ויש מי שעוזר, מטפח, מעצים אותם.

אבל האמת היא שבשלוש שנים של ממשלת פושעים, הצלחנו, העם, לעצור את רוב החוקי ההפיכה המשטרית שניסו להעביר כאן. הצלחנו לצאת בהמונים לרחובות להשמיע את הקול הדמוקרטי-ליברלי שלא מוכן לוותר על מדינת ישראל. הצלחנו להתמיד במאבק אזרחי נחוש שלא נראה כמותו לאורך ההיסטוריה של העת האחרונה. הצלחנו להביא להשבת החטופים (אם נשיא ארה״ב אומר את זה, מי את שלא תאמיני?).

צעדת החזית הוורודה ברחוב דיזנגוף, יוני 2023 (צילום: נועה רטינסקי/שאטרסטוק)

חשוב מכך: הצלחנו לשים במרכז השיח הציבורי נושאים שאף אחד מאיתנו (האנשים הפשוטים) מעולם לא חשב שידע לדבר, להסביר, לנהל עליהם דיון מושכל. הצלחנו לבנות מחנה שיש לו קווים ערכיים משותפים, שלא מפחד לדבר על שיוויון, סולידריות וכן, גם על שלום. הצלחנו להקים ארגוני חברה אזרחית שהיו נחוצים כל כך כשהממשלה פשטה את הרגל ברגע שהכי היה צריך אותה, ולעזור, להיות, לעשות אחת למען השני ואחד למען השנייה.

הצלחנו להיות עם שמתחיל ללכת.
אנחנו בחזית הוורודה מאמינות שקהילה היא כוח, היא המנוע לשינוי, היא הדרך שלנו להצליח להמשיך במאבק נחוש כל כך הרבה זמן, היא הדרך שלנו לעבור אירועים טראומטיים כמו השבעה באוקטובר ולהמשיך לפעול. אנחנו מאמינות שידע זה כוח, שאם נשתמש בו נכון נוכל לשנות דעות, לשנות את השיח הציבורי ולעצב את פניה של מדינת ישראל.

מוכרחים להיות שמח. יניב סגל (במרכז) וכלנית שרון, מובילי "החזית הוורודה" (צילום: Maria Voroh)

בואו לשפוך איתנו אור על נושאים בוערים ביום יום שלנו, נושאים שיכתיבו (בין עוד כמה) את מערכת הבחירות הבאה שהכי חשוב שנהיה מוכנות אליה.ביום רביעי הקרוב (24.12, 19:30, מיינדספייס תל אביב) נתכנס לערב שכולו אור:נשפוך אור על כלכלה וחברה עם עו"ד לינור דויטש, מייסדת שו רביתפה ומנכ״לית לובי 99, נשפוך אור על הקול הערבי בבחירות עם ינאל ג׳בארין, מנהל המחלקה הציבורית ביוזמות אברהם, ונשפוך אור על מאבק ותקווה, איתנו, החזית הוורודה. כל הערב יהיה מלא בוורוד, אור, שתייה כיפית ונשנושים, ומה שכולנו צריכות עכשיו: המון המון תקווה.
>> החזית הוורודה: שופכות אור, רביעי 24.12 19:30, מיינדספייס, אחד העם 54 תל אביב.פרטים וכרטיסים כאן

• טור דעה
• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו
• החזית הוורודה