תאגיד השידור הישראלי, שאוטוטו חוגג תשע שנים להיווסדו, הוא דוגמא נדירה יחסית שבה גוף ממשלתי עושה את העבודה שלשמה הוא נדרש. אבל כמו שכתב יהלי סובול – לכל אחד יש רגעים של שפל. ואתמול נפלה שלהבת אדירה בארז שנקרא חטיבת החדשות של הערוץ הממלכתי. זה קרה במהדורת השבת, אותה מגישה איילה חסון, בכתבה של כתבת המשפטים והתחקירים שלי טפיירו. בכתבה בת כמעט 18 דקות (!), סוזי ממדוב גללה את סיפורה האישי – זה שמתחיל בגילוי בגידה, ובסיומו היא הרימה נשק חם על בעלה שבגד בה.
>>

זה סיפור נורא. לא הייתי רוצה להיות בנעליו של אדם שנבגד ע"י אדם אחר, בטח אם האדם הזה הוא בן זוגה במשך שנים, והשניים התחתנו והביאו ילדים לעולם. מצד שני, זה גם סיפור פלילי די חד משמעי – אישה שחוטפת את הנשק של בן זוגה, מאיימת איתו עליו ואז יורה לכיוון רכבו. מה שמעלה את השאלה המתבקשת – מה הסיבה שתאגיד השידור הישראלי מספק לה במה נרחבת ונכבדה כל כך לשטוח את בקשת הרחמים שלה? ועוד תחת הכותרת הצהובה "הרומן שהסתבך"?

לסיפור של ממדוב, לפחות כפי שטפיירו הביאה אותו למסך, היה נראטיב ברור – מדובר באישה נורמטיבית (מילה שחזרה שוב ושוב, כאילו מצביעה שזה אירוע שיכול לקרות לכל אדם) שקיימה בית מלא, עם בעל אוהב, ילדים, עד ש"לקחו אותה לקצה". עד שמישהו עשה משהו שגרם לה "לראות הכל שחור", כדבריה, ולעשות מעשה נורא. היא כמובן מצטערת על מעשיה, ומתנצלת בפני כל העולם ואחותו, אבל המניפולציה ברורה ומובהקת מציבה את צופי התאגיד מנקודת המבט של היורה, שבמסגור האמפתי של טפיירו הפכה לקורבן המסכן, האישה הנבגדת שבסך הכל איבדה עשתונות. אופסי, הרמתי אקדח לא שלי ויריתי, אבל הייתי עצבנית אז אפשר להבין אותי.

שני המרואיינים היחידים בכתבה היו ממדוב עצמה, ופרקליטה עו"ד רותם כהן, שוודאי היה יוזם הכתבה. הם, כמובן, רק הגיעו לכתבה כדי להגן על התיק שלהם. זו זכותם, כמובן, אבל השאלה העיתונאית היא איך הסיפור ממוסגר – ובמקרה דנן, הובא רק צד אחד כמעט מבלי להפריע לו, והגרסה שלו לא זכתה לשום עימות, אתגר או סתירה. הצד של האדם על חייו איימו כלל לא הופיעה. מבחינת טפיירו, כך עולה מהכתבה, בגידה היא אקט חמור יותר מניסיון רצח או איום עם נשק חם, כאילו אנחנו חיים בטלנובלה. זו סך הכל איזה נורמטיבית ש"עשתה טעות אחת".

מה תפקיד התקשורת במקרים מהסוג הזה? האם כל צד צריך לקבל במה שווה בפני המיקרופון? ובכן, אני אפילו לא צריך להיכנס לשאלה הזו, כי בתאגיד עצמו כבר פתרו אותה בעבר. יש כבר תקדים, ולא במקרה הוא מערב את טפיירו עצמו, שלפני חמש שנים ראיינה במהלך מהדורת הערב ב"כאן 11" את אביעד משה, הגבר שניסה לרצוח את זוגתו שיה איסקוב, ובאותו הזמן היה במעצר לקראת משפט. חומרת המעשים שלו כמובן גדולה מזו של ממדוב, אבל מעמדו המשפטי היה זהה.

גם שם, כמו בכתבה שראינו אתמול, משה ופרקליטו קיבלו פיתחון פה מוחלט לשטוח את גרסתם מבלי שלקורבן ניתנה זכות התגובה, וגם אז זה הרגיש בעיקר כמו קמפיין יח"צ פומבי לבסס את גרסת התוקף. הדבר המדהים הוא שוועדת האתיקה הפנימית של תאגיד השידור בדקה את המקרה, ומצאה שהיה שם "כשל ערכי": "הוועדה ממליצה לפיכך לערוך השתלמות לעובדי התאגיד על שידור ראיונות עם נאשמים ומורשעים בעבירות חמורות", נכתב ב"עין השביעית ב-31.1.2021, "ולנקוט להבא משנה זהירות בטרם שידור ראיונות שכאלה".

איזה זהירות ואיזה נעליים. אותה כתבת, אותו ערוץ, אותו פאול עיתונאי ברוטלי שנותן במה נרחבת לנאשם לגלול את סיפורו ולקבל יחס מלטף והזדמנות לנגן על מיתרי הרגש של הצופים. האם גם הנאשמים בירי פצצות התאורה לעבר בית ראש הממשלה או הפצ"רית – אירועים בהם עסקה איילה חסון בפאנל שלה אינסוף פעמים – גם זכאים לאותו טיפול? האם גם הם יכולים לפרוש את משנתם בערוץ הציבורי, לספר שהם אנשים נורמטיבים שעשו מעשה, עוד לפני הגעתם בפני שופט? אולי בתאגיד ראוי שיפנו להציץ בקוד האתי שהם עצמם יצרו, ואף תיקנו בגלל טפיירו.

• ביקורת טלוויזיה
• חדשות
• כאן 11
• המסך