שאלתי את חבריי אם נפגעו מינית. הגיע מבול של פניות

לפני כחודש, במהלך שיחה עם בחור שהכרתי, הוא סיפר לי על מקרה אונס איום שהוא עבר. הסיפור היה קשה וברור, כזה שלא ניתן היה לפקפק בחומרתו. לאחר התגובה הרגשית והמכילה שאלתי אותו: "אז, עשית עם זה משהו? התלוננת?". הוא ענה בצורה אדישה באופן מפתיע ואמר: "לא, למה? ככה זה אצלנו (בקהילה) אתה יודע, זה ברגיל". התשובה הכעיסה אותי, בעיקר כי היא הייתה מדויקת להחריד. הרי כמעט בכל פעם שנושא הפגיעות המיניות עולה בשיחות שלי עם אנשים מהקהילה, הם יוכלו לספר לי לפחות חוויה אחת שהם עברו. לעתים לא רחוקות החוויות מסופרות בטון אדיש של "ככה זה". 

מתוך עמוד האינסטגרם 'תורנו'

כשהתחילה תנועת ה-MeToo ברמה הארצית סופרו אינספור סיפורים קשים. נשים אמיצות חשפו את הסודות והטראומות שלהן והתוקפים החלו לשלם מחיר. התנועה ממשיכה בכל הכוח וטוב שכך, כי הדרך עוד ארוכה. אך דבר אחד זכור לי במיוחד, כיצד להט"בים הגיבו לסיפורים, הזדעזעו מיחסם של גברים לנשים ובעיקר התבוננו. התבוננו מהיציע; צפו במתרחש כאילו שמדובר בתופעה חריגה וזרה שאינה נוגעת להם. כך מהפכת ה-me too כמעט ופסחה לחלוטין על הקהילה הגאה, שלכאורה אמורה לייצג נאורות וקידמה. דווקא היא נותרה מאחור. 

ההטרדות המיניות נותרו דבר שבשגרה וחלק אינטגרלי מהתרבות הגאה בתל אביב ומחוצה לה, עד כדי כך שהם כבר לא נתפסים כבעיה. חיי לילה, סאונות, תרבות הגריינדר – כל אלה הפכו לכר פורה להטרדות ותקיפות מיניות. לקהילה הגאה יש אופי ותרבות משלה, מה שמצריך התייחסות ממוקדת – מבלי לגרוע מהמאבק בשאר האוכלוסייה. הקהילה ברובה מתאפיינת בתרבות ליברלית, משוחררת ובעלת רמה גבוהה של חופש מיני. חופש מיני הוא דבר חיובי מאוד, אך דווקא החופש המיני הוא זה שמחייב יותר מודעות והצבת גבולות. לבחורים ובחורות שרוקדים במועדון בלי חולצה יש את הזכות למרחב בטוח בדיוק כמו כל אדם בכל סיטואציה, על אחת כמה וכמה עם מעורבים גם סמים ואלכוהול בסיטואציה. כמו גם בחור שלא "חייב" שום דבר לבחור אחר שהכיר בגריינדר והזמין אותו אליו הביתה.

מתוך עמוד האינסטגרם 'תורנו'

לפני כשבועיים העליתי באופן ספונטני שאלה פתוחה לסטורי באינסטגרם האישי שלי. ביקשתי מלה"טבים לספר לי על מקרים בהם הוטרדו או הותקפו מינית. בזמן קצר קיבלתי עשרות רבות של עדויות וסיפורים שונים. כמות מטרידה מאוד של עדויות ביחס לקהל לא רחב מדי שנחשף לשאלה, ואלו עוד היו רק אלה שגם היו מסוגלים לספר ולהיחשף. בנוסף לעדויות התחלתי לקבל גם הודעות של הוקרת תודה ושל תחושת שחרור, מאלה שרק חיכו לשתף משהו שעבר עליהם, גם אם זה קרה עם אדם זר באינסטגרם. לאחר מכן התחלתי גם לשתף חלק מהעדויות בסטורי והחלה להיווצר מעין סולידריות; רבים גילו שהם לא לבד ולא חריגים, ושכמותם יש רבים.

העדויות וההשפעה שלהן לא עזבו אותי והבנתי שזה לא יכול להסתיים כאן. עכשיו, דווקא בחודש הגאווה, החלטתי להשמיע קול חזק יותר ולחשוף אנשים רבים יותר לסיפורים ולתופעה. השקתי את "תורנו", עמוד אינסטגרם שמציג חלק נרחב מן העדויות ולהעלות את המודעות לתופעה. השאיפה היא שקורבנות יוכלו למצוא מקום להזדהות ולשתף, ושהשאר יסיקו את המסקנות הנדרשות מהמקרים הנוראים שכבר קרו.

איני יודע לאן זה יתגלגל מכאן. כולי תקווה שהפעם יבוא שינוי ממשי ושהמהלך לא יסתיים כסתם עוד קמפיין ויראלי שיישכח. יש לנו הזדמנות אמיתית להתחיל תנועה נחושה וצודקת, שתהפוך את הקהילה הגאה לסביבה בטוחה, מכילה וטובה הרבה יותר.
לעמוד האינסטגרם