כולם רוצים להיות "פאודה" החדשה. אבל לא כולם יכולים

מחלקת הפקות המקור של yes הוציאה תחת ידיה לאורך השנים לא מעט סדרות גדולות, אבל אין גדולה יותר מ"פאודה", סדרה שהפכה לשם דבר (מפה לשם, היא איתנו כבר עשר שנים – ובקרוב תעלה לעונה חמישית), וכמו תמיד בטלוויזיה (וגם בתחומים אחרים) – כשמשהו אחד מצליח, מיד מגיע הניסיון לשכפל אותו; לעשות משהו דומה, שמדבר באותה שפה ויוכל להכפיל את ההצלחה.

>> סיכון מחושב: מדינה שלמה הדחיקה את הרוע עד שהוא דפק לה בדלת
>> מערכות החדשות חייבות לעצור את ריאליטי החטופים. ובדחיפות // ביקורת

וכמו שאחרי ש"חתונה ממבט ראשון" מצליחה כולם עושים ריאליטי שידוכים, וכמו שאם "מאסטר שף" מביאה רייטינג אז פתאום כולם שולפים טבחים, נראה שהטרנד הגדול של הטלוויזיה בשנים האחרונות, בוודאי פוסט ה-7.10, הוא סדרות ביטחוניסטיות קשוחות בתיבול של פרנויה, שבעיקר מבליטות את הסקסיות של הביון הישראלי. "טהרן" היא דוגמא מובהקת לכך, "קשת" ניסתה להיכנס לשוק עם "הראש" בכיכובו של יהודה לוי (שבוודאי תעלה בסוף מתישהו), ועכשיו yes מנסה לייצר את "פאודה החדשה". וקוראים לה "תחריר".

"תחריר", שם לא מקרי, לוקחת אותנו למקום ולזמן מאוד ספציפיים: אנחנו חוזרים 14 שנים אחורה (לא צעירים אנחנו), אל מהפכת האביב הערבי שאחד ממוקדיה היה קהיר – ההפגנות ההמוניות שהובילו לנפילתו של נשיא מצרים דאז, חוסני מובארק, ובמקביל לעליית האחים המוסלמים לשלטון. הסיפור מתמקד בשגרירות הישראלית שנותרה בקהיר, זכר להסכם השלום מסוף שנות השבעים, ונאלצת להתמודד עם מציאות חדשה – מציאות שבה השלום הקר מאיים לקפוא לחלוטין.

"תחריר" מדברת לחלוטין בשפה של "פאודה": הדמויות הגבריות המחוספסות, השב"כניקים והמוסדניקים (כולל יגאל נאור עם רפרנס ברור לראש המוסד מאיר דגן ז"ל), השילוב בין קו העלילה היהודי (הקב"טים בשגרירות) לבין קו עלילה מקביל ערבי (המהפכנים החילונים, במקביל גם דמות מנהיג האחים המוסלמים ומנגנוני הביטחון של מצרים); רואים שנעשה כאן ניסיון ברור ללכת במסלול ש"פאודה" סללה. האם זה עובד? הרבה פחות.

מה שהכי בולט ב"תחריר" זאת העובדה – אם בכל זאת להמשיל לעולם הכדורגל – ש"פאודה" עלתה להתקפה מהרגע הראשון; היא הכניסה אותנו אל האקשן כמעט מיידית. "תחריר", לעומת זאת, די מסתפקת בשלב הגישושים. ההשוואה ל"פאודה", שנולדה במשרדי השיווק של yes, לא עושה לה טוב. מבחינת האנרגיות, רק בסוף הפרק הראשון משהו באמת מתחיל להתעורר ולייצר עניין – ויש תחושה שקביעת נקודת ההתחלה של הסיפו קצת לוקה בחסר. אפשר היה לספר את הסיפור הטוב של "תחריר" בצורה הרבה יותר עוצמתית. 

ברמת הקאסט – שני השמות הבולטים הם מאור שווייצר (שמגלם את טל) ויעל אלקנה (הגר), וגם הם לא ממריאים בינתיים. בפינת ההברקות, הליהוק של "תחריר" מביא את דינה סנדרסון (לא מישהי טיפוסית לסדרה מהסוג הזה) וגם את ואלרי חמאתי – הישר מהעונה של "הכוכב הבא", שנמצאת כאן בתפקיד קטן ודי חמוד. מי שהכי מביא מעצמו הוא דווקא יגאל נאור, שלא עומד במרכז הסדרה, אבל מוכיח שוב שהוא שחקן ברמות הגבוהות ביותר. 

במבט על, "תחריר" מבטאת משהו שנוגע בטלוויזיה הישראלית פוסט שבעה באוקטובר. כן, כולנו מאוכזבים במידה מסוימת מהגנרלים שלנו, מאנשי הביטחון שהכזיבו – החשבון הזה לא נסגר. לצד כל זה, יש כמיהה ברורה לחזור לימים שבהם הערצנו את אנשי הביטחון עזי המבט, את החסמב"איות הישנה, את הקשיחות ואת "ידנו הארוכה תגיע לכל מקום". אנחנו חיים עכשיו על הפער המתמיד שבין הכישלון המהדהד של השבעה באוקטובר לבין ההצלחה המדהימה של מבצע הביפרים, והתחושה שאולי בכל זאת יש על מי לסמוך.

אחרי 9/11, היו לא מעט יצירות – בעיקר בקולנוע האמריקני – שהיללו את הצבא והביטחון. זה צורך נפשי ברור: בתוך תקופה כל כך כאוטית, לחזור אל משהו יציב שמספק לנו את התחושה שהכל בסדר. עם זאת, אפשר לקוות שטרנד הסדרות הביטחוניסטיות שבפתח יביא תוצרים קצת יותר מוצלחים מהסדרה הלוהטת החדשה של yes.
>> "תחריר", עונה אחת, שישה פרקים, עכשיו ב-yes