הסרט היפני הזה יפה, מרגש ונוגע ללב. והוא הולך להתהפך עליכם

לרגל פתיחת שנת הלימודים, בערך, השבוע עולים למסכים בישראל שני סרטים על מורים ותלמידים, המצטרפים למה שנראה כגל קולנועי בינלאומי. שלא כמו האיטלקי החביב "עולם מפריד בינינו", "חדר מורים" הגרמני ו"תמימות" היפני מתארים מפגשים פחות ידידותיים בין המורים לתלמידיהם, מה שהופך אותם למורכבים ומעניינים יותר. 

>>

 "חדר מורים", שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר לשנת 2023, מספר על מורה טובה שמסתבכת עם תלמיד עקב סדרת גניבות בבית הספר. התסריט המשובח מפתח סיטואציה מוסרית ומערכתית מאתגרת, ומותיר את הצופים מרותקים ולא מחויכים. "תמימות" של הבמאי הנפלא הירוקזו קורה-אדה ("סיפור משפחתי"), פחות שלם אך בסופו של דבר יותר מרגש. 

זו הפעם הראשונה מאז סרטו הראשון "מברוסי" מ-1995 שקורה-אדה לא כתב את התסריט. זה ניכר במבנה הלבירינתי של "תמימות", שמעלה באוב את "ראשומון" של קורוסאווה בהגישו את האירועים משלוש נקודות מבט שונות. התסריטים של קורה-אדה לרוב נדמים פשוטים יותר על פני השטח, אף שגם הם צופנים סודות ומייצרים התרשמויות ראשוניות שגויות. את התסריט של "תמימות" כתב יוג'י סקמוטו, תסריטאי בכיר בטלוויזיה היפנית, והוא זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן 2023. את הפרס השני שהוענק ל"תמימות" בקאן מוטב לא להזכיר, משום שהוא חושף משהו שהסרט אינו ממהר לגלות.

"תמימות" (במקור: "מפלצת") מתחיל כמו סיפור מסוג אחד, ובהדרגה מתגלה כסיפור מסוג שונה לגמרי. זה תרגיל הטעייה מכוון, שנועד להפוך את הצופים לשותפים לעיוורון של הבוגרים בסרט. מינאטו, תלמיד כיתה ה', מתנהג מוזר. יום אחד הוא חוזר הביתה עם נעל אחת, ופעם אחרת הוא בורח אל מנהרת רכבת נטושה. כשאמו סאורי, המגדלת אותו לבד, שואלת מה קורה איתו הוא אומר שיש לו "מוח של חזיר". כשסאורי (סקורה אנדו מ"המשפחה שלי") מבקשת לדעת מי אמר לו את זה, מינאטו מפנה את האצבע למורה החדש, שגם דחף אותו. האם הדואגת פונה למנהלת בית הספר ודורשת את הרחקתו של המורה הבריון. המורה טוען להגנתו שמינאטו מתעלל ביורי העדין, ואנחנו לא רוצים להאמין שמינאטו הוא ילד כזה. 

המערכת מתגודדת סביב המורה ומנפיקה התנצלויות סתומות, ועל אף עקשנותה סאורי אינה מקבלת מענה ראוי. נדמה שלמנהלת יש אג'נדה פרטית משלה. הסצנות האלה קצת מוזרות, ורומזות לבעיה שיטתית במערכת אטומה. או שאולי זה משהו יפני כזה. אלא שאז הסרט חוזר אחורה, ומציג את האירועים מנקודת מבטו של המורה החדש, והוא מתחיל להיראות הרבה יותר אנושי ונחמד. אבל האמת של מה שקרה שם עדיין חמקמקה. לפעמים התבנית התסריטאית השאפתנית מעט מסורבלת, ושאלות מסוימות אינן מקבלות מענה מספק (בעיקר אלה שעולות מהסצנות הרפטטיביות שבהן סאורי באה לבית הספר).

אבל המערכה השלישית של הסרט מגלה פנים חדשות וכואבות של הסיפור, ומעניקה משמעות לאופן חשיפתו. לא ארחיב מחמת הספוילרים, לכן אכתוב רק שזה יותר סיפור על התלמידים מאשר על המורה. אחד הדברים היפים ב"תמימות" הוא האופן שבו הביטוי "מוח של חזיר" מקבל משמעויות חדשות מההקשרים השונים שבהם הוא נהגה, ומכינוי מעליב הוא הופך לתובנה עצובה. הכל מוביל לסערה גדולה, פיזית וגם סמלית, אולי מדי. האפילוג שבא אחריה נתון לפרשנות, ויש להניח שתמצאו את עצמכם מתווכחים על משמעותו.

קורה-אדה התגלה כיוצר בעל קול ייחודי עם סרטו השני "החיים שאחרי" מ-1998, המתרחש במעין מוסד בירוקרטי שאליו מגיעים אנשים מיד אחרי מותם. במהלך שהותם שם עליהם לבחור זיכרון אחד ויחיד שאותו יישאו עמם לנצח. המטלה הזאת גורמת להם לבחון את חייהם מחדש, ולהתמודד עם אמיתות שלא העזו להתמודד איתן בחייהם. "החיים שאחרי" המופתי משמש מעין מפתח לקריאת רבים מסרטיו הבאים, שגם בהם המתים "עדיין מתהלכים" (כשם סרטו השישי) בין החיים, והחיים מתמודדים עם העובדה שלא עמדו בציפיות של אחרים, וגם לא באלה של עצמם מעצמם. 

ב-2018 "המשפחה שלי" – על משפחה של גנבים שבעצם אינם קרובי משפחה – זכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן. אחרי השיא הזה בקריירה, קורה-אדה ניסה את כוחו בבימוי סרטים מחוץ ליפן. "סיפור חיי" הצרפתי (עם קתרין דנב וז'ולייט בינוש) ו"ברוקר" הקוריאני היו פחות מוצלחים וסבלו ממידה של זיוף רגשי. "תמימות" מחזיר אותו למולדתו, ולשפה שלו, שבה נטייתו המסוימת לסנטימנטליות מאוזנת על ידי נוקשות תרבותית. התוצאה היא סרט יפה ונוגע ללב, למרות כמה סצנות לא לגמרי מכווננות במערכה הראשונה. 

3.5 כוכבים
Monster בימוי: הירוקזו קורה-אדה. יפן 2023, 125 דק'