"הייתי צריך את התחתים": עלייתו ועלייתו של תמיר בר

כבר שבועיים שאני תופס את עצמי, ברגעי חוסר תשומת לב קלה ומבלי לחשוב על ההשלכות, מסנן את המנטרה המדבקת "מאני מאני דיק, מאני דיק וג'יינז". תאמינו לי, מזל שיש מסיכות. אני גם בטוח שאני לא היחיד. אני לא זוכר מתי שמעתי בפעם האחרונה ראפר עם שורות פתיחה יותר מדויקות לשיר הבכורה שלו, זיקוק טהור של כל להיטי הראפ המועדוניים של פחות או יותר 30 השנים האחרונות ופשוט צירוף מילים מפגר וקורע מצחוק עד רמת הווג'יינז.

הטימטום החינני הזה הפך את "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי", סרט בן 24 דקות שעלה מכל המקומות דווקא באגף הדיגיטל המצטיין של התאגיד, ללהיט ענק שהתנחל ברשימת הסרטונים החמים ומתקרב לכחצי מיליון צפיות ביוטיוב לבדו. אופרת היפ הופ סאטירית על אדם שיוצא מרופא השיניים מסטול על הרדמה והופך לראפר הגדול במדינה היא לא מסוג היצירות שמצפים למצוא בשידור הציבורי, וחבל שכך, כי זו פנינה של ממש שמנצלת את כוחה העולה של תרבות ההיפ הופ המקומית באופן שלא נראה עד כה. מתי בפעם האחרונה ראיתם את רביד פלוטניק צוחק על ההרחבות באוזניים, את ג'ימבו ג'יי משחק עו"ד ממזר או את לוקץ' בתפקיד ניאו נאצי יהודי?

מבעד לפארודיה הצבעונית על טראפ, תמיר בר מצליח להכניס גם ביקורת חברתית. "אני לא יכול לעשות סתם כיף, זה כספי מיסים"

תמיר בר, שיצר וכתב את הסרט, הוא כבר חלק בלתי נפרד ממחלקת הדיגיטל של כאן. אחרי שיצר שם מספר סדרות רשת ("דייט עם תמיר", "יום סידורים עם תמיר", "תמיר רץ לכנסת" ועוד), הסרט הקצר והביזארי הזה מהווה ביטוי טוטאלי לאנרגיה הקומית המוזרה שקורנת מבר גם מאחורי קעקועי פנים מצויירים ופיאת ראסטות צבעוניות. מבעד לפארודיה המובהקת הזו על ראפרי טראפ צבעוניים וממולמלים כמו ליל פאמפ וטקאשי69, בר הצליח גם לסנן קמצוץ מדויק של ביקורת חברתית. אתם יודעים, נו, המילה המעצבנת הזו שאף אחד לא סובל אבל חסרה בעולמות התרבות – אמירה.

"כי אני לא יכול לעשות סתם כיף, זה כספי מיסים", בר כמעט ומתרץ. "כשהתאגיד שם עלי כסף הם יודעים שאני לא אקח את זה וסתם אעשה שירים מצחיקים. הם יודעים שאעשה כל מה שביכולתי שזה ייראה מכובד ועדיין יגיד משהו ויהיה מחתרתי, אבל גם יהיה לכולם. הם יודעים שאסבול לילות כימים כדי לעשות את הדבר הזה".

כשהתחלת בכלל אהבת את הסגנון המוזיקלי הזה?
"לא, שנאתי את הטראפ רצח. לא הבנתי מה הקטע, לא הבנתי למה זה טוב. לקח לי המון זמן עד שזה גדל עלי, והיום אני מאוד אוהב. אין ספק שהעבודה על שם טוב האבי עזרה לי להתחבר לזה, אבל כבר לפני זה היה את השיר 'Panda' (של דיזיינר, מ"ש), הייתי מכור לשיר הזה. מאד אהבתי את הפנדה הזה. המילים, גם כשאתה רואה אותן אתה לא מבין מה אומרים. ואז מיגוס הפכו לי את הפרצוף, לא ידעתי את נפשי מרוב שמחה. והיה לי ברור שאני יכול לעשות את זה, כי הם לא גאונים כמו שהם חופשיים. אני לא בסמים, אבל אני כן בדרגות החופש האלה. אני לא בסמים בגלל שאני בדרגות החופש האלה".

בדיעבד גילית שזה יותר קשה משחשבת?
"אתה יודע כמה זמן לקח לי לכתוב את המנקה (השיר 'באים להרים', מ"ש)? יש לזה איזה ארבעים בתים. אתה חושב שזה קל כי יש מעט מילים בבית, אבל אתה יודע כמה זה קשה לספר סיפור שלם במעט מילים? אתה יודע איזה סרט זה? סבלתי לילות לבנים של בחילה מעצמי".

מתוך "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי"

"אני מתקשר למנהל הדתי שלי ואומר לו 'תקשיב, יש פה יותר תחתים ממה שחשבתי, אני מודיע לך עכשיו'. הוא אומר לי 'אתה יכול לא לצלם אותם?', אני עונה לו 'תקשיב, זה מצחיק'. תחשוב איזו שיחה זאת, והוא בן אדם מבוגר"

עם כל זה שתמיר הפך ברגע לראפר הכי מדובר במדינה, הוא לא נתן לשתן לעלות לפיאת הראסטות. כיאה ליוצר עצמאי שלמד לעבוד בתוך מערכת שקרויה באופן מילולי של ממש "התאגיד", הוא עושה מאמץ מיוחד לפרגן לכל מי שיצר איתו את הסרט. הוא מהלל את העין והמקצועיות של נאור סוקי (שם שמוכר למי שבודק קרדיטים בקליפים המרהיבים של פלוטניק וטונה), את העבודה של המפיק דרור פז (בעצמו במאי קליפים וראפר מצוין) והמפיק המוזיקלי ישי סוויסה (שהפיק בין היתר את האלבום האחרון של פלוטניק), ולא שוכח לפרגן בהערכה ניכרת לחופש האמנותי הכמעט מוחלט שקיבל דווקא מהבוסים שלו, אנשי התאגיד.

"מה שאתה רואה פה, זאת שערוריה שיש את זה בערוץ 1, והסיבה שיש את זה בערוץ 1 היא המנהלים שלי, מתן דרורי, מאיה זיו ואלעד טנא שהוא בכלל סמנכ"ל דיגיטל דתי. אני מתקשר אליו ואומר לו 'תקשיב, יש פה יותר תחתים ממה שחשבתי, אני מודיע לך עכשיו'. הוא אומר לי 'אתה יכול לא לצלם אותם?', אני עונה לו 'תקשיב, זה מצחיק'. תחשוב איזו שיחה זאת, והוא בן אדם מבוגר. 'תקשיב, אני צריך את התחתים האלה. אני מצלם קליפ של ראפרים, אנחנו לא עושים צחוקים. באנו לעשות קליפ כמו שאתה רואה באמריקה, ואז לעשות את הדאחקות, אז אני צריך להראות תחתים'. והוא עונה לי 'טוב אז לא מקרוב. שיהיה מצחיק, לא סוטה'. שתבין כמה הם זורמים איתי וסומכים עלי".

איך הצעת להם את הרעיון הביזארי הזה?
"עשיתי את 'כדורגל ישראלי' וזה הגיע לחצי מיליון צפיות ועשה שערוריה. אמרתי להם שאני רוצה לעשות סרט, והבוסים שלי גרמו לזה לקרות. חשוב לי לתת להם מלא ריספקט. זה אנשים בני ארבעים פלוס, תאגידיים. תחשוב איזה אנשים צריכים להיות כדי להגיד תמיר מקבל את מה שהוא רוצה כי אנחנו סומכים עליו. נעשה מה שצריך, נרים מכרזים, נגרום לזה לקרות. אפילו לא באתי אליהם עם הצעה כמו שאתה חושב, לא אמרתי להם 'זאת אופרת היפ הופ שמתחילה מפה ומגיעה לשם'. אפילו לא ידעתי לאיפה זה הולך".

זו הייתה ההרגשה שלי. בחור שיוצא מרופא השיניים עם הרדמה בפה והופך להיות מאמבל-ראפר זה פאנץ' שבאותה המידה יכול היה להיגמר כסטטוס בפייסבוק.
"השקיעו בזה את הכסף כי היה ברור לבוסים שלי שזה לא יהיה סטטוס פייסבוק מצחיק שנמרח על 24 דקות".

עם סגנון ההומור שלך, זה לא מובן מאליו שיש לך מקום בתאגיד.
"בהתחלה הם ניסו לעשות ממני מה שהם יודעים לעשות, סרטונים כאלה של 'למה הגשם צהוב?', אבל אני התנגדתי ולא היה לי אכפת לעזוב בהתחלה. תראה, עזבתי את ההייטק וניגנתי ברחוב חמישה חודשים. הייתי בנקודה שהיה טוב לי לנגן ברחוב, הכסף שעשיתי שם הספיק לי לחומוס וטיפה צדקה, לא לקחתי אותו לכיס. עזבתי את ההייטק בשביל זה וזה סיפק לי את כל מה שאני צריך. ניגנתי שירים שלי, פולק בוב דילני, לא קומי. עצוב אפילו".

וואלה? לאן זה נעלם?
"זה לא נעלם. יש לי בן אדם בכנרת שמחכה שאבוא אליו לסיים את האלבום. פשוט ההאסלינג, העבודה על ההיפ הופ, לקחה לי כל כך הרבה מהזמן. לקח לי שנה מהחיים פתאום להשלים את הדבר הזה. לא חשבתי שזה יקרה, חשבתי שזו עבודה של כמה חודשים, לא הייתי מודע לכמה אני נכנס פה לבור שערורייתי. זה היה כל פעם עוד ועוד, והשורה הזו אולי לא מתאימה, ורגע הוא לא יכול לצאת מהכלא. והכל צריך להיות בחרוזים ולהיות מגניב והשירים היו צריכים להיות טובים. לא רק שהכל יתחבר תסריטאית, את זה אני עושה בשבוע, אבל שיהיה שיר טוב זה כבר סרט אחר לגמרי. למה ששיר יהיה טוב?"

היית צריך ללמוד לעשות מוזיקה תוך כדי?
"עזוב את זה, הייתי צריך ללמוד לעשות ראפ. אני לא באמת יודע לעשות ראפ. יש לי אינסטינקטים, אבל הייתי צריך לראות אנשים מראפרפים, לחשוב מה אני אוהב בזה, למה זה מגניב, איפה אני אוהב שהחרוזים מתרחשים. הייתי פשוט צריך ללמוד כמו בן זונה. אבא של ישי (מאיר סוויסה שמגלם את הרופא, מ"ש) נתן לי עצה בכלל לסטנדאפ, אבל לקחתי אותה לזה. סע באוטובוס, הכי טוב. אתה יושב באוטובוס והכל קורה". לקחתי מחברת, נסעתי באוטובוס כתבתי וורסים כמו אמינם. היה לי מדהים".