בסוף חודש מרץ 1936 נשמעה הקריאה לראשונה: "הלו! הלו! ירושלים מדברת!", והשידור העברי הראשון נפתח בתחנת הרדיו "קול ירושלים" המנדטורית. הרבה תלאות וטלטלות עבר מאז השידור הציבורי – מהקמת רשות השידור, ראשית שידורי הטלוויזיה, סגירת הרשות, הקמת תאגיד השידור כאן ועד לניסיונות ממשלת נתניהו לסגירת התאגיד – אבל בכל זאת שרד 90 שנים של שירות לציבור. לאורך סוף השבוע האחרון ציינו את התאריך באתר זה ממש עם אסופות שלהרגעים הגדולים של הערוץ הראשון,הפתיחים הנצחיים של החינוכיתוהקליפים הביזארים של השידור הציבורי, אבל אנחנו לא לבד – גם תאגיד השידור כאן על כל אימפריית המדיה שלו, יציין את המאורע.

למעשה, כנראה שלא שמתם לב מכיוון שהיה שטויות חשובות יותר כמו מלחמה, אבל את ציון המאורע החלו בכאן עוד בחודש האחרון, וימשיכו עד לסיומו של אפריל – אך שיא המאורע יתכנס ליום שידורים מיוחד ביום שלישי הקרוב, ה-31.3, אז יחל מסע בזמן אל תכני השידור הציבורי בישראל לאורך תשעה עשורים. במסגרת יום השידורים המיוחד, "כאן חדשות" יקיימו שידורים שיכללו, בין היתר, פרויקט AI שישיב ברשת ב' את קולו הבלתי נשכח של מגיש הרדיו המיתולוגי משה חובב ז"ל, שהלך לעולמו לפני כמעט 40 שנה, אך הוא לא יהיה היחיד שיחזור לביקור.

לאורך היום ישולבו ברצועות החדשות של כאן 11 שדרנים ואנשי חדשות שהיו משמעותיים להתפתחות השידור הציבורי, ביניהם כתבי החוץ דוד ויצטום ויואב טוקר, שדרי הספורט אורי לוי, יורם ארבל, דני דבורין ומשה גרטל, חני נחמיאס תחזור לקטעי "בלי סודות" ושמעון פרנס ישוב ל"טברנה" ומאיה ראכלין תחזור למשדרי התחקירים הבולטים, כנראה כי רפי גינת העדיף לאכול חומוס. במקביל, ישולבו במשדרים קטעים ממעמקי הארכיון העמוק של השידור הציבורי, החל משידור הטלוויזיה הראשון של מצעד צה"ל, ועד לקטעים מקדם אירוויזיונים, סיקור מ"מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה, הצצות אל האולפנים של פעם ועוד.

עוד בטלוויזיה של כאן, גם בתוכנית "זהו זה" יציינו, כמובן, את המאורע עם אירוח של להקת תיסלם (שהחלה את דרכה בשידור הציבורי), כמו גם ספיישל של "מה זה היה?" בו רועי בר-נתן יארח את רבקה מיכאלי, ותוכנית מיוחדת של "סוכן תרבות" תוקדש למיטב תוכניות כאן ותסקור את השפעות השידור הציבורי על התרבות הישראלית. ברדיו יציינו את התאריך עם 36 פינות מיוחדות ותוכניות מאחורי הקלעים עם רותי קרן ואושיות רשות הציבור (היי טוני פיין), כמו גם החיאה של תוכנית הספרות "מילים שמנסות לגעת". ב"כאן הסכתים" יעלו פרק מיוחד של הפודקאסט "איך לעשות דברים?" שבו שיר ראובן תארח את אוזה מ"פרפר נחמד" (!), בעוד שב"כאן גימל" תשודר תוכנית מיוחדת בהגשת קובי מנורה, עם האותות הגדולים מכל הזמנים, והסיפורים המוזרים שמאחוריהם.

שידורים מיוחדים נוספים יהיו גם ב"כאן רק"ע" (על קליטת העלייה), "מכאן" (ספיישלים עם כוכבי העבר), ב"כאן דיגיטל" יעלו פרויקט האריוני נכבד, וב"כאן מורשת" ישדרו ספיישלים על תוכניות הדת והמסורת היהודית, אבל לסיום החמידות תוכלו להינות מקליפ של חברי "זהו זה" לשיר "בית משותף" של להקת בנזין, עם קליפ AI מיוחד שמקרינג' רק לרגעים ספורים, ובו ערבוב בין רגעים קטנים וגדולים מתולדות השידור הציבורי. בקיצור, כאן חוגגים, תצטרפו להנאתכם.

• המסך
• כאן 11
• תאגיד השידור הציבורי

בצילה של המלחמה, השידור הציבורי הישראלי חוגג בימים אלה 90 שנה. דרך ארוכה עברנו מאז השידור הראשון של קול ישראל (ב-1936 עדיין "קול ירושלים") ועד התוצרים המבריקים של התאגיד בימינו אנו, ועכשיו זה זמן טוב לעצור ולסכם. הפעם, נתמקד בחטיבה מאוד מסוימת של השידור הציבורי – הטלוויזיה החינוכית.מה שהתחיל כיחידת סמך במשרד החינוך לפני 52 שנים ("הטלוויזיה הלימודית"), הפך בגלגולים השונים למשהו שליווה את הילדות שלנו קרוב קרוב. באופן אבסורדי, זה קרה דווקא בימים שלא התחנכנו, כשנשארנו בבית, והסדרות המצוירות של הבוקר זרמו לנו מול העיניים.לכבוד החגיגות דרגנו את עשרת הפתיחים הגדולים ביותר של החינוכית בכל הזמנים. תזכורת: לא באנו לכאן לדרג את הסדרות, רק את הפתיח שלהן. את המוזיקה. בואו נלך (לשם).

>> לפני שהיינו כאן: 11 הרגעים הכי גדולים של הערוץ הראשון
>> המלצת הצפייה של המדינה: 15 הסדרות הכי טובות בתולדות כאן 11

מקום 10 // טובטוב הגמד

זה סיפור מדהים על סדרה ספרדית, שמבוססת על ספר הולנדי, והגיעה איכשהו לישראל. ב-1986 היא שודרה לראשונה עם הפתיח (שנשאר מהלחן המקורי שכתב חאבייר לוסדה קלבו) שקיבל מילים חדשות (שפרירה זכאי הבלתי נגמרת), ועל הביצוע הופקד אריה מוסקונה ז"ל. מוסקונה תמיד היה מבצע מצוין, וזה בהחלט שיר זכור היטב – הוא מקום 10, כנראה, בגלל הספוילר המטורף שמוסקונה דופק בסוף השיר. פתיח שאחריו לא שווה לראות את הסדרה. פתיח שהוא לא כזה טוב טוב (סליחה על משחק המילים הזה. אני אצא, רק תמשיכו לקרוא).

מקום 9 // היי בינבה

חוזרים ליפן, המדינה שבלעדיה לא היה לנו שום דבר לראות כילד בטלוויזיה – חוץ מאת חיים יבין. "היי בונבו" היתה סדרה יפנית שנוצרה גם היא בשנות השמונים, על מכונית צהובה שנולדה מתוך ביצה במשחטת רכב (נשבע לכם). הפתיח היפני המקורי היה הרבה פחות איקוני, אבל בארץ הוא הפך לקלאסיקה. תמר אורן תרגמה, ומי שהופקדה על הביצוע היא זמרת אלמונית יחסית בשם עליזה אברג'יל. פתיח נפלא וקסום, שגם הכניס את הביטוי "בינבה" לשפה שלנו – כצעצוע לילדים וכדרך לתאר מכוניות מאזדה ישנות. ואף מילה על זעם הרשע, הנבל הראשון של ילדותנו, שלימד אותנו לפחד מרשעים (ומשפמים).

מקום 8 // אלף ואחת אמריקות

שיר פחות מוכר, אבל פייבוריט אישי שלי ואני קובע. "אלף ואחת אמריקות" היא סדרת אנימציה ספרדית שנכתבה ב-1991 לציון 500 שנה למסעות גילוי אמריקה של כריסטופר קולומבוס. לארץ היא הגיעה שנה אחרי (אגב, בדיוק 500 שנה אחרי המסעות ב-1492), כשהיא מלווה את העמים השונים שהתיישבו באמריקה. שפרירה זכאי גם כאן על המילים, הלחן של תיאו קרדלדה – ועל הביצוע הופקדו יסמין גמליאל (כוכבת להקת "מנגו" האגדית) ושלישיית "אף אוזן גרון" (שמוכרת מ"ליל חניה"). יופי של דבר.

מקום 7 // בארץ הקטקטים

עוד סדרה יפנית שמתמקדת בגמדים שגרים ביער – מה נסגר – אבל על האייקוניות אין ויכוח. סיפורם של יצורים ננסיים ושוחרי טבע שחיים בכפר קטן, וחווים לא מעט הרפתקאות. בעוד הסדרה קצת נשכחה, שיר הפתיחה שלה הפך לנצחי. הפעם זו דוגמא לשיר שנשמר בגרסה המקורית (מילים: קוגו הוטומי, לחן: טקאו וואטאנאבה), אבל הגיע לידיים של מבצעת ושחקנית אדירה – מיקי קם. קם עוד תופיע ברשימה בהמשך, אבל במקרה דנן היא נתנה ביצוע אדיר לשיר אגדי, שסייע לנו לברוח בהצלחה לעולמם של טיפטיפ וטיפטיפון.

מקום 6 // עמיקו וחבריו

ממשיכים עם מיקי קם, והפעם עם סדרה שהגיעה ממקסיקו. "Amigo And Friends", סדרה בת 52 פרקים שנוצרה בתחילת שנות השמונים, התאקלמה בארץ והפכה ל"עמיקו". גם שיר הפתיחה נשאר בשלמותו (ממש אותו לחן), למילים חדשות שמבצעת קם ששינתה את קולה. סיפורו של האיש שלא רצה להיות כוכב קולנוע, רק חבר ולא יותר. וזו האמת לאמיתה, חברים.

מקום 5 // רכבת ההפתעות

מתחילים לעלות ברמה. בניגוד לסדרות מיובאות שראינו כאן, "רכבת ההפתעות" היא תוצר ישראלי שאסף לתוכו סדרות מצוירות קצרות מכל העולם. בהתחלה הלכו שם על פתיח אינסטרומנטלי, אבל אז החליטו לשנות והלכו בגדול. מה זה בגדול? הפזמונאית לאה נאור על המילים, עוזי חיטמן ז"ל (!) על הלחן – ועל הביצוע הופקד האחד והיחיד, אלי גורנשטיין. ביצוע שמח דרמטי כמיטב המסורת, עם פזמון מדבק ותחושת כיף אדירה שמילאה לך את הלב. יחד עם רצון עז לעלות על הרכבת הזאת תכף ומיד, שלא לומר צ'יקיצ'יקצ'אק.

מקום 4 // הקוסם מארץ עוץ

לספר הילדים שכתב ליימן פרנץ באום לפני 126 שנה (!!) נעשו לא מעט עיבודים – המוכר ביותר שהם היה הסרט שיצא ב-1939 בכיכובה של ג'ודי גרלנד. אבל בהמשך, בין היתר, הוא גם הפך לסדרת ילדים יפנית שהתגלגלה לישראל (ולימים, אפילו הפכה למחזמר אגדי עם מיכל ינאי). הפתיח היפני נשאר הפעם בשלמותו, אבל על הביצוע הופקדה כוכבת אמיתית – אילנית. באנגר לא קטן, וגם הזמרת המדהימה הזו עוד תחזור אלינו בהמשך.

מקום 3 // הלב

כן, פרובוקציה, אני יודע. מבין כל השירים שבמצעד הזה, זהו כנראה הפתיח הזכור ביותר, שהפך לשגור במיוחד (אפילו לשיר במגרשי הכדורגל), והפך את הסדרה ללהיט הקיץ הגדול של האייטיז והניינטיז. סיפור שמתחיל מהספר של אדמונדו דה אמיצ'יס והגיע עד יפן שעשתה ממנו סדרת אנימה, שבאופן אירוני, בעיקר שברה לנו את הלב. לא ברור מה גרם למישהו לחשוב שזו סדרה ראויה לילדים (אז מה אם זה מצויר? גם רן וסטימפי זה מצ.. אוקיי) – אבל גלשנו. הפתיח היפני גם כאן נשאר בשלמותו ותורגם ע"י לאה נאור המעולה (עוד שם שחוזר כאן), וגם כאן האלופה החוזרת היא אילנית – בביצוע שקשה לסרב לו. ועם זאת, נתעקש, יש טובים יותר.

מקום 2 // רחוב סומסום

יצאנו קצת מעולם המצוירים, לטובת פתיח בלתי נשכח. לפחות ברמה המוזיקלית, ילידי שנות השבעים והשמונים פונקו חבל על הזמן. זו היתה התקופה שבה מיטב היוצרים העבריים עשו גם אלבומי ילדים – מאריק איינשטיין, דרך חוה אלברשטיין ומתי כספי, ועד הכבש השישה עשר. דוגמא מזוקקת לכך יכולנו לקבל מהפתיח הנפלא של סדרת הילדים המצליחה בעולם, שקפצה באייטיז לביקור בישראל. קבלו את הדרים טים: עלי מוהר על המילים, יוני רכטר על הלחן (הגרובי!) וגידי פאקינג גוב מבצע (יחד עם מזי כהן ודפנה ארמוני!). אושר גדול. סום ובשום וקסום ונפלא.

מקום ראשון // נילס הולגרסון

כי בסוף, קשה להתווכח עם הלב (למרות ש"הלב" רק במקום השלישי). לא ברור מה בלבנט משך אותנו לסיפור הכל כך סקנדינבי הזה: ילד שהפך לגמד ועף על אווז ברחבי שוודיה הפך לגיבור הילדות שלנו. אבל כנראה שזה היה הפתיח – שמגיע גם כאן בשלמותו מיפן, אבל זכה גם כאן לתרגום מוצלח של לאה נאור – ומעל הכל, לביצוע המרטיט של אחד מגדולי המבצעים שלנו, יגאל בשן ז"ל. שיר שאי אפשר לסרב להזדמנות לשיר אותו בשמחה (גם אם לא מכירים את כל המילים) ועשה לך חשק לעוף בעצמך על אווז בר – גם אם הנוף שלך הוא בניינים מבטון, על כביש פקוק, בחום של ישראל. בוא נעוף, קיבינימט.

• המסך
• כאן חינוכית
• החינוכית
• תאגיד השידור הציבורי
• עם הילדים