טיים אאוט timeout

ארם גרשוני מגיע לשיא חדש בתערוכה אפופת מוות

| מאת: מיטל רז

אוהבים להעמיד את ארם גרשוני בתור אנטיתזה ליצריות ולפראיות של אביו, אך תערוכתו החדשה מדגישה את הקשר העמוק ביניהם

ארם גרשוני, דיוקן עצמי בגיל 50, שמן על עץ, 2018

ליד ציור קטן של אביו על ערש דווי, משה גרשוני שנפטר לפני שנתיים, ניצבת מדבקה אדומה שמסמנת בעולם הגלריות שהעבודה נמכרה. בציור מופיע גרשוני האב בתקריב, שוכב על מיטת חוליו בבית החולים, עיניו עצומות ופיו פעור במין זעקה חלושה. המחשבה שמישהו קנה את העבודה הזאת והוא עומד לתלות אותה בבית – מצמררת.

מול דיוקן האב הגווע עומד דיוקן עצמי בעירום של גרשוני הבן, כאילו ממשיך את הגוף החסר והמרוקן של האב. בניגוד לדימויי עירום גברי באמנות – מהפסלים היווניים העתיקים ועד צילומי הדיוקנאות של רוברט מייפלתורפ, שבהם העירום הוא סמל לעוצמה ולחיוניות – העירום של גרשוני הוא סימן להידלדלות הגוף ולמוות הבלתי נמנע. זה ציור גדול במונחים של גרשוני (גובהו 1.20 מ') והעין נפגשת באופן אינטימי ובלתי נשלט עם איבר המין שלו. גרשוני לא מחזיר מבט, כמו בלא מעט מהדיוקנאות שלו – ראשו מושפל ספק במבוכה ספק מתוך התבוננות עמוקה פנימה.

ארם גרשוני, תמונת פרופיל, שמן על עץ, 24×50 ס"מ, 2017

עוד כתבות מעניינות:
האם עולם האמנות סוף סוף יקבל את הטופ מודל שערקה אליו?
תגלית: את האמנות המופשטת לא המציאו גברים
חברי גלריה ברבור נאבקים בסגירה ומזהירים: זה קצה הקרחון

שני הציורים האלו, דיוקנאות האב והבן, הם השיא של התערוכה שהמוות שורר בה – גם בשני הדיוקנאות וגם בטבע הדומם בסגנון ציורי הוואניטאס עם הפרחים הנבולים, הפירות הרקובים, הגולגולת ונתחי הבשר והדג המדממים. מתחילת דרכו כאמן אוטודידקט שהנזיריות וההקפדה הריאליסטית מאפיינות אותו, אוהבים להעמיד את גרשוני הבן בתור אנטיתזה ליצריות ולפראיות של האב. העמדת שני הציורים זה מול זה בתערוכה דווקא מדגישה את הקשר העמוק ביניהם, העובדה שהיצירה של שניהם היא אקט רוחני שמתממש דרך הגוף והחומר.

ארם גרשוני הוא לא אמן "נכון" במובן הביצתי של המילה. הז'אנר הריאליסטי אמנם מרים מעט את ראשו לאחרונה, אבל הוא לעולם לא יהיה באמת פופולרי. גרשוני אהוב בעיקר על ציירים ועל גלריות מסחריות שמוכרות יפה את העבודות שלו. כמעט לא תמצאו אותו בתערוכות קבוצתיות. האוצרים של אלו מעדיפים את הציור שלהם מגמגם, שואל ומחפש.

ארם גרשוני, חמאה, שמן על עץ, 2018

גרשוני רחוק משם אלפי שנות אור. הציור שלו הוא מעשה של רוחניות צנועה ומסורה שנטועה עמוק בתוך המסורת הקלאסית. התערוכות שלו בדרך כלל מינוריות ושקטות. עם זאת, הוא תמיד מצליח לייצר קליימקס עם עבודה איקונית אחת לפחות. לפני עשור זה היה בתערוכה במוזיאון תל אביב עם "דיוקן עצמי בעיניים עצומות".

למבט ולהתבוננות יש תפקיד חשוב ומרכזי בעבודות של גרשוני. הוא עצמו מצייר בריכוז אינטנסיבי בסטודיו שלו; לפעמים הוא עובד במשך חודשים ארוכים על עבודה אחת. נראה שבמקומות מסוימים הוא דווקא נמשך למקום שבו תיאור המציאות הופך להפשטה. את אותה אינטנסיביות מדיטטיבית של פעולת הציור גרשוני דורש גם מהצופים שלו: העבודות שלו קטנות, כמעט מיניאטוריות, והוא מצליח לפתות את הצופים לצלול עמוק לתוכן.

← ארם גרשוני – "עבודות חדשות", גלריה עינגע, בר יוחאי 7 תל אביב, עד 2.2

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0