חברי גלריה ברבור נאבקים בסגירה ומזהירים: זה קצה הקרחון

התגייסות של אמנים, תערוכות מחווה וחוסר מוכנות להתקפל בפני הממסד - חברי גלריה ברבור נאבקים נגד סגירתה ומתריעים: מה שעושים להם יקרה גם לאחרים

תומכי גלריה ברבור (צילום: איל שר)
תומכי גלריה ברבור (צילום: איל שר)
30 בדצמבר 2018

שנתיים עברו מאז פרצה מלחמת התרבות בירושלים כשפרנסי העיר איימו לסגור את גלריה ברבור. מאז חברי הגלריה מנהלים מאבק איתנים, ולאחרונה הורה בית המשפט המחוזי לעכב את הפינוי שנקבע לחודש פברואר. אמנם הסוף עוד לא נראה באופק, אבל אין ספק שמדובר באחד המאבקים העיקשים והאמיצים שנעשו בזירת האמנות המקומית, כזה שנושא מסר של אופטימיות וסולידריות תרבותית.

בפברואר 2017 מנכ"לית שוברים שתיקה דאז, יולי נובק, העבירה הרצאה בגלריה הקהילתית הוותיקה שמנוהלת על ידי אמנים צעירים, רובם בוגרי בצלאל. השמועה על האירוע התגנבה לאוזניה של מירי רגב וזו לחצה על ניר ברקת לפעול למען סגירתה. מאז חברי הגלריה קופצים ממשפט למשפט ומדיון לדיון, מוציאים לפעמים כסף מכיסם הפרטי ולא מוותרים על הגלריה הקטנה שלהם, בסך הכל 60 מ"ר בשכונת נחלאות. כרגע, אחרי עיכוב הפינוי, הגלריה פועלת על זמן שאול ומקווה להפי אנד.

"זה לא מאבק קל אבל אנחנו מרגישים שזאת אחריות לאומית. אנחנו לא מוכנים לקחת אפילו מילימטר אחורה", אומר אברהם קריצמן, חבר הגלריה. מיכל רפפורט, חברת הגלריה גם היא, מוסיפה: "לא היינו נכנסים למאבק כל כך ארוך אם לא היינו חושבים שהוא חשוב. המלחמה היא על המרחב הציבורי שיאפשר להיפגש ולשוחח. אם ייצרו עוד גדרות בין האוכלוסיות, המצב רק יחמיר".

מיכל רפפורט ואברהם קריצמן (צילום: איל שר)
מיכל רפפורט ואברהם קריצמן (צילום: איל שר)

עוד כתבות מעניינות:
האם שוק הגלריות המנותק מתעורר סוף סוף?
תגלית מרעישה: את האמנות המופשטת לא המציאו גברים
טווסים, יוגה והרבה אינטימיות: מה קורה על גגות תל אביב?

זה לא קצת תמים לחשוב שהרצאה של שוברים שתיקה או השקת ספר על הנכבה יעוררו דיאלוג באווירה של היום? יש מי שחושבים שאתם עושים את זה רק כדי לתקוע אצבע בעין.
"אנחנו מארחים בגלריה הרצאות בנושאים מגוונים וזאת הייתה האג'נדה שלנו מהיום הראשון. כששוברים שתיקה פנו אלינו חשבנו – איזו סיבה יש לנו להגיד להם לא? הם לא אלימים, לא גזענים, לא מפרים את החוק. יש בהחלט אנשים שלא מסכימים איתם ורוצים להקשיב להם. הגיע אלינו בחור מהשכונה שסיפר לנו שהיה פעם בנוער הגבעות ושהוא מעוניין לשמוע את העמדה שלהם".

אז למה לא לפנות את הגלריה ולפתוח אותה במקום אחר?
קריצמן: "הבעיה היא לא המיקום. העירייה מבסוטה מהפעילות שלנו כמוסד אמנות ונתנה לנו תקציב. משרד התרבות אף הגדיל לנו את התקציב, כי אנחנו עושים פעילות חברתית וחינוכית, עם בעלי מוגבלויות וקשישים למשל. יש היום סכסוכים ומאבקים חברתיים ומוסד כמו ברבור הוא המקום שבו הציבור יכול להיפגש ולדון בהם. כל הפעילויות שלנו חוקיות. היועץ המשפטי הסכים שבגלריה כמו שלנו צריך שיהיו פעילויות פוליטיות חברתיות, רק לא מפלגתיות".

רפפורט: "העירייה והממשלה מחויבות לתרבות ולאמנות, ואסור לוותר להן. אם נרים ידיים זה לא יעצור פה ויקרה בעוד מקומות. יש כאלו שמאמינים שעדיף לא לקחת כסף מהממסד כדי להיות כמה שיותר עצמאיים וחופשיים, אבל אני חושבת שדווקא התמיכה הזאת משמרת ערכים בחברה שלנו, לכן חייבים לדרוש אותה".

יוסף קריספל, "לדה והברבור"
יוסף קריספל, "לדה והברבור"

רק קצה הקרחון

המאבק של גלריה ברבור לא נגמר באולמות בתי המשפט וכבר מתחילתו זכה להתגייסות של רבים. התמיכה הזאת רק הולכת וגדלה לאחרונה עם יוזמות עצמאיות של אנשי אמנות. לפני חודשיים האמן זוכה פרס ישראל הדס עפרת פתח בסטודיו שלו בירושלים שלוחה נוספת של הגלריה. "הרעיון הוא לא להחליף את ברבור אלא ליצור סדרת פעולות של גלריה נודדת, כמו רשת חברתית. לא להרפות, לפתוח עוד גלריה ועוד גלריה. היום אני עושה ברבור אצלי, מחר את עושה אצלך בסלון ומחרתיים מוזיאון או גלריה יעשו את זה".

הפעולות האלו יכולות לעורר שינוי תודעתי?
"לא יכול להיות שלא. הזעם והכעס מצטברים וזה פורץ החוצה, אי אפשר לחנוק ולסתום לנו את הפה. מאיימים לסגור גלריה רק כי התכנים לא הסתדרו? זה בלתי נסבל. והאבסורד הגדול – לא מדובר במוסד מרכזי אלא בגלריה מחוץ למיינסטרים. גלריה מעולה ומצוינת שמעזה, בודקת ושואלת".

"אנחנו נמצאים ברגע מעניין", מוסיף האמן ליאור גריידי, שלפני שבוע אירח בגלריית הלובי בתל אביב את תערוכת המחווה השנייה לברבור. "לאמנים ולמוסדות אמנות יש בדרך כלל חשש מלהביע דעה בפומבי, מין נטייה שלא לעורר עניינים, ובגלל זה מה שקורה עכשיו הוא נפלא וחשוב".

"יש תחושה של פחד שעוטף את האמנים ותהליך של צמצום חופש הביטוי", מסכים אמיר בולצמן, ששייך לקבוצת אמנים שיזמה תערוכת מחווה נוספת לברבור, שנפתחה במרכז מעמותה בירושלים – אחת מני רבות שמתוכננות בקרוב. "מה שקורה עם ברבור זה רק קצה הקרחון, זו פעולה שנועדה להרתיע למען יראו וייראו. למדינה אין כלים משפטיים לצנזר אנשים, אז במקום היא מייצרת פחד וסירוס".

הדס עפרת, "ברבור"
הדס עפרת, "ברבור"

איך אתם מסבירים את ההתגייסות הגדולה למען הגלריה?
רפפורט: "כמעט כל אמן עשה משהו אצלנו בגלריה, אם השתתף בתערוכה או בתוכנית השהות. זו גלריה שיש לה המשכיות, היא התחילה עם קבוצת אמנים שהעבירו את השרביט זה לזה. אבי סבח, שהיה המרצה שלי בבצלאל, הוא זה שהביא אותי לפה".

קריצמן: "מבחינתנו ברבור הוא לא רק מקום פיזי, אלא גם רעיון ואידיאולוגיה וכולם שותפים לאידיאולוגיה הזאת".

עפרת: "הגלריה עושה עבודה פלורליסטית וקהילתית במלוא מובן המילה. האמנות היום נוגעת במציאות, רוצה להשפיע ולשנות אותה. וזה בדיוק מה שהגלריה עושה. אנחנו בעידן של MeToo, אז גם אנחנו האמנים מתחילים לעמוד על שלנו ולהגיד – אל תיגעו בנו".