אחרי 8 שנים: רובין חזרה בלי להמציא את עצמה מחדש – וזה לגמרי עובד

הרבה לפני שלורד בת ה-21 רקדה לצלילי ליבה הדואב בשיר "green light", רובין לימדה את המעריצים שלה איך עושים את זה באור הזרקורים עם נעלי פלטפורמה ועגילי מתכת כבדים. למרות שאת הקריירה שלה היא החלה אי שם ב-1994, הזמרת השוודית פרצה לתודעה רק ב-2010 עם הסינגל האלמותי שלה "dancing on my own", שאף קיבל מקום של כבוד בסדרה "בנות", ועם טרילוגיית האלבומים הקצרים "Body Talk". משם הדרך לטייטל מלכת האלקטרו-פופ העתידני הייתה קצרה. היא כבשה בסערה במות ברחבי העולם, מכרה קרוב ל-100 אלף עותקים מהטרילוגיה בארצות הברית בלבד, הופיעה בטקס פרסי המוזיקה של MTV, בסאטרדיי נייט לייב – והפכה למעשה לאייקון, בית חם, עליז ומחבק עבור מיספיטס בכל הגילאים.

בגיל 31 רובין החזיקה את עולם הפופ בידיה. היא הקימה חברת תקליטים משלה, הופיעה עם אמנים רבים, בהם מדונה, קייטי פרי וקולדפליי, ובעיקר צברה לעצמה עדת מעריצים בינלאומית עצומה שרק חיכתה לעוד ממנה. אלא שאז היא החליטה שקריירת הסולו יכולה לחכות. את שמונה השנים האחרונות בילתה רובין מאחורי הקלעים, יצאה לסיבוב הופעות קצר עם הצמד האלקטרוני Royksopp, שחררה רמיקסים חלליים ומעט משונים של יצירות קודמות שלה, והברזל החם שעליו היא הייתה אמורה להכות בשלב זה של הקריירה שלה הלך והתקרר.

עוד כתבות מעניינות:
החדש של סטטיק ובן אל דומה מדי ללהיט אחר
קווין איירס, הזמר החלוץ שכיף להחפיץ
הרגע בהופעה של אלאניס מוריסט שגרם לגברים להזיע

כמעט אמרנו נואש כשהזמרת צצה שוב מוקדם יותר השנה וחרצה לשון לעבר המעריצים. רובין חזרה לסגור מעגל עם "בנות" ועם היוצרת לינה דנהאם, וליוותה את סיום אחד הפרקים בעונה האחרונה בשיר חדש,"Honey". השיר אמנם לא שוחרר רשמית עד היום, אך ניבא סוף סוף את חזרתה של רובין לסצנת הפופ שלא הצליחה להמשיך את מה שהיא התחילה. שלושה חודשים אחר כך, כאילו מעולם לא הלכה, רובין התחילה את הבילד-אפ לקראת צאת הסינגל הראשון שלה מזה כמעט עשור. בסרטון בן שבע דקות, המציג את המעריצים הניו-יורקרים שלה שהקימו ליין מסיבות על טהרת שיריה, היא משמיעה חלקים מהשיר החדש – "מסר קטן למעריצים שלי, התגעגעתי אליהם".

בשבוע שעבר זה סוף סוף קרה – הסינגל החדש יצא. ההזמנה בצבעי ניאון לרקוד את הכאב על רחבת הריקודים הופצה בכל מקום אפשרי והתעוררה לחיים. "Missing u", פופ מזוקק ומדויק, הוא כל מה ששיר "רוביני" צריך להכיל. אצל רובין הולכים לאיבוד בשכבות הרבות של המקצבים ונשבים בקסמו של המתח המהמם בין הקול הרך והכמעט ילדותי שלה לבין הביט החד והפוצע, בין הליריקה המלנכולית לבין המקצב הקופצני. ארבע דקות וחמישים ואחת שניות שמרגישות כמו חיבוק ארוך הן המתנה שרובין מעניקה למעריצים שלה, שחיכו בסבלנות כמעט עשור כדי לקבל רצועת סולו שמנבאת את בואו של אלבום חדש.

זה שיר קאמבק במלוא מובן המילה, עם פתיחה דרמטית והמשך סוחף לגמרי. הוא נפתח בצלילים אלקטרוניים קצרים שחוזרים על עצמם במהירות שוב ושוב, אחריהם מגיע בס דרמטי, ואז הביט. "Missing u" ממחיש בצלילים האלקטרוניים הרפטטיביים את הלופ הבלתי פוסק של להתעסק בעבר, להתרפק על געגוע, לחוש את הכאב פעם אחר פעם ולהישאב למערבולת.

על פניו, לא מדובר בחידוש של ממש. רובין חברה שוב למפיק המוכשר קלאס אלונד (שברזומה ההפקה והכתיבה שלו תמצאו שירים של בריטני ספירס, אלי גולדינג, מדונה, קשה, מיקה ורבים אחרים), שכתב והפיק לצדה את שני האלבומים האחרונים והמעולים "Robyn" ו-"Body talk". אין פה שינוי דרמטי – לא בהרגשה, לא בנושא ולא בסאונד. ובכל זאת, נראה שמשהו משמונה השנים בהן רובין עשתה הכל חוץ מליצור ממתק פופי חמוץ-מתוק-קופצני נתנו לה משהו. "Missing u" בנוי אחרת משירים מוכרים ואיקוניים כמו "dancing on my own". הוא רך יותר, משוחרר יותר ומסודר פחות. הבתים נמהלים בפזמון, רגעי השיא נמתחים ומתקצרים, השיר מתחיל ונגמר באחת. הוא קורה ואז איננו, בלי סנטימנטים, בלי מקום להדרן או למחשבה נוספת, ככה – פרידה כואבת.

יותר מכל, נראה שבסינגל החדש שלה ובאלבום שעתיד להגיע אחריו רובין לא יוצרת מתוך לחץ למכור ולהופיע, אלא מתוך רצון להמשיך ולעשות את הדבר בו היא הכי טובה. היו לה שנים של ניסיון, התחבטויות, חומרי כתיבה, עליות, מורדות וידע שאיכשהו מצליחים להיות לא יותר מעיטורים מרשימים בסגנון וקול ייחודיים ומגובשים. היא לא חווה תקופת המצאה מחדש ולא מנסה להיות מישהי שהיא לא. היא כאן, כאילו הייתה פה תמיד, וזה מספיק כדי להאמין שהיא לא הולכת לשום מקום בקרוב.

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד