טיים אאוט timeout

עטר מיינר מתפוצץ על סצנת ההיפ הופ באלבום בכורה כמעט מושלם

מה נשמע
| מאת: שי סגל

שמעתם בום? זה אלבום הבכורה של עטר מיינר, עם אר'נ'בי מודרני בעברית שנע בין אמונה לחרמנות, בין העיר לשריטה, בין הביבים לגאולה (ויש עזרה ממלאכים)

עטר מיינר (צילום: איליה מלניקוב)

מישהו כתב בפייסבוק שעטר מיינר הוציא אלבום בהפקה של הקב"ה. זאת אמירה רדיקלית, אבל אפשר לנסות לפרק אותה: מיינר הוא נביא בעירו. כלומר בעיר תל אביב, או לפחות בחלק הדרומי־מערבי שלה. קהל ההיפ הופ של דרך יפו מאוהב בו – ביבוא הסאונד, בדיכאון העירוני, בשריטה. מיינר מטפטף מתאמפטמינים על סצנה ערה ונמרצת גם כך, ואפילו שזה נשמע כמו התחלה של התקף פסיכוטי, ההפך קורה: הטמפו יורד, המלודיות מתעגלות ומתגלים היסודות הגנטיים של הדור ההיברידי, שנמצא על התפר התרבותי שבין ה־Y וה־Z; הוא בסטלה, שונא את עצמו, גר בסאבלט בצ'לנוב, חרמן ולוזר – אבל גם הישגי, נרקיסיסט, ביתי ודעתן.

הארנ'בי זר לישראל. גם כשההיפ הופ השתלט על הרדיו הישראלי כמו צמח פולש ודחק את כל השאר לרצועת הלילה – הארנ'בי, שבמובן מסוים אמור להגיע כעסקת חבילה, נשאר באמריקה. דווקא ז'אנר שהולבן בארצות הברית (טינה מארי, ג'סטין טימברלייק) ועבר מודרניזציה בבריטניה (ג'יימס בלייק, אדל) נשאר כאן כמעט בגדר חידה, למעט קאברים בתוכניות ריאליטי ויבוא של טרקים מהמערב. ההפקות של מיינר הן עדות למעקב הצמוד אחרי האבולוציה האקסטטית של הקצב, הראפ והסול בעשור האחרון; הוא ככל הנראה צלל לעומקי "Blonde" של פרנק אושן, ל"Coloring Book" של צ'אנס דה ראפר, ל"The Life of Pablo" של קניה ווסט, ולזה אפשר להוסיף בלילה של ASAP פרג, טונה, מק מילר ואולי גם עידן רייכל.

עוד כתבות מעניינות:
לירון עמרם סינתז את דיקנס והוציא את השיר הכי טוב שלו
עדי אולמנסקי מבינה פופ – וזה בדיוק מה שהורס לה
איציק פצצתי עובד על חומר מקורי ומקווה שתאהבו

ההשפעות על מיינר מתבטאות בכל ניואנס בהפקה, לאורך 16 שירים, אבל גם בעיצוב העטיפה שבמרכזה דימוי נפוץ בהיפ הופ – כתר מלכות. כתרים דומים אפשר למצוא בתמונה הידועה של הנוטוריוס בי.איי.ג'י; באלבום "The Crown" של Z-Ro; באלבום התשיעי של ריק רוס; באלבום האחרון של ריהאנה; ב"King of Memphis" של יאנג דולף. המלוכה היא חלק מתרבות ההיפ הופ האמריקאי והיחס אליה ציני ועמוק. מיינר לא בא משיכונים או מגטו; הוא גדל בעמוּקה, יישוב קהילתי קטן בגליל העליון, בין צפת לחצור. המעבר שלו לעיר אפשר לו להתקרב למעמד הנמוך לכאורה, זה שרחוק מצמרות העצים וקרוב לאספלט, לזיהום ולוויד. את אלוהים, שעליו ואליו הוא מדבר לא מעט, הוא לקח איתו ככל הנראה מהבית.

על רקע האקלים העירוני הזה והמעבר החד מהצפון, שכנראה מסמן – מה לעשות – התבגרות, מיינר כותב. הוא כותב שירים קטנים של נפש מסטולה, לפעמים חרמנית, לפעמים עצובה. העיר כל הזמן מחכה לו בפינה, סוגרת עליו. משפטים כמו "26 ולא עשיתי כיף/ רוצה לחיות, לא רוצה לפספס" ("סאבלט בצ'לנוב"), או "העיר הזאת שואבת לי את האנרגיה/ אוכל הרבה אבל עדיין לא שבע" ו"חוזר אל אלנבי והעולם מגעיל אותי/ חוזר לאבא שלי כי העולם מגעיל אותי" ("סטלה"), נפוצים מאוד לאורך האלבום, מזקקים את היחס האלים־ממכר שבין אדם לעירו.

העיר, כמו עיר, מביאה איתה נשים. או אולי אישה. מיינר כותב לה חלק גדול מהשירים. הוא אוהב אותה ("אפעם לא הפסקתי"), "רוצה להיות מעליה", רוצה לתת לה ("בטח שמעת את נסיכה של שבת/ אני רוצה לתת לך") ושבור בגללה ("תגידי איך הלכת לי/ מה לא מצאת בי"). שירי האהבה של מיינר נטבלו עמוק בשמן הרותח שבו פרנק אושן מטגן את שירי האהבה שלו: הסאונד מעוות, שבור וחלק. הארנ'בי המודרני של אושן נשמע מצוין בעברית של מיינר, והשירים האלה הם חוד החנית שלו.

השותפים לאלבום של מיינר, אם בהפקה, בכתיבה או בקולות, מראים באיזה הימור בטוח מדובר – גלעד כהנא, לירון עמרם, רועי אביטל, שי צברי, ריף כהן ועדן דרסו הם רק כמה מהשמות שמקיפים אותו; דור3 וראסטה חי, שותפי הנפש שלו – ראפרים צעירים בעצמם – מקבלים מרחב גדול להתבטא. שירים כמו "מדינה של גנבים", שהוא קצת חוצן מבחינת הפקה, "עבודה" המצוין (עם ביצוע קולי מופתי של אלמוג דרור) ו"פרפר" – אחד השירים הטובים באלבום – הם עדות לכך ששיתופי פעולה, בהיפ הופ בעיקר, נחוצים בשביל לייצר להיטים. גם אלבום בהפקה של הקב"ה צריך עזרת מלאכים.

והקדוש ברוך הוא, אלוהים, אבא, השם – מיינר זקוק לו. את השיר הקניה ווסטי "אבא מעליי" הוא מתחיל במילים "השם איי'ם רדי פור יה"; ב"קיץ2018" הוא שר: "ככה נולדתי אני לא אשם/ כל מה שבא לי זה רק מהשם". אחר כך הוא גם ידבר על זה שהוא רוצה לזיין. מיינר קופץ מהצרכים הרוחניים אל הצרכים של הגוף ולהפך, מנסה לסנכרן אותם ולא תמיד מצליח. אם לכתוב באחוזים, הרוח – לפעמים אלוהים, שנוכח גם כשנעדר – מנסה לתפוס 70 אחוז מהאלבום. הגוף גם הוא מנסה לתפוס 70 אחוז מהאלבום. זה העימות הגדול ב"עטר מיינר" ושל עטר מיינר.

"עטר מיינר" הוא אלבום ארוך ומפותל של אדם מאמין. לא ברור במה הוא מאמין, אבל הוא מאמין. הארנ'בי עוזר לו להתמודד היטב עם הפיצול – הבית והדת, ומנגד העיר והפיתויים. יש מגרעות באלבום, למשל האורך שלו שעשוי להתיש ושיר הסיום שחלש מקודמיו, אבל הן מינוריות ביחס לשאר ו"עטר מיינר" הוא ככל הנראה מימוש מלא ראשון של אר'נ'בי מודרני בעברית. מה צריך יותר מזה?

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0