רונה קינן חוזרת אחרי שמונה שנים וילד – ויש לה עוד הפתעה בקנה

"המראות ונחיתות", אלבומה האחרון של רונה קינן, יצא לפני כמעט שמונה שנים, אבל היא לא בדיוק נעלמה: בזמן הזה היא יצרה שיתופי פעולה, פרויקטים וגם ילד – אך נקודת הציון המשמעותית הבאה בקריירה שלה הלכה והיטשטשה באופק. התמונה התחילה להתבהר לאחרונה עם הפקת אלבומה החדש שיושק במרץ, "זמן התפוז", מתוכו שחררה החודש סינגל ראשון בשם "הזמן הזה".

נראה שלא במקרה מושג הזמן בולט באלבום, או לפחות בחלקים שקינן חושפת ממנו בינתיים. "הפער הזה של שמונה שנים בין אלבום לאלבום מעורר חרדה לגבי כמה זמן ייקח עד האלבום הבא", היא מודה, "כי החיים לא הולכים ומתארכים. אני חושבת שאצטרך להגביר את הקצב עכשיו, אבל לשמחתי יש לי אלבום שלם וממוקסס בקנה שכולו באנגלית ומחכה לתורו על המדף".

רונה קינן (צילום: יולי גורודינסקי)

עוד כתבות מעניינות: 
גם רונה קינן לא יכולה לעצור את הזמן. ריאיון
25 שנה ל"ראש בלטה": מלכה שפיגל בריאיון נוסטלגי במיוחד
למה אנחנו עדיין שונאים את האלמנות המיתולוגיות של עולם המוזיקה?

למה את מחכה איתו?
"הטקסטים שלי באנגלית שונים מאוד מאלה שבעברית, גם מבחינתה תמטית וגם מבחינה סגנונית. זו הסיבה שמראש רציתי לעשות את זה באנגלית – השפה הזאת מאפשרת חופש מכבלי הזהות המשפחתית והתרבותית והדברים הכבדבדים. מצד שני גם היה לי דחוף להתחיל ולסיים אלבום חדש בעברית ולשגר אותו לאוויר העולם, כי כאן אני חיה וכאן אני פועלת. התגעגעתי לשפה והייתי צריכה לנסח דברים מסוימים, גם לעצמי וגם לאנשים שמואילים בטובם להקשיב לי".

את האלבום החדש יצרה קינן בהפקתם המוזיקלית של תום דרום ותמיר מוסקט, שני תותחים כבדים שכל יצירה הקשורה בשמם מעוררת עניין. לכאורה רק שילוב השמות הזה נשמע כמו נוסחה מנצחת, אלא שבאמנות כמו באמנות אין נוסחות קסם והמסע אל התוצר הסופי היה רצוף תלאות. "שירים שאתה זורק בדרך הם חלק חשוב בתהליך", אומרת קינן. "בלי פח האשפה היצירתי הזה אי אפשר להתקדם. יש משהו מאוד מתסכל בלנסות לגבש איזו שפה ולא להצליח, להרגיש שכל הזמן חותרים למקום שאין לגביו ודאות. מה שמחכים לו זה השיר האחד שיצליח לנסח את הנחת היסוד של האלבום".

ומהו השיר הזה?
"'מות התפוז', שהוא פרפראזה על 'מות התמוז' של טשרניחובסקי. כל השירים באלבום נגזרים ממנו. גם בסינגל החדש יש ציטוט מתוכו: 'הזמן הזה מילון גנוז, מות הפריחה מות התפוז'. בהתחלה רציתי לקרוא ככה גם לאלבום, אבל חשבתי שזה יזיק מבחינה שיווקית כי זה מאוד פסימי. אבל השירים לא רק פסימיים, יש בהם גם חסד ותקווה".

אחרי כל הזמן שעבר, בטח מפחיד לאכזב את הקהל.
"ברור, תמיד יש חשש לא לענות על ציפיות וככל שעובר הזמן החשש הזה גדל. השתדלתי לא לתת לזה יותר מדי מקום. נכון שגדלנו בתוך איזו מחשבה שאלבום הוא שיא כל הדברים, אבל נדמה לי שהצלחתי לסדר לעצמי מן שגרת יצירה שאפשר פשוט לשוט בה קדימה, לעשות כל מיני דברים – ילד, בין היתר – ולשתף פעולה עם אנשים. כל הזמן השאלה של אלבום מרחפת ברקע, אבל מבחינה יצירתית, אם יהיה אלבום או לא, זו לא שאלה חיים או מוות. מכל בחינה בעצם".

← זאפה, ראול ולנברג 24 תל אביב, שלישי (6.11) 22:00, 115 ש"ח

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד