סוף החדשות: אבי ניר ואבי וייס, מה אתם חושבים שאתם עושים?

אבי ניר הוא האיש החזק בתעשיית הטלוויזיה בישראל. אבי וייס הוא האיש החזק בענף העיתונות בישראל. אבי ניר ואבי וייס טוענים שהמשטרה והפרקליטות אחראים ל"טיוח בחקירות נתניהו". כבר יומיים ברציפות שזו הכותרת המלווה את המשדרים שהם חתומים עליהם. אין להם אפילו בדל של הוכחה לביסוס הכותרת הזאת. אחד הכתבים שלהם הביא סיפור מבולבל ומקושקש, רצוף טעויות מביכות וכשלים עובדתיים שיש לקוות שנעשו בתום לב, על ניגוד אינטרסים בו מצא עצמו חוקר משטרתי שלא היה מעורב באף אחד מתיקי החקירה שהובילו לאישומים קשים ומרובי ראיות נגד ראש הממשלה. על הסיפור הזה מבססים וייס וניר את הכותרת המופרכת שלהם.

הכותרת הזאת לא מותירה מקום לספק: אבי ניר ואבי וייס פועלים בשירות הנאשם מבלפור ומבצעים בכפייה או בהתנדבות פשעים נגד העיתונות, נגד הדמוקרטיה ונגד אזרחי ישראל. המסגור השקרי שהם חתומים עליו ואחראים לו הוא הטעייה מכוונת של הציבור. הם לא יכולים להסתתר יותר מאחורי גבם של עורכים וכתבים. האש ברשתות החברתיות תמיד מכוונת אל הטאלנטים שעל המסך, אל הכתבים בשטח ולעיתים אפילו אל העורכים בקונטרול, אבל זו אינה הכתובת הנכונה. הכתובת היא אבי ניר. הכתובת היא אבי וייס.

וייס וניר חומקים שוב ושוב מאחריותם בגלל מיקומם המבוצר באולימפוס של הברנז'ה. אף אחד לא רוצה לסמן אותם כאשמים ולהכניס את עצמו לרשימות השחורות של קשת. אבל יש דברים חשובים יותר מהג'וב הבא. נגיד, עתיד המדינה

זהו שבר גדול ועצוב לכתוב את הדברים האלה, בעיקר משום ששניהם יודעים היטב מה הם עושים. ניר חתום על הטלוויזיה הכי מלוטשת ומהוקצעת שמופקת בישראל. וייס חתום על הצלחותיה והישגיה של חברת החדשות המובילה בישראל. הם יודעים מהי עיתונות טובה, הם יודעים מהי תעמולה זולה, ומסיבות שאולי יתבררו בעתיד הם בוחרים באפשרות השנייה. יש להניח שהסיבות הללו כבדות משקל, לאור המעילה החמורה באמון הצופים והבגידה המוחלטת באתיקה המקצועית, אבל אין ולא יכולות להיות כאן הנחות. הקלון על השחתת המסך צריך להימרח על פרצופם וללוות אותם לאן שרק ילכו.

צריך להבין איפה אנחנו עומדים: בזמן שמדינת ישראל קורסת לתוך אנרכיה כלכלית, בריאותית וחינוכית, עסוקים וייס וניר בביצור מעמדו של בנימין נתניהו לקראת משפטו. אנשים שמכירים אותם מקרוב (ועימם שוחחתי) מתקשים להסביר ולהאמין, אבל עם מה שמתחולל על המסך של ערוץ 12 בשנה האחרונה אף אחד לא מצליח להתווכח. אפשר להתעצבן בכל פעם מחדש ובנפרד על אחד מהשופרות שתוקעים מול המצלמות, על דוברי ראש הממשלה שמתנחלים באולפנים כפרשנים מן השורה, על כתבים שמהדהדים את מסרי השלטון ללא סייג וקונטקסט, על מגישים שאינם מעמתים מרואיינים מפיצי שקרים עם עובדות ונתוני אמת. כל אלה הם רק סימפטומים לקבלת ההחלטות של אבי ניר ואבי וייס.

המסגור השקרי על "טיוח חקירות נתניהו" (שהמשיך והתפשט גם לכלי תקשורת אחרים גם אחרי שהתברר שלחשיפה המינורית של סגל אין כל קשר לתיקים הפליליים בהם מואשם ראש הממשלה) הוא נקודת שבר בתולדות התקשורת הישראלית, לא פחות

ברגע הקריטי הזה בתולדות האומה, בוחרים וייס וניר במודע למכור לצופים שלהם פייק ניוז מתעתע ולעוות באופן המביש ביותר את תודעת צופיהם, מסיטים את סדר היום מהכישלון הנוראי של הממשלה במשבר הקורונה וממצוקתם הגוברת של מאות אלפי אזרחים, והכל לטובת קמפיין השמדת הרשויות של נתניהו במסלול הבריחה שלו מן הדין. זה לא עמית סגל, שהוא בסך הכל פיון קטן (וחשוב) במשחקי הכוח בין בלפור, קשת וידיעות אחרונות, אלה אבי ואבי שנושאים באחריות המלאה לכל מעשיו ולכל ברווזיו העיתונאיים. אלה אבי ואבי שהחליטו לחבור אל ניסיון ההשחתה של החברה הישראלית.

שנים רבות טענו כנגד אבי ניר שהוא משחית את התרבות הישראלית. שנים רבות טענו כנגד אבי וייס שהוא מרדד ומזנה שאת העשייה העיתונאית על המסך. לא תמיד הסכמתי עם הביקורת הזאת. תמיד חשבתי ששניהם אנשי טלוויזיה פנומנליים, ולצד הצלחותיהם המקצועיות הם גם נכשלים פה ושם וטועים מדי פעם וזה בסדר, קורה לכולם. כנראה שטעיתי. וייס וניר חומקים שוב ושוב מאחריותם בגלל מיקומם המבוצר באולימפוס של הברנז'ה, אף אחד לא רוצה לסמן אותם כאשמים ולהכניס את עצמו לרשימות השחורות של קשת. אבל יש דברים חשובים יותר מהג'וב הבא. נגיד, עתיד המדינה.

המסגור השקרי על "טיוח חקירות נתניהו" (שהמשיך והתפשט גם לכלי תקשורת אחרים גם אחרי שהתברר שלחשיפה המינורית של סגל אין כל קשר לתיקים הפליליים בהם מואשם ראש הממשלה) הוא נקודת שבר בתולדות התקשורת הישראלית, לא פחות, והוא פרויקט משותף של אבי ואבי. בכל רגע נתון הם יכולים להורות למהדורות לפרסם תיקון והבהרה, להסביר שדבר מכל מה שפורסם אינו קשור לחקירות ולאישומים של ראש הממשלה ולהעמיד את הדברים על דיוקם. הם לא עושים כך וזה אומר הכל. הם אחראים. הם אשמים. הם שותפים בכירים להתרסקות. ואסור שנשכח להם את זה.