חלמנו על דיל מונדיאל מושלם. בסוף, כרגיל, ההמבורגר ניצח

בין אם נסחפתם בהתלהבות של אליפות העולם בכדורגל ובין הכי קרוב שהגעתם לכדור היה כשניסיתם להחזיר אחד סורר לקבוצת ילדים ונפלתם בתהליך – המונדיאל היא תקופה נהדרת לאכלנים. ובמיוחד למי מאיתנו שאוהב לאכול טראש מוצלח (מי אמר אני ולא קיבל?); כל רשת, מסעדה, בר ודוכן יוצאים עם מבצעי חג הכדורגל, וזה ידוע שמול כדורגל אוכלים בעיקר זבל כיף – כלומר, אוכל מטוגן וסופח אלכוהול שמסיח את הדעת מכל הבעיות של קטאר במחי קראנץ' אחד. ומכל המבצעים שפורסמו השנה, היה אחד שתפס את עיני וקרקר את בטני. והוא מגיע בדלי.

>> הפיתה הכי טובה בתל אביב: בדקנו את הטובות ביותר ויש לנו מנצחת
>> חדשות האוכל: הקבב המושלם של מיטש חוזר לביקור פופ אפ
>> ביקורת אוכל רחוב: ביס מאירופה באמצע דיזנגוף במעדניית ליגורי

משלוח עמוס בכל טוב, ודלי. אגאדיר. צילום: מתן שרון

אולי זו התניה פסיכולוגית שהושרשה בי בתור אמריקנופיל, אולי זה סתם פסגת הטראש, אבל יש לי אובססיה לאוכל שמגיע בדלי. לא יודע, באהבה אין היגיון. משהו בצורת ההגשה חסרת כל הפאסון הזו פשוט עובד עלי, למרות שבכל פעם שניסיתי להגשים אותה בישראל, קיבלתי רק אכזבה בבאקט. בפעם האחרונה שרדפתי אחר הדרקון הזה, למשל, זכיתי בארוחה הרעה ביותר שאכלתי השנה. אבל בחלומות כמו חלומות, ממשיכים לנסות גם כשאין שום סיבה. לכן כשראיתי את הפרסומת לאגאדיר באקט – ארוחת חברים הבניה על נקניקיה מטוגנת, רצועות עוף, טבעות בצל וצ'יפס – לא המתנתי יותר מרגע, מצאתי את המשחק הקרוב ביותר והעברתי את הבטן למצב דלי.

יש עוף מטוגן בדלי, לייזה היקרה. הבאקט של אגאדיר. צילום: יח"צ אגאדיר

עם כל הכבוד לאגאדיר, שאני בטוח שמציעים חוויית צפיה מונדיאלית גם בסניפים, העדפתי להגיע לבית אבי ולראות את מרוקו מנצחת בפנדלים את ספרד בקרב בני משפחה. רצוי עם באקט. בישיבה באגאדיר ניתן להזמין את הבאקט במחיר של 89 ש"ח, אבל בהזמנה – שניתנת באזור רק דרך וולט – הבאקט מוצע רק יחד עם הזמנת שני בקבוקי שתיה קטנים במחיר של 115 ש"ח. קשה להעריך על פי התמונה לכמה אנשים מיועד הדלי המדובר,  אבל על בסיס השתיה והמחיר היה אפשר לנחש שהוא אמור להאכיל צמד חברים ולא יותר, כך שדאגנו להזמין מבעוד מועד עוד כמה מנות שחס וחלילה לא נשאר רעבים. הוספנו המבורגר מעושן (220 גרם של בשר בקר בעישון שבבי חבית יין אדום, צ'דר כתומה, בצל מטוגן, אורגולה ורוטב צ'יפוטלה. 77 ש"ח/84 ש"ח כארוחה), 9 כנפיים פיקנטיות (38 ש"ח) ואת חלת הבצל המיתולוגית (34 ש"ח).

כשהגיע הדלי (וגם המנות האחרות) נרשמה התרגשות, בעיקר מצדי. שתי נקניקיות ענק מטוגנות בבלילה בלטו מהצד, כשלצידן הונחו שני שיפודים שאנחנו, כך מסתבר, צריכים לנעוץ בנקניקיה לאכילה – כנראה כדי להגביר את האפקט ההומואירוטי של אכילת נקניקיה. בתא שלידן, שהופרד במחיצת קרטון קטנה, היו שלוש רצועות עוף מטוגן (צ'יקן פנקו), ואז תא עם צ'יפס ותא עם טבעות בצל. האמת, קצת התאכזבתי מההיצע, כי כמו שלפעמים נוטים לעשות במבצעים כאלה, התוספות מגיעות בשפע בעוד שהעיקרית קצת בקמצנות. כן, זה באקט שיספק שני אנשים, אבל בעיקר כי הם ידחפו מלא צ'יפס לפה.

זה לא מבט ממעוף הציפור, כי היא כבר לא עפה. הבאקט של אגאדיר. צילום: מתן שרון

בנוגע לאיכות, לעומת זאת, דווקא יש על מה לדבר. זו לא פעם ראשונה שאנחנו מתרשמים מאיכות המשלוחים של אגאדיר, כנראה כי קל לשכוח שהרשת הזו היתה מלכת המבורגרים הרבה לפני שהגיעו כל ההמבורגרים המפונפנים של היום. רצועות העוף היו פשוט פנטסטיות – ציפוי פנקו פריך לשלמות, עוף עסיסי שעבר תיבול והשריה שהפכו אותו לביס מלא טעם – ביס כיפי במיוחד שחבל שלא היה ממנו יותר, כי הוא היה סוגר את כל הפינות שנשארו פתוחות.

הנקניקיות היו ללא ספק המיין איוונט, וזה לא שהן היו רעות, אבל היה אפשר יותר טוב. הציפוי הפריך עטף אותן היטב (למעט נקודות הקצה, שקצת התפרקו) והרגיש שניצלי מאוד (בניגוד לקורן-דוג), והנקניקיה עצמה היתה גדולה, עבה, מספקת וטעימה מאוד (אמרתי לכם שזה הומואירוטי) – אבל בכל הנוגע לפורמט של נקניקיה בבלילה, הייתי מעדיף אם היו מגישים נקניקיה טיפה דקיקה יותר. ככה הביס היה הופך קליל יותר, הפריכות הייתה משתלטת על הפה והנקניקיה השמנמנה לא הייתה קצת מבזבזת. חבל, כי זו מנה לא רעה שחסרה ביותר מסעדות בארץ, אבל גם אותה עדיף לעשות מדויק.

לא על התוספות לבדן, אבל לפעמים כן. צילום: מתן שרון

התוספות עצמן לא היו משהו יוצא דופן לכאן או לכאן. טבעות הבצל לקחו את הבכורה, מכיוון שהיו בנויות על בלילה מטוגנת ומאוד יציבה, בעלת טעם שמן מתבקש וקראנץ' רצוי – גם אם לא מהטובות ביותר שאכלתי. הצ'יפס, שדווקא זכרתי כאחד מהטובים במשלוח, היה רך ולא שרד את הנסיעה היטב. מזל שהזמנו גם ארוחת המבורגר ליד, כי זה עזר להבין מה בעצם הייתה הבעיה המשמעותית יותר בבאקט – הדלי. כואב לי פיזית להגיד את זה, אבל מתברר שדלי זה לא כלי כל כך טוב למשלוח אוכל. המכסה המחייב, למרות החורים בצד, שומר על החום בפנים אבל מייצר גם אפקט חממה שאוטם את הלחות כך שבתחתית הדלי נוצרת סאונה קטנה של אוכל (אוקיי, יש לי חלום חדש) שמקשה על כל מה שקראנצ'י. בדלי שבו הכל מטוגן, זה רק יוצר נזק.

לכן קצה הכיסוי הכריך של הנקניקיות התפזר לנו, לכן הצ'יפס הגיע טיפה סמרטוטי ולכן טבעות הבצל אגרו את השמן. למעשה, החלק היחיד בדלי שלא הושפע מצורת ההגשה היו רצועות העוף המצוינות. ולמזלנו היתה לנו נקודת השוואה – הצ'יפס שהגיע לצד ההמבורגר, הפעם בקופסת קרטון ייעודית. גם בה לא היו יותר מדי חורי אוורור, אבל שם הצ'יפס שמר על פריכותו, והיה פנטסטי – צ'יפס בצורת סירה שסוחבת כל רוטב, ומרעישה כשנוגסים בה. המממ… סירה.

ממש כמונו. המעושן של אגאדיר. צילום: מתן שרון

גם שאר המאכלים שלא הגיעו בצ'יפס הצליחו לשמור על רמתם, כולל חלת הבצל המצוינת ששמרה על הפריכות, כנפי העוף הממש טעימות שהוגשו עם אקסטרה רוטב חריף במידה מאוד רצויה, ואפילו ההמבורגר – שלמרות שלא הצדיק לגמרי את מחירו, בהחלט היה עסיסי ומלא טעמי אומאמי בעישון מעודן (אולי מעודן מדי, אבל ניחא). עם כל התלונות הקטנות, חשוב לציין שזו בכל זאת היתה ארוחת מונדיאל מעולה, אבל בעיקר כי דאגנו להזמין עוד דברים חוץ מהדלי. אם הוא היה מגיע לבדו, גם על שני אנשים בלבד, כנראה היינו קצת מתאכזבים. קצת כמו אפס אפס עם ניצחון של מרוקו בפנדלים – זה נחמד ואפילו מעניין, אבל מזל שלצד המשחק הזה, באותו הערב, הוגש לנו פורטוגל-שווייץ. שבע שערים זה מלהיב כמו צ'יפס פריך טוב.
>> זמין בסניפי אגאדיר. להזמנת משלוח מסניף נחלת בנימין או סניף הנמל