המבקרים מעדיפים את אדווה דדון על חיים אתגר, אבל הם טועים

"שלום עופר, העוקץ נחשף", מפטירה בנונשלאנטיות אדוה דדון. זהו החלק המעשי בתפישת הנוכל עופר מימון דרעי, בעל עסק לקוסמטיקה שעקץ באופן שיטתי את עשרות ספקיו, בסכומים שמצטרפים לכדי כ-3 מליון שקלים. רק לאחר שהצ'קים הרשומים על שמו החלו לחזור, גילו הספקים שמדובר בנוכל סדרתי המתחמק מעונש תחת תואנה של פשיטת רגל. הסיפור משודר במסגרת סדרת התחקירים "הנוכלים", שעלתה לאחרונה כחלק מהמהדורה המרכזית של חדשות 12. הדמיון הבוטה של שם התכנית ל"מתחזים" בהנחיית חיים אתגר, ככל הנראה מכוון, ומעביר מקשת מסר ברור: אם אהבתם את הקודם, אז יש אחד נוסף. אפילו לא תצטרכו להזיז את האצבע על השלט.

סיפור הנוכל יכול היה בקלות להשתלב בתכניתו של אתגר, שחשף בפרק האחרון את ד"ר יוסי לזר, מרצה במכללת תל חי שמציג את עצמו כסוכן מוסד וחולה סופני. באמצעות שני השקרים הללו, שמתווספים למעמד יוקרתי וערימות של כריזמה, לזר קונה את אמון והערצת תלמידיו ומשתלט על חייהם כגידול ממאיר. גם אצל דדון מדובר, בסופו של דבר, במתחזה: טענה שקרית לפשיטת רגל היא התחזות לכל דבר. אבל הדמיון בין שתי התכניות לא מסתיים רק בקונספט וסמנטיקה.

חיים אתגר ב"המתחזים" (צילום מסך)

כמו ב"מתחזים", גם ב"נוכלים" מציג החלק האחרון של הפרק עימות ישיר בין המנחה לפושע, במהלכו היא מגוללת באזניו את הפשעים שביצע. "זו הדרך חיים שלך? אתה פשוט עוקץ על ימין ועל שמאל?", שואלת דדון בחיים-אתגרית מדוברת. "בוא תספר לי איך אתה עוקץ. אתה הרסת לאנשים את החיים, לא מגיע להם לקבל תשובות?". בדומה לאתגר, גם אצל דדון נרשמת התמדה מרשימה בניסיון לחלץ הודאה מסוציופת.

אבל מה שמתחיל כמרדף "המתחזים" קלאסי מציב רף חדש כאשר דדון מעלה הילוך למצב ג'סיקה ג'ונס, וקופצת אחרי הנמלט לנסיעה במונית. "תן דין וחשבון לאנשים שעקצת אותם", היא מטרטרת באזנו ולא מגלה סימני התנשפות מינימליים. אחרי מרדף מעורר השתאות מימון סוף סוף מתייאש וקורס על ספסל, בזמן שדדון מתקשרת לעורך דינו על מנת להשלים את לחיצת המקק לרצפה. גם מימון וגם העורך דין, כצפוי, מנערים אותה בתשובה הלקונית "אין תגובה". בסופו של דבר, גם דדון וגם אתגר נכשלים פעם אחר פעם בחילוץ ההודאה, שזה בסדר, כי אינם משטרה או בית משפט. שניהם יודעים את זה, אבל מתעקשים להיכנס לנעליים הללו מסיבה אחת ברורה: רייטינג.

הסיפורים של דדון אמנם ראויים וחשובים לחשיפה, אבל הסגנון הצעקני הפוך אותם למשהו אחר. עוד בידור צדקני נוסח עברי גלעד וחיים הכט. האם באמת חסר לנו כזה?

אין ספק שהשירות שאדוה דדון עושה לצופים מקצועי יותר מזה של חיים אתגר. בעוד שאתגר תופס את ההמטורללים הקיצוניים ביותר בחברה, דדון עוסקת בנוכלים הקטנים, הנפוצים, שעלולים בקלות לעקוץ גם אתכם. המבקרים מעריכים את עבודתה, משמעותית יותר מאת זו של אתגר, ואפשר להבין מדוע. בעוד שאתגר מתמקד בחלקים הצהובים של סיפוריו וסוחט את לימון הרגש עד תום, דדון הולכת על גישה נקייה, החל מטון הדיבור ועד פירוט הנתונים המדוקדק, שמעיד על עבודת תחקיר מעמיקה. אם "המתחזים" מותירה את הצופה עם רשימה של שאלות לא פתורות, "הנוכלים" סוגרת את הסיפורים הרמטית מכל הכיוונים, ודוחקת את הנאשם לפינה לא רק באמצעות התשה רגשית אלא ציון עובדות. ובכל זאת מדובר במוצר שספק אם מקומו בחדשות. בדיוק כמו התכנית של חיים אתגר היא פונה אל הפחד הישראלי הקמאי, החשש לצאת פראייר, ומלבה את האש. החזרה האינסופית על המילים "נוכל" או "מתחזה" לא תורמת דבר מלבד קרקוע המותג בתודעה שלכם, והשרשת אימה שתחזיר אתכם למסך בפרק הבא.

"הנוכלים" אולי עטופה באריזה הרצינית של חדשות 2, אבל גם היא, בדיוק כמו "המתחזים", מוצר בידורי. שתיהן כאן כדי לספק לכם, מעל הכל, סיפור לוהט לדבר עליו למחרת בעבודה. הסיפורים של דדון אמנם ראויים וחשובים לחשיפה, אבל הסגנון הצעקני הפוך אותם למשהו אחר. עוד בידור צדקני נוסח אברי גלעד וחיים הכט. האם באמת חסר לנו כזה? לפחות הדמויות המיתולוגיות של "המתחזים" הן מעניינות וצבעוניות. מה היינו עושים בפריים טיים ללא אושיות כמו מקימי אינדיג, בעלה של אודטה או בתה המאומצת של הדס שטייף? אתגר, אם כן, צהוב ככל שיהיה, מנצח.