גם מזמוזים לוהטים בסתר לא מצילים את הקומדיה הרומנטית הזו

אהבה אסורה היא תמיד בעלת פוטנציאל לפתות ולהסעיר את נימי הנפש. במאות שעברו היו הרבה זנים של אהבות אסורות, עד שלקראת סוף המאה שעברה האיסורים הלכו והצטמצמו ונשארנו עם הסודיות של אהבה קווירית. אבל היום גם אהבה להטב"קית מותרת, לפחות במדינות המפותחות. לכן אם רוצים לספר סיפור על אהבה אסורה המתרחש בימינו צריך להמציא מקרים קיצוניים, וזה מה שעשתה קייסי מקוויסטון כשכתבה את ספרה הראשון "אדום, לבן וכחול מלכותי".

הספר, שזכה לאהדת הביקורת, מספר על התאהבותם של אלכס, בנה של הנשיאה הראשונה של ארצות הברית, והנסיך הנרי, נכדה של מלכת בריטניה. במציאות, משפחת המלוכה הבריטית כבר נאותה, באי-רצון, לכלה לא לבנה – אבל ככל הידוע היא עדיין לא נבחנה ביחסה לרעיון של נסיך עם בחור. השילוב בין שני הפיתויים הגדולים – אהבה אסורה ופנטזיה על נסיכים – הפך את "אדום, לבן וכחול מלכותי" לרב מכר בינלאומי. הצלחת הספר היתה כל כך צפויה, שאולפני אמזון מיהרו לרכוש את הזכויות לעיבוד קולנועי עוד לפני שיצא לאור במאי 2019.

העיבוד (כתיבה ובימוי) הופקד בידיו של המחזאי מתיו לופז, שהוא אמנם חסר ניסיון קולנועי, אבל זכה לתהילה כמי שכתב את "הירושה", שעלה על הבמה ב-2018 והוכרז מיד כמחזה האמריקאי החשוב של המאה. עם תעודות יחסין שכאלה, חבל שהסרט שהגיע לאמזון פריים כל כך בינוני. אבל לפני שאמנה את חסרונותיו, אציין שדבר אחד כן עובד: צמד השחקנים הלא מאוד מוכרים שלוהקו לתפקידים הראשיים לא רק נראים טוב (כמובן), אלא יש ביניהם כימיה שלא בדיוק מציתה את המסך, אבל היא מביאה אליו סוג של אמת רגשית שחסרה בכל שאר הסצנות.

סיקוונס הפתיחה מאוד לא מבטיח טובות. אלכס (טיילור זקהאר פרז, שגילם את הכבאי התמים ב"מינקס") מייצג את הממשל האמריקאי בחתונה מלכותית, ופוגש את אחי החתן, הנסיך הנרי (ניקולס גאליצין, הנסיך במחזמר "סינדרלה" מ-2021). השניים נפגשו בעבר, ואלכס חושב שהנרי הוא פוץ מתנשא. ברגע שנחשפת למצלמה עוגת החתונה המפוארת (שנאמר לנו שעלתה 75,000 ליש"ט), ברור שאיכשהו היא תתרסק על הנרי ואלכס, כי זה מה שקורה ביותר מדי קומדיות דלוחות. האירוע השטותי הזה, שמשום מה מאיים לחולל משבר ביחסי ארה"ב ובריטניה, מבויים באופן לא משכנע ולא משעשע. הסמליות הגלויה שלו אינה מוסיפה לו ערך.

כשאלכס שב לבית הלבן מתברר שאמו היא אומה ת'רמן, באחד מתפקידיה הפחות טובים (זאת גם בעיה של כתיבה ובימוי חלשים). הנשיאה נמצאת בעיצומו של קמפיין בחירות לקדנציה שניה, והיא דורשת מבנה, שיש לו שאיפות פוליטיות משל עצמו, לתקן את מה שקלקל. אלכס חוזר לבריטניה לסדרת צילומי יח"צ עם הנסיך, מגלה שהנרי הוא מותק, והשניים הופכים לחברים, ובהמשך לנאהבים. אבל הנרי יודע שבשל מעמדו ומחויבותו לתדמית הציבורית של משפחתו הוא אינו יכול להרשות לעצמו לאהוב גבר, וזה הקונפליקט שמתדלק את הדרמה של הסרט, הארוז כקומדיה רומנטית.

מה שקורה בין אלכס והנרי כתוב לא רע ומשוחק בחן ובתשוקה, ויש לא מעט סצנות נחמדות של מזמוזים בסתר. אבל בסרט (האמריקאי) חסר מאוד הדבר שקומדיות רומנטיות אנגליות מצטיינות בו – כל תפקידי המשנה סתמיים ביותר. יותר מדי דמויות, בהן אחותו של הנסיך (היחידה במשפחה שיודעת שהוא הומו) וחברו הטוב ביותר, הן לא יותר מסטטיסטים משודרגים. דמויות אחרות, כמו אמו של הנרי, בולטות בהיעדרן. משפחת המלוכה מיוצגת, בסצנה אחת בלבד, על ידי סטיבן פריי בתפקיד המלך (במקום המלכה שבספר) שמתנגד ליחסיו של הנרי עם אלכס. יש להניח שפריי לוהק דווקא בשל היותו הומו ידוע (ב-2007 הוא הוכתר על ידי "האינדיפנדנט" כהומו הכי משפיע בבריטניה), כי מעבר לקריצה הזאת גם המלך אינו מותיר רושם.

ברוח הימים האלה, תפקידים רבים הופקדו בידי שחקנים במגוון גוונים – ראש ממשלת בריטניה, למשל, היא אישה שחורה (שרון ד. קלארק, שחקנית תאטרון עם שלושה פרסי אוליביה), אביו של אלכס (קליפטון קולינס ג'וניור) הוא היספני, והחבר הטוב של הנסיך הוא שחור עם שיער מחומצן – אלא שזה פחות או יותר האפיון היחידי שלהן. גם החלק הפוליטי של הסרט – כאמור, הוא מתרחש במהלך קמפיין לנשיאות שאלכס לוקח בו תפקיד מרכזי – פלקטי ולא משכנע. בסוף אנחנו נשארים בעיקר עם הדימויים של שני בחורים נאים אוחזים ידיים בפרהסיה בבית הלבן ובארמון בקינגהם, כך שלפחות יש כאן מסר חיובי כלשהו.
3 כוכבים
Red, White & Royal Blue בימוי: מתיו לופז. עם טיילור זקהאר פרז, ניקולס גאליצין, אומה ת'רמן, סטיבן פריי. ארה"ב 2023, 118 דק'