זה פשוט לא הגיוני שארוחה כל כך טובה עדיין השאירה אותנו רעבים

עושים לכאן משלוחים ממקדונלדס? ערב יפני באואזיס (צילום: סי)
עושים לכאן משלוחים ממקדונלדס? ערב יפני באואזיס (צילום: סי)

הערב היפני של אואזיס הוא חוויה נהדרת, אבל ארוחה בעייתית. כי למרות שלשולחן הגיעה מנה מוצלחת אחרי מנה מוצלחת (חוץ מאחת, אבל לא נורא), אי אפשר להתעלם מזה שאין פה ארוחה. לא מבחינת קונספט או משהו. מבחינת כמות האוכל

10 במאי 2023

זאת אחת הפעמים שלא ברור מאיפה צריך להתחיל. כי אפשר להתחיל, למשל, ברפרפת דאשי. ותאמינו לי, זאת מנה שמגיע לה לפתוח טקסטים. כמה פעמים בחיים האלה כבר יצא לכם לאכול מנה שאין לה כמעט טעם, ולמרות זאת מצליחה לפוצץ לכם את המוח? מדובר במנה העדינה הכי מסעירה בצד הנכון של הירקון. ענן חם שמתפשט בחלל הפה שלכם בריקוד איטי ומשאיר אחריו שובל של נעימות. ואז, כשאתה בטוח שאין יותר טוב מזה, מתגנבים לתוך הביס גרעיני אדממה ופיסות לובסטר והריקוד האיטי הופך למשחק מרקמים מהסוג שעושה לך נעים בגב.

>> כבר בתחילת הארוחה רצינו ללכת, אבל לאן? היינו תקועים בדיזנגוף
>> בואו תראו איך עושים את זה פשוט וטוב: המקסיקנית של לה מעלה

מצד שני, אפשר גם להתחיל בשורה התחתונה. למרות האוכל הטעים והשירות המתוקתק, יצאנו מאואזיס רעבים. אז ברוכים הבאים לצד השני והאפל של ה-VMF: מנות לא מאוד יקרות, אבל מאוד קטנות. מאוד. אכלנו שש מנות פלוס קינוח. כולן, מלבד אחת, היו ממש טובות. כולן, חוץ מהקינוח, היו ממש קטנות. תחושת השובע מעולם לא הרגישה רחוקה יותר, ובואו רק נגיד שמזל שג'סמינו זה ממש מעבר לפינה.

מה עשו פה לתרד? ערב יפני באואזיס (צילום: סי)
מה עשו פה לתרד? ערב יפני באואזיס (צילום: סי)

הפעם, בניגוד לפעם הקודמת שבה היינו באואזיס, לפני שנתיים, באנו הרבה יותר מוכנים. אז הגענו עם ציפיות גבוהות שקצת התנפצו מול ארוחה שהיה בה הרבה פוטנציאל, שלמרבה הצער נשאר בצד הלא ממומש של החיים. השבוע, במסגרת ה"ערב היפני" – ערב משותף לשפית רימה אוליברה ולשף היפני ריו סואהירו – הגענו לאואזיס עם אופטימיות זהירה. מהר מאוד גילינו (אם כי לא מספיק מהר, כי חצי שעה מהרגע שאתה מתיישב במסעדה ועד שמגיעה לשולחן פיסת האוכל הראשונה, זה מלאאאאאאא זמן) שהפעם הציפיות התממשו.

התחלנו עם סלט תרד. קודם כל, שיהיה ברור, לא השתניתי. נשארתי אותו אדם שהייתי. אבל כן, הזמנתי מרצוני סלט תרד. יותר מזה, הסתכלתי על התפריט הלא מאוד גדול, וסלט התרד קרא לי. ויודעים מה? אין בי טיפת חרטה על זה, כי זה היה סלט מושלם. כלומר, סלטון, בגלל הבעיה שכבר הגדרנו היטב בפסקאות הקודמות. אבל הסלטון היה מושלם. אין לי מושג מה הם עשו שם לתרד – רק שלא יפסיקו, כי זה היה נפלא. והיה גם רוטב סומסום מעולה, שהיה בדיוק מה שתרד חיכה לו כל החיים. כאילו לקחו את כל מה שטוב בטחינה ועטפו איתו את העלים אחד אחד.

אופטימיות זהירה שסוג של הצדיקה את עצמה. ערב יפני באואזיס (צילום: סי)
אופטימיות זהירה שסוג של הצדיקה את עצמה. ערב יפני באואזיס (צילום: סי)

הסשימי טונה בוניטו היה לכאורה עסק הרבה פחות מלהיב. שש חתיכות דג לא גדולות, שהיו מוצלחות אבל לא מאוד מעניינות. לפחות עד שטעמנו אותן ביחד עם הסלט הקטן שהוגש לידן. בדיעבד, יכול להיות שאם היינו מקשיבים למלצרית, היינו יודעים שמדובר בעלי וואסבי טריים וכבושים. במציאות, אם היה אפשר לצלם את הפרצוף שלנו בשנייה בה אנחנו מתענגים על הדג בזמן שהוואסבי חונך לנו רכבת מהירה מהאף ישר למרכז הכאב של המוח, היינו שוברים את טיקטוק. זה לא רק ביס טעים, זה ביס שגורם ללב שלך לדפוק חזק.

סלט עגבניות השרי המסוכרות היה עוד מנה ממש קטנה עם יציאה גדולה. העגבניות עצמן – ובקושי היה שם מספר דו ספרתי שלהן – היו חביבות. מה שתואר בתפריט כ"רשת חלבון ביצה" התגלה כביצת עין קרה בעיצוב לא קוהרנטי, אבל כל זה לא רלוונטי בכלל בגלל הרוטב פונזו ויין שזיפים. אם יש גן עדן, אין ספק שזה מסוג הדברים שמגישים בו. במיכלי ענק. זה חמוץ. וזה מתוק. וזה מדויק. וזה אדיר. כל כך אדיר, שביקשנו כפות כדי שנוכל להגיע לכל טיפה וטיפה.

הטאטקי בקר, שהגיע ברוטב פונזו ועלים ירוקים היה פחות מרגש אבל לא פחות מוצלח. הבשר היה עשוי בדיוק במידה, והשילוב בינו לבין החמיצות של הרוטב היה בדיוק מה שהוא היה צריך. לא הייתה פה איזו הברקה יוצאת דופן או חדשנות, אבל היא הייתה דוגמה נהדרת למנה פשוטה שמבוצעת כמו צריך.

מוצלח, אבל שורה תחתונה בעייתית. ערב יפני באואזיס (צילום: סי)
מוצלח, אבל שורה תחתונה בעייתית. ערב יפני באואזיס (צילום: סי)

אחרי כל המנות המצוינות האלו, כולל הרפרפת דאשי מהפתיחה, שהייתה כל כך מיוחדת, שלגיטימי לגמרי להזכיר אותה שוב, דווקא הגיוזה, המנה האחרונה שהגיעה, הייתה זו שלא הצליחה לעמוד בסטנדרטים. הכיסונים עצמם, במילוי שרימפס, היו עוד יחסית סבירים. הבצק אומנם הרגיש עבה מידי בחלק מהביסים, אבל המילוי הצליח לחפות על רוב הפגמים. הבעיה המרכזית הייתה בכלל במרק שבתוכו הם הגיעו, שהיה מלוח באופן כמעט בלתי סביר. מצד שני, חשוב לציין שהמלצרית זיהתה מייד שלא התלהבנו, ודאגה מיוזמתה להוריד את המנה מהחשבון. לגמרי לא מובן מאליו.

אם נשאר קצת טעם מר בפה, סנדוויץ הגלידה העביר אותו בצורה מושלמת. היה שם כל מה שקינוח טוב צריך. עוגיות שקדים פריכות ומתקתקות מלמטה, קרם קרמל מצויין מלמעלה ובאמצע גלידת כמהין, שזה אולי נשמע מוזר, אבל בפועל היה קסם. גלידת וניל במרקם נהדר, שבקצה של הביס שלה, מהדהד לו בשקט הכמהין. פשוט קינוח מוצלח.

>> מדריך התיירים הגדול בעולם טוען שזו המסעדה מס' 1 בתל אביב. מדריך התיירים טועה
>> יש פה כל מה שהיינו מצפים לו ממסעדה שכונתית טובה. רק עם סושי

רק שכל זה לא מספיק מוצלח כדי להסתיר את השורה התחתונה. "הערב היפני" של אואזיס הוא חווית אוכל נהדרת, אבל ארוחה בעייתית. הוא עובד מצויין אם מתייחסים אליו כאל ערב נשנושים בבר יין, שבאים אליו, יושבים על הבר ונהנים מכמה מנות מעולות ליד הדרינק. אם באים ומחפשים ארוחת ערב כמו שצריך, כדאי שיהיה לכם חשבון הוצאות שמן שיאפשר לכם להזמין את כל התפריט. כי אם תנסו לאכול ארוחה בלי למשכן את הבית, יש מצב שתצאו רעבים.

3.5 כוכבים בתור מסעדה, 4 בתור בר יין

סלט תרד 48
טאטקי 89
רפרפת דאשי 98
סשימי בוניטו 98
סלט עגבניות 62
סנדוויץ גלידה 59
גיוזה 89 (לא חויב)