סופ"ש "אוהבים אמנות": על שמיים פתוחים ואולמות סגורים

האמנות כמרחב ציבורי של דאגה והקשבה. הדמייה מתוך "בית חולים שדה X של איה בן רון
האמנות כמרחב ציבורי של דאגה והקשבה. הדמייה מתוך "בית חולים שדה X של איה בן רון

תערוכת "שמיים פתוחים" תתפרס על מסלול בצורת לב סביב שדרות רוטשילד, תוציא את האמנות אל הרחוב ותעמיד במרכזה את המחאה. אבי לובין, אוצר התערוכה, מחפש מחשבה יצירתית שתחזיר לחיים את עולם התרבות \\ טור אישי

10 בנובמבר 2020

מדוע המוזיאונים עדיין סגורים? מדוע אין אירועי תרבות באוויר הפתוח? מדוע לא נמצאים פתרונות יצירתיים שיאפשרו לתיאטרון, המוזיקה, המחול, הקולנוע, וכמובן האמנות הפלסטית להתקיים גם בימי הקורונה, כפי שקורה בכל כך הרבה מדינות אחרות?

ביום חמישי הקרוב, בשעה 20:00, יצעד האמן מאיר טאטי משדרות רוטשילד פינת רחוב אלנבי לעבר כיכר הבימה, במסגרת עבודתו החדשה פעולה מספר חמש. שישה שחקנים עטויי מסכות יצעדו לצדו, ידחפו אותו, יצעקו עליו, יזרקו לעברו חפצים ויתעדו הכל באמצעות הטלפונים הסלולריים שלהם. עבודה זו, שתתקיים בפתיחת התערוכה "שמיים פתוחים" – התערוכה המרכזית של אירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות" של עיריית תל אביב שאותה אני אוצר השנה – שואבת השראה מסרטון וידאו שתיעד את הסרת האנדרטה של סוחר העבדים אדוורד קולסטון בבריסטול, מוקדם יותר השנה. לאחר שמספר אקטיביסטים הפילו את הפסל ממקומו, הם גלגלו אותו ברחוב וזרקו אותו לנהר הסמוך. בפרפורמנס משחזר טאטי את הפעולה, תוך שהוא ממלא את תפקידו של הפסל שהורד. הפעולה שלו מערבבת בין הסרת האנדרטה ללינץ' באדם במרחב הציבורי ומעלה שאלות על הגבול שבין פעולה פוליטית, אכיפה ומעשה אלימות.

במסלול שבו טאטי והשחקנים יצעדו, לאורך שדרות רוטשילד, מוצגים בין היתר ברזנט ענק עם הכיתוב NO בלבן על גבי שחור – עבודה של האמן הספרדי הידוע סנטיאגו סיירה שנדדה במקומות שונים בעולם כחלק ממסע עולמי של התנגדות – ועבודה של האמנית שרון גלזברג שתזמין את העוברים ושבים בשדרה לכתוב על כף ידם מהו הדבר שבגינו הם רוצים למחות. גלזברג תצלם את כפות הידיים במכונת צילום ותתלה את התצלומים על לוח מודעות ציבורי בשדרה. בניגוד לדרישה למסר אחיד, בהיר וזהה שמופנית לא פעם כלפי ההפגנות של העת האחרונה, היא מנסה ליצור מקבץ של מחאות אישיות, שקטות, לתת פתחון פה לאנשים ולמחאות הפרטיות שלהם, ובאמצעות המקבץ להבין משהו על החברה ועל הלך הרוח הנוכחי.

כן, להתערסל בגן מאיר זו אמנות שאנחנו מבינים. מתוך "Hanging around" של מיכאל קינצר
כן, להתערסל בגן מאיר זו אמנות שאנחנו מבינים. מתוך "Hanging around" של מיכאל קינצר

בסיום מסלול הצעידה שלהם, בכיכר הבימה, הם יפגשו את עבודתה של האמנית איה בן רון – חמישה באנרים שתלויים על בניין תיאטרון הבימה עם הכיתוב: DO YOU CARE? עבודה זו היא חלק מפעילותו של בית חולים שדה X – הפרויקט שבן רון הציגה לפני שנה בביתן הישראלי בביאנלה בוונציה (שאותו אצרתי). בית החולים, שפועל כעמותה ללא כוונת רווח, הוא מרחב (פיזי, רעיוני ווירטואלי) המאפשר לאנשים לדבר על טראומות ועל העוולות החברתיות הפוגעות בהם. זו דרך לחשוב על אמנות כמרחב של דאגה והקשבה, המעודד את המבקרים להיות אמפתיים, קשובים וערים למה שמתרחש לנגד עיניהם.

"שמיים פתוחים", שמתקיימת בשיתוף פעולה עם האיחוד האירופאי, כוללת כ-30 פרויקטים של אמנים ישראלים ואירופאים שמבקשים לחשוב מחדש על מקומה של האמנות במרחב הציבורי, על תפקידה האזרחי/חברתי ועל האפשרויות שהיא יוצרת לחשוב מחדש, להתנגד, לאתגר ולהניע דרכים חדשות למפגש, שימוש או שהות משותפת במרחב הציבורי. היא מתפרסת במסלול בצורת לב שיוצא מכיכר הבימה, דרך שדרות רוטשילד, אלנבי, ביאליק, גן מאיר ובחזרה לכיכר הבימה דרך קינג ג'ורג' ושדרות בן ציון.

בשדרות רוטשילד יוקם, בין השאר, "בית גבוה" של האמן הלל רומן, שיאפשר לטפס על מרפסת גבוהה שנבנתה על אחד העצים בשדרות רוטשילד, להשקיף ממנה על השדרה או להתבונן בצמרות העצים מקרוב, וגם מגדל פעמוני אופניים של האמן ההולנדי סיל קרול שמזמין למשוך בחבל וליצור סימפוניה של פעמונים.

אפשר כזה על כל העצים בשדרה בבקשה? הדמייה מתוך "בית גבוה" של הלל רומן
אפשר כזה על כל העצים בשדרה בבקשה? הדמייה מתוך "בית גבוה" של הלל רומן

באלנבי פינת ביאליק יוצב טלסקופ של האמנים נועה גרוס ואורי נועם שמאפשר מבט ישיר ואינטימי לים באחת הנקודות היחידות בעיר שבהן הים אינו חסום על ידי מלונות ומגדלים. בגן מאיר יהיו מספר עבודות, בהן מבוך קרוזינג של האמן היווני אנדריאס אנג'לידקיס, שמאפשר לקהל הרחב לחוות את האדריכלות של סקס גאה ותרבות הקרוזינג, וגם מערכת ערסלים של האמן האוסטרי מיכאל קינצר שיוצר מעין מקום מפלט במרחב הציבורי, שמאפשר מפגש, מנוחה, השתהות או שיחה.

דומה ששר התרבות חילי טרופר, שאמור להיות קולו של עולם התרבות בדיוני הממשלה ובשיח הציבורי, אינו נשמע מספיק ואינו מעלה באופן משמעותי את בעיית עולם התרבות לסדר היום הציבורי

על גבעת חול באמצע רחוב אלנבי תציב להלי פרילינג דמות אדם מוטלת, ספק גווייה ספק גבר מעולף, בסביבה של עזובה, מוות וריקבון שהיא בה בעת גם רומנטית ופואטית. בפסאז' שמתחת לרחוב אלנבי מספקת האמנית נועה גיניגר רגע של נחמה באמצעות עבודת סאונד שמבודדת משפט יחיד משירו הידוע של פרנק סינטרה Everybody Loves Somebody Sometime. גיניגר מוציאה את המשפט מהקשרו ומשמיעה אותו כולל מרווחים של שקט, בהתאם למרווחים שבהם מופיע המשפט בשיר המקורי. אלה הן רק חלק מהעבודות המוצבות לאורך המסלול.

התערוכה "שמיים פתוחים" מתקיימת השנה במרחב הציבורי של תל אביב, באוויר הפתוח. זה קורה כנגד כל הסיכויים, ובשעה שעולם האמנות והתרבות סגור כבר זמן רב בהתאם להחלטת הממשלה. לפחות בכל הקשור למוזיאונים וחללי אמנות, לא נראה שיש סיבה משכנעת נראית לעין לסגירה המתמשכת הזו.

מישהו יכול להסביר למה המוזיאונים עדיין סגורים? לא? לא חשבנו. מוזיאון תל אביב (צילום: שאטרסטוק)
מישהו יכול להסביר למה המוזיאונים עדיין סגורים? לא? לא חשבנו. מוזיאון תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

למעשה, כבר בחודש יולי, כאשר הממשלה רצתה לסגור את המוזיאונים בסופי שבוע בלי סיבה הגיונית, ללא נימוק וללא נתונים שמצדיקים זאת, כתבו יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, פרופ' חגי לוין, ויו"ר פורום בריאות הציבור, פרופ' נדב דוידוביץ', שאין הגיון אפידמיולוגי בהחלטה לסגור מוזיאונים. אבל דומה ששר התרבות חילי טרופר, שאמור להיות קולו של עולם התרבות בדיוני הממשלה ובשיח הציבורי, אינו נשמע מספיק ואינו מעלה באופן משמעותי את בעיית עולם התרבות לסדר היום הציבורי, וגם לא לזה של הממשלה. בתי הכנסת או הצימרים נשמעים שם הרבה יותר.

מדוע המוזיאונים עדיין סגורים? מדוע אין אירועי תרבות באוויר הפתוח? מדוע לא נמצאים פתרונות יצירתיים שיאפשרו לתיאטרון, המוזיקה, המחול, הקולנוע, וכמובן האמנות הפלסטית להתקיים גם בימי הקורונה, כפי שקורה בכל כך הרבה שדות ותחומים אחרים ובכל כך הרבה מדינות אחרות?

שידור חי מאולם תרבות מת. תיאטרון הבימה (צילום: איליה מלניקוב)
שידור חי מאולם תרבות מת. תיאטרון הבימה (צילום: איליה מלניקוב)

בהצהרה לעיתונות שפרסמה עיריית תל אביב-יפו לקראת פתיחת אירועי אוהבים אמנות, כתב ראש העיר רון חולדאי ש"התרבות היא נשמת אפה של העיר העברית הראשונה מיום היווסדה, ואנו נחושים להחזיר את עולם התרבות לפעילות. הציבור כמה לצרוך תרבות והיוצרים כמהים לחשיפה, ולכן אירועי 'אוהבים אמנות' חשובים השנה במיוחד. הצגת התערוכות המרכזיות בחוץ גם מאפשרת הנגשת אמנות בחינם – פעולה ערכית ביותר על רקע המשבר הכלכלי שפגע ברבים כל כך". דומה שבינתיים קריאה זו נפלה על אוזניים ערלות. המוזיאונים עדיין סגורים, וגם אין אופק או מחשבה יצירתית כלשהי שיוכלו להחזיר לחיים חלק מפעילויות עולם התרבות.

את התערוכה "שמיים פתוחים" תנעל "שידור חי" – עבודה חדשה של מירי סגל ומיה מגנט. בימים אלה שבהם התיאטראות סגורים, הן התקינו באולם רובינא של תיאטרון הבימה מצלמה שמצלמת את הקרביים של האולם הריק והמואר. המצלמה מייצרת פריים משוטט ומרחף באולם ומשדרת אותו אל ממשק שמאפשר להתבונן באולם הריק מהבית ולהשפיע על תנועת המצלמה. ביום שבת בין השעות 20:00-23:00 הן יקיימו שידור חי של אולם תרבות מת בלב תל אביב, אחד מתוך רבים שעומדים שוממים כשמונה חודשים, מאז פרוץ מגפת הקורונה, ללא כל פתרון נראה באופק.