יאסו אוזריה: זאת עדיין המסעדה הכי טובה באזור לוינסקי

אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)
אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)

זה אולי לא המקום הכי נוח או הכי נעים לשיחה, אבל כשזה מגיע לאוכל קורים פה דברים נפלאים ואוזריה ממשיכה להיות אחד המקומות הכי כיפים בסביבה. התלונות היחידות הן על הרעש ועל הקינוחים, אבל אף אחד לא ישמע אותן (בגלל הרעש)

3 במרץ 2022

יש מעט מאוד דברים שמצליחים להפתיע כל פעם מחדש כמו שוק לוינסקי בלילה. היסטורית, זה ניצחון קטן לאיש שהפסיד בגדול. אלחנן ליב לוינסקי היה מראשי אגודת חובבי ציון ברוסיה. בשנת 1893 הוא פרסם את הרומן העתידני הראשון בעברית, שתיאר מסע לארץ ישראל העתידית שם הוקמה מדינה יהודית. הספר לא זכה לתהודה ונשכח. עשור אחר כך פרסם בנימין זאב הרצל את "אלטוילנד", רומן עתידני שתיאר, בצירוף מקרים, כמובן, מסע לארץ ישראל העתידית שם הוקמה מדינה יהודית וניצח בנוק אאוט בתחרות על תואר חוזה המדינה. הרצל קיבל הר. לוינסקי נאלץ להסתפק בשוק. והנה בלילה פתאום הכל מתהפך. אצל לוינסקי בשוק הכל חי ושמח ונעים. ובהר הרצל? בית קברות.

אז איפה היינו? כן, בשוק לוינסקי. ולילה. כלומר המשאיות של העירייה כבר עברו וניקו את כל הג'יפה, והרעש והבלאגן, ואז תלו את תפאורת הווייב וההייפ, שפכו ליטרים של נעימות, ופזרו מלמעלה אבקת צ'יל שגורמת לך לרצות למצוא את הכיסא הפנוי הקרוב ולבלות בו ערב עם הרבה אלכוהול ומעט תזוזה. ואוכל. מלא אפשרויות של אוכל. למשל אוזריה.

רביולי סלק של אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)
רביולי סלק של אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)

לפני כמעט עשור פתחו אביבית פריאל אביחי ואופיר לאמי את מסעדת השוק הים תיכונית שלהם ברחוב מטלון, מול המיתולוגיה העירונית של מתי המקלל ומאז, אם להשתמש בשפת המקום המקום, הם מצליחות אחושרמוטה (מילה, אגב, שלא מומלץ להגיד בשום הקשר למורה שלכם בתיכון, כי היא עלולה לחשוב שקיללתם אותה, וזה ייגמר בהשעייה של יומיים מבית ספר. אל תשאלו איזה בן משפחה גילה). כך שעוד לפני שנכנסים, חייבים להגיד מילה טובה על הישג כל כך מרשים בעיר שבה הסיכוי של מסעדה לשרוד את השנה הראשונה קטן מהסיכוי שתהיה מלחמה איפה שהוא בעולם ורון בן ישי יישאר בבית. גם כי כשמגיע מגיע, אבל בעיקר כי בפנים, גם אם נגיד משהו, אין שום סיכוי שתשמעו.

אם הטקסט הזה היה נכתב באנגלית מכאן הוא היה כולו ב-caps lock. כי מי שלא צועק לא קיים באוזריה. מילא לא לשמוע את המלצר. מילא לא לשמוע את שאר היושבים בשולחן. המוזיקה באוזריה כל כך חזקה שאתה מתקשה לשמוע את עצמך. לא שזה דבר רע במקרה שלי (בעיקר חוסך הרבה שטויות), רק שאם צריך לבדוק מדי פעם אם אתה מדמם מהאוזניים, כנראה שיש בעיה. אבל כמה אפשר להתלונן, בעיקר כשאף אחד לא שומע אותך? במקום זה בואו נתחיל לאכול.

קרם תירס וארטישוק של אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)
קרם תירס וארטישוק של אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)

התחלנו עם כרובית מטוגנת. עכשיו, בואו נודה על האמת, אין באמת סיבה לכתוב על עוד מנה של כרובית מטוגנת. וגם אין שום סיכוי שזה משהו שהייתי חושב להזמין. אבל המלצר המליץ (כלומר, הוא הצביע על המנה בתפריט ואמר משהו שלא שמעתי, אז נניח שזו הייתה המלצה) אז זרמנו. וזאת התבררה כהחלטה מצוינת. הכרובית הייתה עשויה בדיוק במידה הנכונה, קריספית מבחוץ ורכה מבפנים, אבל מה שהפך אותה ללא "עוד כרובית מטוגנת" היה רוטב קיסר קסום שליטף את הכרובית באופן שכל בסיטואציה אחרת היה מצדיק פתיחת חקירה פלילית אבל כאן פשוט העלה חיוך בלתי נשלט על השפתיים.

גם ה"רביולי" סלק, כלומר דפי סלק במילוי קרם גבינת עיזים, הצליחו לשבור את הבנאליות של התיאור. קרם הגבינה היה מתובל בדיוק במידה הנכונה והשילוב בין הרכות שלו לבין הסלק, שהצליח לשמור על פריכות, עבד באופן מוצלח וסיפק ביס כיפי להפליא שיעבוד נהדר גם לאנשים שלא מאוד מחבבים סלק ו/או גבינת עזים. באמת אל תשאלו איך גיליתי.

הכרובית של אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)
הכרובית של אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)

בשלב הזה, רף הציפיות שלנו המשיך לעלות אבל השרימפס המוקפצים, שהוגשו עם עגבניות מיובשות, שמן זית, שום וצ'ילי, לא מאוד התרגשו מזה. זאת עוד מנה פשוטה יחסית אבל כזאת שמבוצעת באופן שאתה עוצם את העיניים ובלוטות הטעם שלך צועקות ספרד. שרימפס מוצלחים, תיבול נהדר ורוטב שמן זית מתובל שהוא החבר המושלם של לחם הבית המעולה שהזמנו, הרבה יותר ממטבל עלי הגפן שמוגש עם הלחם (יודעים למה אף לא שמעתם על מטבל עלי גפן? כי לשים עלי גפן מרוסקים בשמן זית זה לא מטבל, וגרוע מכך, זה לא טעים).

ואז כשחשבנו שיותר טוב מזה לא כבר לא יהיה, הגיע קרם התירס, כשמעליו ארטישוק ושבבי פרמזן. עכשיו תראו – העובדה שארטישוק הוא החיים עצמם (עובדים קשה, אבל אם מפצחים את השיטה מחכה לך גן עדן) היא עניין ידוע. קרם תירס, כשעושים אותו טוב, הוא יצירת אומנות. וכמו שיסביר לכם כל שף איטלקי – אין שום דבר בעולם שלא משתפר עם שמים עליו פרמז'ן. ועדיין, כשאתה לוקח את כל הדבר הזה על מזלג ומכניס לפה, אתה לא מצפה לדבר כזה. וכזה, הכוונה היא ל"וואו". מרקם וואו, טעם וואו, ביס וואו.

אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)
אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)

גם מנות הבשר משיכו את המגמה. קיבלנו נתחי שייטל בשמן זית שהוגשו עם תיבול של פימנטון (פפריקה מעושנת ספרדית), פלפל פדרון ובצלים וישבו על אחו בלנקו – רוטב על בסיס שום ושקדים. וזה עבד מעולה. השייטל היה עשוי בדיוק במידה והפפריקה נתנה לו קיק משגע מצד אחד, כשהאחו בלנקו נותן איזון נעים מהצד השני. התוצאה היא מנה שאי אפשר להפסיק לאכול אותה עד שהצלחת ריקה לחלוטין.

מנת הבשר השניה הייתה נתחי סינטה דקים, עשויים מדיום רייר, שהוגשו על פיתה סופלאקי עם ירקות ורוטב צזיקי. יוון הקלאסית במובן החיובי של המילה. אם היינו מקבלים מנה כזאת באיזו מסעדה באתונה היינו רצים לכתוב פוסט מתלהב בפייסבוק (ככה זה זקנים, כל התנועות האלו בטיקטוק עושות לנו בחילה). כאן זאת פשוט מנה כיפית. מין גירוס יווני מפונפן שאוכלים ביד, ואז מנגבים את הצזיקי שנשפך על הסנטר.

בשלב הזה כבר היינו גמורים לגמרי. אבל כבר הסברתי בעבר שיש לנו אפס יכולת להגיד לא לקינוחים. ובמקרה הזה כנראה שזו הייתה טעות. הטארט או שוקולד עם מלח מלדון מעושן ובצק שקדים היה מאכזב למדי. הבצק היה עבה מדי וקשה מדי, השוקולד היה סתמי מדי והמלח לא הורגש מספיק אפילו לקבל "מדי". גם הברולה שקדים החצי הקפוא לא היה להיט גדול. האם הוא היה סביר? כן. האם הוא היה ברולה? גם כן. האם יש עוד משהו שאפשר להגיד על זה? לא.

הברולה של אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)
הברולה של אוזריה (צילום: תמר דניאלי להב)

הדבר היחיד שעוד הצליח להציל את הקינוחים היה הספיישל היומי שהיה פבלובה מפורקת. כלומר קרם עשיר עם חתיכות מרנג מסביבו. ולמרות שזה נשמע כמו אחד הדברים היותר בנאלים שאפשר להזמין זה התגלה כקינוח טעים למדי. הקרם היה מתוק, אבל לא באופן תוקפני. המרנג היה נהדר והתותים שקישטו את כל האירוע הזכירו שגם מנות בנאליות אפשר לעשות ממש טוב. וזה בדיוק מה שקרה פה.

אז יש מקום לעבוד על הקינוחים, אבל גם עד שזה יקרה, אוזריה ממשיכה להיות אחד המקומות הכי כיפים בסביבה. זה אולי לא המקום הכי נוח או הכי נעים לשיחה, אבל כשזה מגיע לאוכל, קורים פה דברים נפלאים. בסוף, הדרך הכי טובה להסביר את אוזריה היא באמצעות מנה של אוזריה. במקרה שלנו דטיל קון בייקון. אין בתפריט פירוט, אבל אם הבנו נכון מדובר בתמר עטוף בייקון שממולא בגבינות כחולות ומגיע בבודדת, כלומר תמר אחד במנה. זה קטן. זה רועש, זה קצת מוזר. אבל זה ממש טעים. וזאת בדיוק אוזריה.

★★★★ 4 כוכבים
אוזריה, מטלון 44, ראשון עד שישי 23:30-12:00 (סגור בשבת)

הכרובית של אביבית 28 ₪
רביולי סלק 48 ₪
שרימפס מוקפצים 68 ש"ח
לחם הבית 20 ₪
ארטישוק על קרם תירס 56 ₪
שייטל בשמן זית 70 ₪
סינטה סופלאקי 68 ₪
טארט שוקולד 48 ₪
ברולה 42 ₪
פבלובה 48 ש"ח
דטיל קון בייקון 18 ש"ח