30 נגד אחת: הסיקור התקשורתי מעצב את תרבות האונס

הפגנה נגד אלימות מינית, תל אביב 20.08 (צילום: שלומי יוסף)
הפגנה נגד אלימות מינית, תל אביב 20.08 (צילום: שלומי יוסף)

עיתונות מקצועית, כזו שבאמת משרתת את הציבור ואת החברה ולא עסוקה באחיזת עיניים, הייתה צריכה להציב את האונס הקבוצתי המזוויע באילת כותרת הראשית של מהדורת הערב ברביעי. למה זה לא קרה?

21 באוגוסט 2020

בסביבות השעה 16:00 כבר ידעו מערכות החדשות על הזוועה שהתרחשה במלון הים האדום באילת. ב-16:15 כבר היו ציוצים ראשונים מטעמן באוויר. הלב של המדינה נשרף בארבע השעות שחלפו עד למהדורה המרכזית, הרשתות החברתיות בערו מזעם וכל אדם סביר הבין שזה הסיפור הנורא והחשוב של היום הזה במדינה הזאת, שצריך לעצור כאן רגע כי אי אפשר להמשיך. כל אדם חוץ מעורכי המהדורות בשני הערוצים המסחריים. 

ברשת 13 הכיל פתיח המהדורה שבעה אייטמים, כולל "האם להשקיע בזהב או נדל"ן?", "תורי ענק בטיסות לקרואטיה", ו"השפים שבאים ללקוחות הביתה". אף רגע בו לא הוקדש לאונס הקבוצתי המחריד. במהדורה עצמה הגיעו אל הסיפור הזה אחרי 34 דקות פלוס הפסקת פרסומות. הדיווח של אלמוג בוקר, דקה וחצי אורכו, היה כל מה שרשת 13 חשבה שצריך לומר בנושא. במקביל, בקשת 12 המצב היה רק מעט טוב יותר, עם דיווח שהגיע 24 דקות פלוס הפסקת פרסומות לתוך המהדורה, קצת אחרי הסיפור ההו-כה-חשוב על "הקרב על הטיסות לאומן". לפחות בפתיח של כותרות היום מצאו לו מקום. אולי זה בכל זאת קצת חשוב. 

אחת נגד 30 (עיצוב: שי סגל)
אחת נגד 30 (עיצוב: שי סגל)

עורך שמציב סיפור על אונס קבוצתי מחריד בשליש השני של המהדורה, אחרי הפרסומות, אומר בפשטות שזה לא אחד הדברים החשובים ביותר שקרו היום

זה לא מפתיע כשזה מגיע ממערכות עיתונאיות שכבר שבוע מתחרמנות על אתרי נופש בדובאי בזמן שלאנשים אין כסף בבנק, אבל אם לאופן שבן הן מדבררות את ההון-שלטון כבר התרגלנו, את האופן שבו הן נותנות רוח גבית לתרבות האונס צריך לסמן. זו האשמה חמורה וצריך כמובן להסביר אותה: המקום שמייעד עורך המהדורה לאייטם ממסגר לצופה את חשיבותו. משך זמן האוויר שהוא מעניק לו הוא דרך נוספת לאותת לצופה על מיקומו בהיררכיה היומית. עורך שמציב סיפור על אונס קבוצתי מחריד בשליש השני של המהדורה, אחרי הפרסומות, אומר בפשטות שזה לא אחד הדברים החשובים ביותר שקרו היום. 

אייטם שביעי במהדורה, איך תהי אשמה. הפגנה נגד תרבות האונס, אתמול (צילום: שלומי יוסף)
אייטם שביעי במהדורה, איך תהי אשמה. הפגנה נגד תרבות האונס, אתמול (צילום: שלומי יוסף)

אין ולא יכול להיות ספק שעיתונות מקצועית, כזו שבאמת משרתת את הציבור ואת החברה ולא עסוקה באחיזת עיניים, הייתה צריכה להציב את האונס הקבוצתי המזוויע הזה בכותרת הראשית של מהדורת הערב ברביעי. עם פרשנים, מומחים, פוליטיקאים וכל השבאנג באולפן בליווי כתב לייב מהשטח באילת. זה האינטרס הציבורי. הספינים של נתניהו והספקולציות על עסקת ה-F35 עם האמירויות יכולים לחכות קצת. אנחנו, כמדינה, צריכים רגע לעצור ולהסתכל על עצמנו ועל מה שקורה לנו. ספק רב אם העיתונות המסחרית בטלוויזיה מסוגלת להסתכל על עצמה בשלב זה.

וגם זה לא מפתיע. כבר ראינו אותם עומדים לצד הנערים באיה נאפה ומאשימים את הקורבן, ממלמלים ומתפתלים סביב אייל גולן, מגמגמים על שחקני הכדורגל ונאחזים במשפטיזציה של המוסר והערכים כדי לנמק את החרפה. "חשד לאונס", הם אוהבים לכתוב בכותרת. אפשר היה לכתוב "קטינה הגישה תלונה פלילית על אונס קבוצתי", או "המצלמות תיעדו: גברים עמדו בתור לחדר הנאנסת". וגם המספר הנורא הזה, 30 גברים, הגיע אליהם מעורך הדין של החשוד המרכזי. גם כאן בעצם הם אימצו מיד, ללא בדיקה, את גרסת התוקף. מה יקרה אם יתגלה שהיו פחות? נכון, אתן יודעות מה יקרה. לא נהיה מופתעים.